ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

מידע כללי
מאת	אשכול נבו
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	אנגלית, גרמנית, איטלקית, ערבית, צרפתית, טורקית
מקום התרחשות	מבשרת ציון
תקופת התרחשות	שנות ה-90 של המאה ה-20
הוצאה
הוצאה	"זמורה ביתן"
תאריך הוצאה	2004
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002377115

ארבעה בתים וגעגוע הוא ספרו השלישי של הסופר אשכול נבו, לאחר "צימר בגבעתיים" ו"נפרדנו טראח". הספר יצא לאור בשנת 2004, בהוצאת זמורה-ביתן, ומתאר את ההווי ישראלי באמצע שנות ה-90, סביב רצח רבין ותקופת הפיגועים. עלילת הספר נשענת באופן חלקי על דמויות אמיתיות מהתקופה בה התגורר אשכול נבו במבשרת ציון.

דמויות

• עמיר - סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בן זוגה של נועה.
• נועה - סטודנטית לצילום בבצלאל שבירושלים. בת זוגו של עמיר.
• משה - נהג אוטובוס. בנם של אברהם וג'ינה, בעלה של סימה. אב ללירון ולילך.
• סימה - עקרת בית. אשתו של משה, אם ללירון ולילך.
• אברהם - אביו של משה ובעלה של ג'ינה. עלה לארץ מכורדיסטן. בעל הבית בו מתגוררים משה וסימה, ועמיר ונועה.
• ג'ינה - אמו של משה ואשתו של אברהם. עלתה לארץ מכורדיסטן. בעלת הבית בו מתגוררים משה וסימה, ועמיר ונועה.
• יותם - אחיו של גידי, חייל שנהרג בלבנון. גר בשכנות לעמיר ונועה ומפתח ידידות טובה עם עמיר. חווה הזנחה מצד הוריו השקועים באבלם.
• צאדק - הפועל הערבי בשכונה שמגלה כי ביתם של אברהם וג'ינה הוא בית משפחתו, ממנו ברחו קרוביו בנכבה.
• מודי - חברו הטוב של עמיר שנמצא בדרום אמריקה ומתכתב עמו בדואר.

עלילה

הרומן מתאר את חייהם של ארבעה זוגות המתגוררים בסמיכות זה לזה במעוז ציון הסמוכה לירושלים. כבר מתחילת הספר חייהם של הזוגות מתערבבים ונשזרים האחד בשני, תוך התערערות מערכות היחסים שהיו קיימות בעבר.

הספר מחולק ל-5 חלקים. ארבעת הראשונים נקראים "בית ראשון", "בית שני" וכן הלאה, ואחרי כל בית מופיע "פזמון" (בדומה לשיר). החלק האחרון נקרא "גלות". שמו של הספר באנגלית הוא "Homesick" (געגוע לבית) ולא בכדי - לאורך כל הספר מתקיים מעבר של מידע, רגשות ומקרים מהפן האישי אל הפן הלאומי ולהפך (לדוגמה: מות החייל גידי ואז רצח רבין, כך שבזמן השכול המשפחתי על גידי, מצטרף כל העם לשכול לאומי על רבין).

בית ראשון

הסיפור מתחיל עם מעברם של נועה ועמיר, זוג סטודנטים, למעוז ציון. הם שוכרים דירה אצל סימה ומשה, אשר מתגוררים בסמיכות להוריו של משה, ג'ינה ואברהם, שעלו מכורדיסטן. משה פורץ פרצה קטנה בין שני הבתים, על מנת שנועה ועמיר יוכלו להפעיל את הדוד בדירתם של משה וסימה. בסמוך אליהם, מתגוררת משפחה שבנה הבכור נהרג בלבנון מיד עם מעברם של עמיר ונועה לשכונה. עמיר מתנדב במועדון העוזר לאנשים עם בעיות שכליות ונפשיות כחלק מהתואר הראשון שלו, מועדון בו הוא מגלה דברים גם על עצמו מתוך השיחות עם החברים בו. בדירה העוברת שיפוצים בשכונה עובד פועל פלסטיני כבן 50 בשם צאדק. ביתם של אברם וג'ינה היה פעם שייך למשפחתו של צאדק, עד שהם נאלצו להימלט ממנו במלחמת העצמאות. דרך נקודת מבטו של צאדק מתוארת חוויית הנכבה

