ארגוב (אתר מקראי)
חבל אַרְגֹּב היה שמו של חבל ארץ בבשן בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. בקרב חוקרי המקרא וארץ ישראל ניתנו הצעות שונות באשר לזיהוי חבל הארגוב.
אזכורים מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגוב נכבש על ידי שבטי ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל שממערב לירדן; לפי המסופר בספר דברים, יצאו הלוחמים של שבטי ישראל אל הבשן שכלל את "חבל ארגוב", שם נתקלו בכוחות הצבא של עוג בסמוך לעיר אדרעי, והתנהלה מערכה צבאית שהסתיימה בניצחונם של שבטי ישראל:[1]
”וַנֵּפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד: וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:”
בהמשך ספר דברים מסופר על יאיר בן מנשה אשר חלש על חבל ארגוב, שנקרא מאז על שמו "חות יאיר":[2]
”יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:”
ואילו, בספר מלכים, חבל ארגוב בבשן וחות יאיר בן מנשה בגלעד מתוארות כשתי יחידות מנהל נפרדות, שעליהן הופקד בן גבר אשר ישב ברמת גלעד, הנכללות בממלכת שלמה[3].
”בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת:”
אונקלוס מתרגם תמיד את "כל חבל הארגב" כ"כָּל בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא". טרכונא היא טרכון.
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), הציע לזהות את האתר המקראי עם העיר "רגב" (כיום ראג'ב) שבהרי הגלעד[4], אך זיהוי זה מוטל כיום בספק[5].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך: ארגב, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 73.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 113.