ארגון מגדלי דבורים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארגון מגדלי דבורים בישראל נוסד ב-1929 כארגון מגדלי הדבורים העבריים בארץ ישראל, כאשר היו בידי היהודים 4,000 משפחות דבורים: 2,000 במישור חוף יהודה, 1,000 ב"מושבות שומרון" - חדרה, זכרון יעקב והסביבה וכ-1,000 בעמק יזרעאל ובגליל. מחוץ לסקטור היהודי היו בארץ 25,000 משפחות דבורים בכדי חרס ומאות אחדות בכוורות מודרניות.

הארגון הוקם בשנת 1929. קדמה לו התארגנות של מושבות יהודה, שהקימו ב-1917 את "אגודת מגדלי דבורים". בשנות ה-30 החל הארגון לפתח את פעולתו, הודות למימון של מחלקת הדבש בתנובה. באותה תקופה עסק הארגון בנושא שיווק הדבש כנושא עיקרי, בנוסף לטיפול בנושאים מקצועיים אחרים.

לאחר הקמת "המועצה לייצור ושיווק דבש" בשנת 1969, התחלקו סמכויות הארגון בין שני הגופים.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי לארץ ישראל הענף קודם והורחב. היא נקטה בצעדים הבאים:

  • שחרור ממכס של הסוכר שנועד להזנת הדבורים בעונת החורף, כאשר אין לדבורים די צוף ממקורות טבעיים למחייתן.
  • כאשר היו הקצבות בחלוקת הסוכר בתקופת מלחמת העולם השנייה ניתן למגדלי הדבורים סוכר בהקצבה מיוחדת, עם תוספת של צבע לסימונו, על מנת שלא יגיע הסוכר לשוק השחור[דרוש מקור][1].
  • מתן הלוואות לרכישת נחילים.
  • הדרכה וקורסים באמצעות המכוורות הממשלתיות בחוות החקלאיות הממשלתיות ליד עכו ובחוות חפציבה ליד חדרה.
  • סיוע לארגון מגדלי הדבורים בהסדר השוק וארגון המכירות של הדבש.

להלן קצב ההתפתחות של משק הדבורים בשנות המנדט:

כותרת הטבלה
השנה מספר המכוורות מספר הכוורות
1930 100 4,000
1933 150 6,000
1936 250 15,000
1939 300 17,000
1942 300 21,000
1945 283 25,000
1948 300 24,500

מקור: א. בן נריה

הארגון היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון מגדלי הדבורים בישראל הוא אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את כלל מגדלי הדבורים בישראל. מטרות הארגון הן לקדם את ענף הדבורים ולטפח את הצד המקצועי, לייצג את הדבוראים ולפעול לשיפור תנאיהם.

הארגון פועל בשיתוף פעולה עם מועצת הדבש, המשמשת כרשות מבצעת לענף, ועם מחלקת הדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) העוסקת בשלושה תחומים עיקריים: הדרכה חקלאית, הכשרה חקלאית וייצור ידע מקצועי.

הסמכות העליונה של הארגון נתונה בידי האסיפה הכללית. אחת לשנתיים בוחרת האסיפה במועצה (מזכירות מורחבת), וקובעת את מספר חבריה. מתוך המועצה נבחרת מזכירות מצומצמת בת 7 חברים וכן יו"ר.

מועצת הדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה לייצור ושיווק דבש, היא חברה פרטית שנוסדה בשנת 1969. היא מכונה בקצרה מועצת הדבש, ומהווה רשות מבצעת לארגון מגדלי הדבורים בישראל, והיא האמונה (בין השאר) על אכיפת עמידת מגדלי הדבורים בתקנות החלות עליהם, ומניעת עיסוק ללא היתר בתחומי ייצור הדבש והדבוראות. המועצה שואבת את סמכויותיה מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור דבש ומכירתו) תשל"ז 1977‏[2].