בית שני

ידידות חזקה נרקמת בין עמיר ליותם, עמיר מוצא ביותם חבר ומפלט מלחציו היום-יומיים, ויותם מוצא בו חבר יחיד וסוג של תחליף לאחיו הגדול שנהרג. ידידות חזקה נוספת נרקמת דרך הפתח בין דירתם של משה וסימה ובין דירתם של עמיר ונועה, ידידות בין סימה לנועה. כשמשה מציע להעביר את לירון לגן דתי הנפתח באזור, סימה מתנגדת בחריפות, עקב טראומה שעברה בילדות, כשאביה החרדי נטש אותה. צאדק הפועל מקבל מאימו מפתח שהיה שייך לבית הישן שלהם, וזו שולחת אותו למצוא משהו המוסתר בין אבני הבית, בניסיון למצוא את הסוד, צאדק מנסה להיכנס לביתם של אברם וג'ינה, אך נתקל בסימה ומתחרט.

בית שלישי

היחסים בין נועה לעמיר מתחילים להיעשות עכורים. היחסים בין משה לסימה מסתדרים כשמשה מוותר בינתיים על רעיון הגן הדתי. מצבו של אברהם, החולה במחלת לב, מידרדר ובשלב מסוים הוא מאמין שצאדק הוא בנו ניסן שמת בינקותו. אברהם מעודד את צאדק, שנכנס לביתו, להוציא לבנה מהקיר ולחפש את האוצר הבלום של משפחתו. אך במהרה המשטרה מגיעה וצאדק נשלח לכלא.

בית רביעי

מצבו הנפשי של עמיר מתערער והוא מרגיש שהפער בינו לבין החברים-מטופלים במועדון הולך וקטן, עד שבסופו של דבר הוא מתפרק מול כל חברי המועדון ומרגיש שעליו לעזוב. היחסים בין עמיר לנועה נעשים יותר ויותר עכורים והם אף מגיעים למריבה במהלכה עמיר שובר צלחות מתוך כעס, אך בסיומה הם מתפייסים. הקשר בין יותם לעמיר מתחזק.

גלות

הגלות מתחילה בעזיבה פתאומית של נועה את הדירה. היא מודיעה לעמיר שהיא לוקחת הפסקה של שלושה שבועות ונוסעת לתל אביב. בוקר שבת אחד יותם רוצה לצאת לטיול עם הוריו, כפי שנהגו לעשות לפני שגידי נהרג, אך אלה לא מסכימים ועדיין שקועים באבל. יותם הולך לדירתו של עמיר (שאליה היה הולך בכל פעם שהייתה אי הסכמה בינו לבין הוריו), אך עמיר לא פותח לו את הדלת ויותם יוצא לטייל לבדו. בשעות הערב, לאחר שהוקמו משלחות חיפוש של כל תושבי השכונה, נמצא יותם בבית נטוש. במהלך החיפושים מתהדק הקשר בין עמיר לסימה. לילה אחרי ההיעלמות של יותם, אביו פורץ בבכי לראשונה מאז נהרג גידי, ומחליט שעליו ועל משפחתו לעזוב את הארץ שתמיד תזכיר למשפחה את בנה שנהרג.

בתל אביב נועה חשה געגוע, וזה הנושא שבו היא בוחרת לפרויקט הסיום שלה, אותו היא לא הצליחה ליצור במעוז ציון. אמא של יותם מתחילה לשלוח לעמיר בכל יום בחורה המביאה לו קובה, סוג של אות תודה על שהיה חבר לבנה, אך עמיר לא מתכוון לבגוד בנועה, גם אם כרגע הם לא יחד. עמיר חוזר למועדון, אבל החליט שבינתיים לא ימשיך לתואר השני. עמיר וסימה חושקים אחד בשני וכמעט מתנשקים.

בסופו של דבר נועה חוזרת לעמיר בעיקר מתוך געגוע והם חוזרים לעבוד על היחסים ביניהם, בדיוק כשיותם עומד לעזוב לאוסטרליה. הם מכינים לו מתנות פרידה סנטימנטליות: כדור חתום על ידי כל שחקני בית"ר ירושלים אותה יותם אוהד, ותמונה של עמיר ויותם משחקים שחמט וכיתוב "לחבר הכי טוב שלנו בקסטל, מעמיר ונועה". הספר מסתיים בהשלמה של כל מה שהעסיק את עמיר לאורך כל הספר: יותם עוזב, מודי חוזר, הלימודים באוניברסיטה נפסקים והוא ונועה עובדים על היחסים ביניהם. את הספר חותם מכתב של מודי, שאומר שהוא רוצה יציבות, ובעיקר מתגעגע הביתה.

