ארבינקא

ארבינקא

יוצרים	אפרים קישון
מידע
אזרחות	ישראל

ארבינקא (בהגייה המקורית: אֶרְבִינְקָא; נהגה גם אַרְבִּינְקָא) הוא דמות שיצר הסאטיריקן הישראלי אפרים קישון. הדמות הופיעה בטוריו בעיתון "מעריב" במשך שנים החל ב-1952, ובשנת 1967 עמדה במרכז סרט קולנוע בשם זה בבימויו.

הדמות ארבינקא

ארבינקא הופיע לראשונה בטורו של קישון "חד גדיא" בשנת 1952, והמשיך להופיע בטורים נוספים. ארבינקא היה מראשיתו המסתדר האולטימטיבי: הוא הכיר את נבכי הבירוקרטיה על בוריים, ידע כיצד לנצל חולשות אנוש לצרכיו, וידע תמיד מה הדבר שנכון לעשותו בכל מצב.

קישון ראה בארבינקא סוג של אלטר-אגו – הדמות הדמיונית המבצעת את הדברים שאותם הגה ועליהם חלם אך מעולם לא העז לעשות. כך לדוגמה מציע ארבינקא בהומורסקה "באנו מן העירייה" ב"אלף גדיא וגדיא" לשחק ב"באנו מן העירייה": השניים מגיעים לבתי אזרחים, מכריזים כי באו מהעירייה ותובעים מבני הבית קנס עירוני לפי מספר הכיסאות בבית (כולל דליים הפוכים) וחורי המנעול. ב"מבצע 'כל דכפין'" באותו ספר, מזמין ארבינקא את הסופר להתארח בחגיגות חתונה ובר מצווה שאליהן לא הוזמנו, וב"יום 'שמן הקיק'" מגלה ארבינקא תוויות לשמן קיק, ומשתמש בהן כדי לגייס תרומות מן העוברים והשבים המשוכנעים כי תרמו למטרה ראויה כלשהי.

ארבינקא היה שונה מדמות המספר בהומורסקות גם בגישתו לחיים. בניגוד לקישון, סירב ארבינקא בתוקף להתמסד: הוא לא נישא, סלד ממשפחתיות, מעבודה קבועה או מכל היבט של "התברגנות". החיים היו עבורו שעשוע מתמשך, ולא הייתה לו כל כוונה לפגום בהם באמצעות היקשרות לעוגן כלשהו.

בהומורסקה "בהלת שווא" מ"באחד האמשים" (1962), פורש ארבינקא את תפישת עולמו במפורט:

אני ביטניק... מאז עומדי על דעתי היה לי ביטחון מלא, שאין לי כל ביטחון בחיים. וזו הייתה תמיד הרגשה נפלאה! אבות אבותינו היו מודאגים כל ימי חייהם לעתיד משפחתם... אנחנו כמו ציפורים! מה יהיה בעוד 30 שנה אתה שואל? תאמין לי, לא מעניין אותי מה יהיה בשבוע הבא...
הלילה פתאום התעוררתי למחשבה המחרידה שמי יודע, אולי יעשו שלום עולמי, ישמידו בחיפזון את הנשק האטומי ואז אני, ביטניק בודד, עומד כאן באמצע דיזנגוף בלי יסוד, בלי מקצוע, בלי שום דבר, כלום. רק עתיד אחד ארוך-נגן! סיוט ממש...
אינני יכול לסבול אפילו את המחשבה הזאת! פתאום להתברגן, להזיע בשביל משכורת, לגדל צאצאים מסורקים וכרס, לשים את החסכונות בבנק בריבית של 3.75 אחוז. איום! באוטובוסים ימסרו את המקומות לקשישים, יקראו ספרים עבים וישנו בלילה. הבגדים יהיו נורא מגוהצים, התחבורה תקינה והנשים בתולות, זוועה!...