נגד הארגון הועברה ביקורת קשה על עבודתו הלא מסודרת, אי עמידה בהתחייבויותיו, אי סדרים כספיים, ועוד תקלות רבות שהתגלו על ידי מבקר המדינה בשנים 1991‏[3] ו-1998‏[4], בהם אף המליץ לסגור את הארגון ולבטל את הרגולציה על תחום הדבוראות בישראל, אך הארגון ממשיך לפעול ללא מפריע.

דבשים - החברה המרכזית לשיווק דבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991, בעקבות היווצרות עודפי דבש גדולים בענף, הוקמה חברת דבשים, אשר נועדה להתמודד עם בעיית עודפי הייצור של הכוורנים, במטרה למכור את העודפים למשווקים, או אף לשווק אותם בעצמה.

בשנת 1993 הקים שר החקלאות, יעקב צור, ועדה אשר תבחן את הקשר בין מועצת הדבש וחברת דבשים, וגילה כי החברה מנוהלת על ידי חמישה בעלי תפקידים בכירים במועצה. (מנכ"ל המועצה, וארבעה מחברי מועצת המנהלים שלה) הוועדה המליצה למנוע ניגוד אינטרסים זה על ידי חיוב בעלי תפקידים אלה להתנתק מאחד מתפקידיהם. (במועצה או בחברת דבשים) יעקב צור קיבל את המלצות הוועדה במרץ 1993, והורה על ביצוען בתוך שבועיים. בפועל, הפרדה זו התרחשה רק בדצמבר 1995. (באותה שנה עברה גם הבעלות על החברה לארגון מגדלי הדבורים, ארגון האב של מועצת הדבש)

דו"ח מבקר המדינה לשנת 1998 ציין התנהלויות כספיות חריגות, ורישומים חסרים של עסקאות בהיקפים של מאות אלפי שקלים. גם בחינת מלאי הדבש במחסני דבשים על ידי מבקר המדינה מצאה שהרישומים אינם תואמים את הנמצא בפועל במחסני החברה.

בשנת 1998 פתח משרד החקלאות את ייבוא הדבש גם למשווקי מזון. חלוקת הרישיונות נעשתה בדרך של הגרלה בין 56 מבקשים, אך מדו"ח מבקר המדינה מתברר שכל 6 הזוכים בהגרלה נשלחו על ידי חברת דבשים, והסכימו שבמקרה של זכייה בהגרלה, יעבירו אליה את הרישיון. (וכך, למעשה, נוטרל כל סיכוי לתחרות בתחום).

בסיס חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס החוקי לסמכויות הארגון מקורן בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים[5][6][7][2], אשר מהווה חלק מהתקנות לשעת חירום[8] אשר מוכרזת מחדש, שנה אחר שנה, מאז קום המדינה.

ביקורת חריפה הועברה על הארגון על ידי מבקר המדינה בשנים 1991‏[3], ו-1998‏[4] בתחומים רבים, ונחיצותו הוטלה בספק. המלצת המבקר הייתה לסגור את המועצה, ולבטל את הדרישה החוקית לרישיונות לעיסוק בייצור, החזקה ושיווק דבש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך היה גם בשנות הצנע בשנים הראשונות למדינת ישראל
  2. ^ 2.0 2.1 צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז, 1977
  3. ^ 3.0 3.1 מבקר המדינההמועצה לייצור ולשיווק של דבש, דוח שנתי 42 לשנת 1991, עמ' 462.
  4. ^ 4.0 4.1 מבקר המדינההמועצה לייצור ולשיווק של דבש, דוח שנתי 49 לשנת 1998, עמ' 248.
  5. ^ חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח, 1957
  6. ^ צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תחליף דבש), התשכ"א, 1960
  7. ^ צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר בדבש), התשכ"ג, 1963
  8. ^ סעיף 2 ל"חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957" - "חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948."

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א. בן-נריה, גידול דבורים, הוצאת ארגון מגדלי הדבורים בישראל, תל אביב, תש"י

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]