ארגוני זכויות האדם
ארגוני זכויות האדם הם ארגונים לא-ממשלתיים ששמו לעצמם מטרה להשגיח על שמירת זכויות האדם ולדווח על כל הפרה שלהן.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בשנות הששים והשבעים של המאה ה-20 החלו לקום בארצות הברית, ולאחר מכן גם במקומות נוספים, ארגונים לא-ממשלתיים ששמו להם למטרה להבטיח את השמירה על זכויות האדם, בשל הקושי שבהשארת השמירה על זכויות האדם בידי המדינה. המאבקים לשמירה על זכויות האדם החלו בדרישה של אזרחים אמריקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), להשוות את זכויותיהם לאלו של האזרחים הלבנים. את המאבק הוביל הכומר מרטין לותר קינג, שהקים את התנועה לזכויות האזרח שנאבקה ועדיין נאבקת על קיום זכויות אלו. לאור הצלחתה של התנועה האמריקנית לזכויות האזרח, קמו ארגונים לא ממשלתיים רבים נוספים, שהציבו לעצמם כמטרה את השמירה על זכויות האזרח, בין אם בארצם שלהם או בצורה בינלאומית.
בארצות הברית קמו מספר ארגונים יהודיים גדולים לזכויות האדם, שמטרתם העיקרית היא להאבק באנטישמיות ובגזענות. הליגה נגד השמצה (ADL), שנאבקת נגד אנטישמיות ונגד אנטי-ציונות (שאותה היא רואה כסוג של אנטישמיות מודרנית) ונחשבת לתומכת גדולה של ישראל, הייתה גם מבין הראשונים לתמוך במאבק של השחורים בארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20 למען שוויון זכויות אזרח.
בישראל קיים מספר רב של ארגוני זכויות האדם. בעקבות האגודה לזכויות האזרח, שהוקמה בשנת 1972, ושעוסקת במכלול זכויות האדם, קמו החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 מספר גדול של ארגוני זכויות האדם. בניגוד לאגודה לזכויות האזרח, המטפלת במכלול זכויות האדם, רוב רובם של הארגונים האחרים ייחדו את פעילותם לנושא אחד (למשל: פלורליזם דתי, זכויות עובדים, זכויות בריאות) או לקבוצת אוכלוסייה מוגדרת (למשל: ילדים, נשים, ערביי ישראל, עובדים זרים, אנשים עם מוגבלות, פלסטינים, מיעוטים מגדריים ועוד). בזירה הפרלמנטרית, המפלגה שחרתה על דגלה את זכויות האדם היא מפלגת רצ, שנטמעה ב-1992 במפלגת במרצ.
[עריכה] ביקורת
כנגד ארגוני זכויות האדם מופנת ביקורת רבה, בעיקר על צביעות והטייה פוליטית.
- ארגוני זכויות האדם יכולים לפעול ולבצע מעקב אחרי שמירת זכויות האדם בעיקר במדינות דמוקרטיות. במדינות דיקטטוריות ארגוני זכויות אדם אינם יכולים לפעול מחשש שהמשטרה החשאית תעצור אותם, ולכן הם לא יכולים לדווח ממקור ראשון על הפרת זכויות אדם וזוועות שמתבצעות במדינות אלה. התוצאה של מצב זה היא שארגוני זכויות האדם הבינלאומיים מפנים את עיקר הביקורת שלהם כלפי מדינות דמוקרטיות והעוולות שהן מבצעות, בעוד שהמדינות הדיקטטוריות שמבצעות עוולות בהיקפים גדולים יותר כמעט שלא מופיעות בביקורות או בדו"חות של ארגוני זכויות האדם.
- הטיה פוליטית: ישנה טענה שחלק מארגוני זכויות האדם הבינלאומיים מוטים פוליטית נגד ישראל ונגד ארצות הברית. המבקרים מביאים לדוגמה את אמנסטי אינטרנשיונל שפרסמה הרבה יותר דו"חות כנגד ישראל מאשר דו"חות על רצח העם בדארפור, סודאן או על הטבח בקמבודיה. דוגמה נוספת היא ג'ו סטורק מ-HRW שכתב מספר דו"חות חריפים כנגד ישראל, ונחשף שבעבר תמך בחיסולה ואף חתם על מכתב המגדיר את טבח הספורטאים במינכן (1972) כ"פעולה מוסרית".
- אי-דיוקים והטעיות: כנגד מספר ארגוני זכויות אדם ישנה ביקורת שהם מציגים נתונים ודו"חות מסולפים ומלאים בטעויות, לעתים כדי לשרת אג'נדה פוליטית. לדוגמה: החוקר יהונתן דחוח-הלוי פרסם מספר מחקרים ובהם טען שארגון בצלם וארגוני זכויות אדם פלסטיניים מסווגים פעמים רבות חמושים ופעילי טרור שנהרגו על ידי ישראל כ"אזרחים שלא נטלו חלק בלחימה".
[עריכה] רשימה חלקית של ארגוני זכויות האדם
[עריכה] בינלאומיים
- אמנסטי אינטרנשיונל
- Human Rights Watch
- House of Freedom
- האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות
- רשת האוטיסטים הבינלאומית
[עריכה] יהודיים
[עריכה] בישראל
- בצלם
- האגודה לזכויות האזרח
- ארגון זכויות האדם ביש"ע
- קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל
- בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, אתר המרשתת
- מתמודדים למען מתמודדים (מל"מ), אתר ארגון נפגעי הנפש בישראל
- עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש, ע"ר, אתר המרשתת
- שומרי משפט