רשימות ארבינקא של קישון היו לרוב קצרות יחסית והתאפיינו בפתיחות משעשעות. כך, לדוגמה, נפתח "יום 'שמן הקיק'" בתיאור הבא:

שלשום בבוקר המאוחר ישבתי עם ארבינקא בבית הקפה ושוחחנו מרות כלענה. שאלנו את נפשנו, כיצד זה, לכל הרוחות, שאנחנו, שני צעירים אהודים, בעלי חוש ציבורי להפליא, בוני-הארץ מתוך הכרה – אין לנו משכורת גבוהה יותר. בנושא זה הפכנו כשעתיים, אחר כך הסכמנו שמחר נמשיך, וקמנו ללכת. אך ברגע זה...

וב"תרגיל בשלוש אצבעות" מתוך "עצם בגרון":

ארבינקא – רחשתי ושפתי חרבות – האם היה אי-פעם קיץ כזה בארץ?
- רק אחד אני זוכר – פילבל ארבינקא בחלל – בשנה שעברה.
מזה דקות שלמות רבצנו ליד הטורקי ללא תמורה במוח. הוונטילטורים למעלה נשרפו מן החום, המלצרים לא היו מסוגלים לקרוא את העיתונים. ריקנות איומה כזו לא הרגשנו אולי מאז אתמול...

רוב סיפורי ארבינקא התבססו על תרגילי עוקץ, תרמית או ניצול של מפתח התנהגותי מסוים של בני אדם, כשחביבים במיוחד על ארבינקא תרגילים המבוססים על צביעות אנושית או חוסר נכונותם של אנשים להודות כי אינם יודעים דבר מה.

הסרט

ערך מורחב – ארבינקא (סרט)

הסרט "ארבינקא" הופק בשנת 1966 ויצא לאקרנים בתחילת 1967. במרכזו עמד ארבינקא, בגילומו של חיים טופול (שכיכב גם בסרטו הראשון של קישון, "סאלח שבתי"). הסרט, שהתבסס על כמה הומורסקות של קישון, ליווה את ארבינקא בכמה הרפתקאות: התפרצות לא קרואה לחגיגת בר מצווה, ניסיון להערים על שכנו (יוסי בנאי) כדי שיפסיק להאזין לרדיו (סיפור זה יוחס במקור למחבר ולאשתו), גנבת זרם החשמל וכמובן שוד מפעל הפיס שביצע יחד עם אנשי העולם התחתון (הגשש החיוור), שבוצע בהסוואה של סרט המתעד את אותו השוד.

הנימה הסאטירית של קישון הייתה יותר מרומזת ממפורשת בסרט זה, במיוחד בגלל הנושא הקליל יחסית. קישון אף הופיע בהופעת קָמֵעַ קצרה בסרט כבמאי פרסומת לאופנועים.

בסרט משחק גם שייקה אופיר בתפקיד השוטר המבולבל – תפקיד שהורחב בסרט הבא של קישון, "תעלת בלאומילך" ובסרטו "השוטר אזולאי" פותח לתפקיד הראשי. הסרט היה גם אחד הסרטים הראשונים שבהם הופיעה שלישיית הגשש החיוור (ששיחקו בתור "אנשי העולם התחתון: מוסא, פרידריך ולאון").

הגיית השם

השם ארבינקא, כצורתו המקורית, צריך ליהגות אֶרְבִינְקָא (Ervinka; השם "ארווין" או "ארבין" בתוספת הקטנה וחיבה). קישון ציין מאוחר יותר כי גילה להפתעתו כי רוב הישראלים מעדיפים להגות את השם אחרת, אַרְבִּינְקָא, גרסה שאינה הנכונה, אך הייתה מקובלת עליו גם היא כבלתי שגויה בכורח הנסיבות. כך גם נהגה השם בסרט.

בתרגום לגרמנית של ספרי קישון הומר שמו של ארבינקא ב"יוסי", שם שנשמע לַמתרגם ישראלי יותר ולא עורר בעיות הגייה דומות.

קישורים חיצוניים

• תמר אבידר, האיש שיצא מן החד-גדיא, מעריב, 17 בפברואר 1967
• נתן גרוס, ארבינקא, מתי תהיה בן אדם?, על המשמר, 3 במרץ 1967
• עדית זרטל, קוים לדמותו של ארבינקא, דבר, 24 בפברואר 1967