ארגון טרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארגון טרור הוא ארגון צבאי או מעין צבאי, שמטרתו או מטרת פעולותיו היא להטיל אימה ולזרוע בלבול, פחד ודמורליזציה בקרב אזרחים, ובכך להפעיל לחץ על שליטי המדינה בה הוא פועל או לגרום למדינות אחרות להיענות לתביעותיו, ובלבד שאינו מחזיק לפי חוק בזכות בלעדית ולגיטימית (כלומר, מאושרת בחוק) להפעיל אלימות נגד אזרחי מדינתו ואזרחי מדינות אחרות.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים שונים מוגדרים "ארגוני טרור" על ידי מדינות או גופים בינלאומיים כאשר הם נעדרים זכות לגיטימית להפעיל כוח, וכאשר כוחם מופנה בעיקר כנגד אזרחים. הגדרות אלו שנויות לעתים קרובות במחלוקת, בעיקר בגלל אי הבהירות השוררת לעתים קרובות סביב השאלה מיהו בעל הזכות הבלעדית והלגיטימית להפעיל אלימות ביחידת שטח, והאם פעולותיו של ארגון מסוים מכוונות בעיקר נגד האזרחים. טענה רווחת נוספת היא כי מידת התקפות של ההגדרה מעורערת כי המניעים להגדרת ארגונים מסוימים "ארגוני טרור" והימנעות מהגדרה כך של ארגונים דומים יסודה במניעים פוליטיים של הגופים המגדירים. לעתים קרובות, הגדרת ארגון מסוים כ"טרוריסטי" מבוצעת על ידי בתי משפט במדינה או בארגון בינלאומי, שסמכותם יונקת מסמכות השלטון באותה מדינה — סמכות שיש המערערים עליה.

כמעט כל הארגונים המוגדרים "ארגוני טרור" חולקים על קביעה זו ומגדירים את עצמם "לוחמי חופש" או "ארגון גרילה". הגדרה זו מבוססת בעיקר על דחיית הלגיטימיות של הפעלת האלימות על ידי המדינה האויבת — לעתים קרובות בטענה כי הארגון אינו מכיר במדינה או בלגיטימיות של השלטון הקיים בה; ובדרך כלל גם על הטענה שכל או רוב אזרחי מדינת האויב הם חלק מהכוח הלוחם נגדו.

דוגמה מוקדמת בולטת לחילוקי־הדעות ביחס להגדרת ארגונים כ"ארגוני טרור" הן מחתרות האצ"ל והלח"י שפעלו בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל. ממשלת בריטניה ושלטונות המנדט הבריטי הגדירו את שני הארגונים כ"ארגוני טרור", אף כי ארגונים אלו פעלו כמעט באופן בלעדי נגד מטרות צבאיות[דרוש מקור], ולכן אינם עומדים בתנאים המקובלים לארגון טרור על־פי המשפט הבינלאומי[דרוש מקור] או במדינת ישראל שהוקמה אחר־כך בחלק משטח המנדט. בעקבות רצח הרוזן ברנדוט הכריזה ממשלת ישראל על לח"י כארגון טרור.

ישנן דוגמאות רבות בהן הגדרת ארגונים מסוימים כ"ארגוני טרור" מצויות במדינות בהן יש מלחמת אזרחים או עימות אזרחי בקנה מידה רחב, וקשה לקבוע באופן ברור כי גורם מסוים מחזיק בזכות בלעדית או לגיטימית להפעיל אלימות בתא שטח מסוים (לדוגמה, במקרה של עימות אזרחי בעקבות בחירות, שתוצאותיהן אינן מקובלות על חלק ניכר מתושבי המדינה). במקרים אחרים, כוחות הצבא ומוסדות השלטון אינם מזוהים באופן ברור ונדמים לאזרחים רגילים, מצב המקשה לקבוע אם הפעולה נגדם כוונה להטיל אימה באוכלוסייה האזרחית, או לפגוע במטרה צבאית.

דוגמאות אחרות בהן קשה מאוד להגדיר ארגון כ"ארגון טרור" הן כאלו בהן נחתם הסכם בין מדינה לארגון מסוים (לדוגמה, בין בריטניה למחתרת האירית), ובעקבותיו משונה הגדרת הארגון; תדירות, מלווה ההסכם בהכרה בארגון או בנציגיו כשליטים ביחידת שטח, קשירת קשרים דיפלומטיים, וכדומה. לעתים, הגדרתו של ארגון עשויה להשתנות לאורך זמן. כך, לדוגמה, המגעים בין נציגי מדינת ישראל לראש ארגון אש"ף, יאסר ערפאת הובילו ב-1995 לשינוי הגדרתו של אש"ף כ"ארגון טרור" והענקת לגיטימציה לשליטתו בחלק משטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. סדרה ארוכה של פעולות נגד אזרחי מדינת ישראל הובילה בתחילת שנות ה-2000 לשינוי נוסף בהגדרתו של יאסר ערפאת, שהוצג פעם נוספת על ידי ממשלת ישראל כ"טרוריסט".

הבעייתיות הכרוכה בהגדרת השליט הלגיטימי ביחידת שטח מסוימת הובילה את חלק מהגורמים המגדירים ארגוני טרור להתעלם משאלה זו, או לבסס את ההכרעה בה על קונצנזוס בינלאומי מסוים (הכרה בינלאומית רחבה), ולהתמקד בעיקר בתנאי השני: הפעולה המכוונת בעיקר נגד אזרחי מדינה מסוימת.

ארגוני טרור פעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוני טרור פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראו פירוט בערך: טרור פלסטיני):

ארגוני טרור אסלאמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראו פירוט בערך: טרור אסלאמי):

אחרים:

ארגוני טרור בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוב מדינות המערב חוקקו חוקים כנגד ארגוני הטרור וכנגד מימון וסיוע לאותם ארגונים. בחלק מהמדינות נחקקו חוקים המאפשרים גם להחרים כספים ורכוש של ארגוני טרור.
  • ארצות הברית מנהלת רשימה של ארגונים זרים המוכרזים על ידיה רשמית כ"ארגוני טרור" ושכנגדם ניתן לנקוט הליכים כמפורט בחוקים למניעת טרור. ברשימה מופיעים כמעט כל הארגונים הפלסטיניים, אל-קאעידה, חזבאללה, תחנת הטלוויזיה אל-מנאר ואף ארגון כ"ך בארצות הברית.
  • ארצות הברית, באמצעות מחלקת המדינה האמריקנית, אף מנהלת רשימה של מדינות התומכות בארגוני טרור המכונה "מועדון השבע" וכולל את המדינות: איראן, סוריה, עיראק, לוב, סודאן, צפון קוריאה וקובה. בתוכן הגרעין הקשה כונה "ציר הרשע", וכלל את עיראק, איראן וצפון קוריאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וולטר לקר, "עידן של טרור", נשיונל ג'יאוגרפיק הישראלי, גיליון מס' 78

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]