סממני כתיבה עיקריים

מכתבים ממודי

לאורך כל היצירה מופיעים באקראי מכתבים ממודי, חברו הטוב של עמיר המטייל בדרום אמריקה. המכתבים סנטימנטליים מאוד והם נכתבים כאשר מודי מחפש פורקן וייעוץ בעברית עם חברו הטוב. כשם שהמכתבים הם סוג מפלט למודי, הם גם סוג של מפלט לעמיר, שהרי למודי המכתבים מייצגים הפסקה קצרה מהחופש ליציבות, ולעמיר הם הפסקה מהמציאות לחופש.

פזמונים

לעמיר חבר טוב בשם דוד בצרי. בצרי הוא מוזיקאי בדיוני שהקים להקה בשם "ליקריץ" ו-4 משיריה שכתב בצרי מופיעים בספר, לאחר הבתים. השירים הם מתוך האלבום הבדיוני "האהבה כפי שהסברתי לאשתי". הספר הוא מעין שיר: בית-פזמון-בית-פזמון-בית-פזמון-בית-פזמון. לאורך הספר חלק מהפרקונים מסופרים בחרוזים.

מסַפְרים

בכל פרקון הסיפור מסופר על ידי מספר אחר. המספרים הם: עמיר, נועה, סימה, משה, צאדק, יותם ומספר כל-יודע. הסיפור מסופר בעיקר דרך עיניו של עמיר, מה שמעיד על כך שהוא הדמות הראשית בסיפור. בספר "טריינספוטינג" צורת הסיפור היא דומה, אך שם בכל פרקון הסיפור מסופר כמו שהדמות מספרת אותו. ב"ארבעה בתים וגעגוע" הכתיבה דומה ברוב הפרקונים, חוץ מאשר בפרקונים של יותם, שמסופרים בלשון מעט ילדותית, ושל צאדק, שכוללים ביטויים בערבית. הפרקים שמסופרים על ידי המספר הכל-יודע כתובים בחרוזים.

מוטיב הבית

ברומן מופיע הבית במשמעות של מבנה פיזי. בתוכו נמצאות ומתקיימות ארבע משפחות כאשר הבית מהווה מרכז החיים שלהן.

הבית הפיזי שהוא סמל למרחב קבוע, יציב ומבוצר, מוצג בצורה הפוכה ביצירה. הבית מוצג כמרחב המשתנה בקביעות ובעל ייצוגים שונים, עקב חילופי דיירים ומריבות בין בעלויות שונות.

מטפורית, היצירה כתובה בתבנית של "בתים" ובסיום הבית הראשון ביצירה חל פיצוץ מדוד הגורם למהומה גדולה בין תושבי הבתים. פיצוץ זה הוא הקדמה ומטפורה לבעיות גדולות יותר שהן פיצוצים בהקשרים המשפחתיים והזוגיים בין יושבי הבתים, ובפיצוץ הסופי שהוא רצח רבין.

הצלחת הספר

עם פרסומו הפך הספר לרב מכר, ורבו הביקורות ששיבחוהו. בעקבות הספר קיבל אשכול נבו מועמדות לפרס ספיר היוקרתי בשנת 2005. בנוסף, בשל הצלחתו בישראל, תורגם הספר לשפות נוספות, בהן אנגלית, צרפתית, איטלקית, ועוד. הספר היה מועמד לפרס הספרות המתורגמת לשנת 2009 מטעם המועצה האנגלית לאמנויות ועיתון "אינדיפנדנט" הבריטי.

לקריאה נוספת

• יוסף אורן: משבר ערכים בסיפורת הישראלית. יחד, 2007, עמ' 61-47.
• ורה קורין-שפיר: ""געגועים זו מילה יפה" : עיון ב"ארבעה בתים וגעגוע" מאת אשכול נבו". בתוך זהויות ישראליות (תשסט) 64-90

קישורים חיצוניים

• שושנה ויג, מאמר על "ארבעה בתים וגעגוע", אתר e-mago
• אשכול נבו, ארבעה בתים וגעגוע - קטע מהספר, באתר ynet, 9 ביוני 2004
• מירון רפופורט, בתים של אנשים אחרים, באתר הארץ, 27 במרץ 2008
• אסתי אדיבי-שושן, הללויה קרירה ושבירה, על ארבעה בתים וגעגוע, באתר מחשבות על ספרים.
• קטע קריאה מהספר, גלי צה"ל, 2017
• הספר "ארבעה בתים וגעגוע", באתר "סימניה"