ארהרד מילך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארהרד מילך
Milch.jpg
ארהרד מילך
נולד 30 במרץ 1892
גרמניה
נהרג 25 בינואר 1972 (בגיל 79)
גרמניה
השתייכות Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית

Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית

תקופת שירות 1910 - 1919
1933 - 1944
דרגה גנרל-פלדמרשל (לופטוואפה) גנרל-פלדמרשל
תפקידים צבאיים
  • מפקד מפקד הצי האווירי ה-5
  • המפקח הכללי של הלופטוואפה
מלחמות וקרבות
עיטורים
תפקידים אזרחיים

מנכ"ל לופטהאנזה ב 1926 - 1933 .

ארהרד מילךגרמנית: Erhard Milch;‏ 30 במרץ 1892 - 25 בינואר 1972), גנרל-פלדמרשל בלופטוופה (חיל האוויר הגרמני), סגנו של הרמן גרינג ופושע מלחמה נאצי.

ארהרד מילך (במרכז) עם אלברט שפר (משמאל) ווילי מסרשמיט

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארהרד מילך נולד ב-30 במרץ 1892 בעיר וילהלמסהאפן שבסקסוניה התחתונה. אביו, אנטון מילך, היה יהודי, ואמו קלרה - גרמנייה. אנטון מילך היה רוקח, שניהל בית מרקחת קטן. זמן קצר לאחר הולדתו של ארהרד מילך התגרשו הוריו, וקלרה מילך עברה עם שני בניה להתגורר בברלין. לאחר סיום בית ספר תיכון ניסה ארהרד מילך להתקבל לבית ספר לקצינים של חיל הים, אך מועמדתו נדחתה בשל מוצאו היהודי. הוא התנדב לצבא והחל את שירותו בגדוד תותחים בעיר קניגסברג. בשנת 1912 סיים מילך קורס קצינים והועלה לדרגת לויטוננט (סגן משנה).

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח לחזית המערבית. תחילה היה קצין מטה באגד ארטילרי ולאחר מכן הועבר לחיל האוויר, שם היה תצפיתן אווירי, קצין מודיעין ולקראת סוף המלחמה מונה למפקד טייסת. את המלחמה סיים בדרגת האופטמן (סרן).

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה, התיר הסכם ורסאי לגרמניה להחזיק צבא בן 100,000 איש בלבד (צבא זה כונה "רייכסווהר"). בצבא זה נותר מספר מצומצם מאוד של קצינים (כ-4,000). קצינים רבים אולצו לעזוב את הצבא ומילך היה אחד מהם. לאחר שחרורו מן הצבא יסד מילך יחד עם גוטהרד סשנברג, חברו מהשירות הצבאי, חברת תעופה, אשר הפעילה קו אווירי בין דנציג לריגה. החברה פעלה תחת חסותה של חברת ההובלה "האפאג לויד". בשנת 1924 עבר מילך לחברת התעופה יונקרס. בשנת 1926 התמזגו חברות יונקרס ו-DAL לחברה אחת - לופטהאנזה, וארהרד מילך מונה למנכ"ל החברה המאוחדת. במהלך עבודתו בחברה יצר מילך קשרים עם צמרת המפלגה הנאצית ואף הפך לידידו הקרוב של הרמן גרינג. הוא דאג להקצות אחד ממטוסי לופטהאנזה לרשותו של היטלר והעביר כל חודש כ-1000 מרק מחשבונות החברה לחשבונו הפרטי של גרינג. לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 מונה ארהרד מילך לתפקיד המזכיר המדיני במשרד האוייריה. משרד זה הוקם כמסווה לחיל האוויר העתיד לקום (לפי חוזה וורסאי נאסר על גרמניה להחזיק במטוסי קרב). במסגרת תפקידו היה מילך אחראי על רכש המטוסים והחימוש שלהם. באותה שנה הוענקה לו דרגת אוברסט (אלוף משנה). הדרגה הוענקה באופן חשאי, היות שרשמית לגרמניה לא היה חיל האוויר. בשנת 1935 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור של הלופטוופה, והפעם באופן רשמי. עלייתו של מילך בסולם הדרגות הייתה מהירה - כבר בשנת 1938 הוא קודם לדרגת גנרל אוברסט.

מוצאו היהודי של מילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארהרד מילך תמיד ניסה להסתיר את העובדה כי אביו היה יהודי, אם כי מפקדו, הרמן גרינג, היה מודע לכך. לפי חוקי הגזע הנאצים נחשב מילך למישלינג ולכן היה אמור להיות מסולק מחיל האוויר הגרמני. גרינג מנע זאת, באומרו: "בלופטוופה רק אני קובע מי הוא יהודי ומי לא". בשנת 1935 פתח הגסטפו בחקירה רשמית נגד מילך על מנת לחקור את שורשיו היהודיים. כדי להפסיק את החקירה כתבה אמו של מילך לראש משטרת האגן פריץ היינריך הרמן, כי הוא ואחיו נולדו מרומן מחוץ לנישואין, שניהלה עם דודה המנוח קרל ברויאר. בעקבות מכתב זה הוצאה למילך תעודת לידה חדשה, בה היה רשום ברויאר כאביו הביולוגי. מהלך זה גרם להפסקת החקירה של הגסטפו.‏[1]

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת אפריל 1940, לקראת הפלישה הגרמנית לנורבגיה, קיבל מילך תפקיד פיקודי - מפקד הצי האווירי ה-5 (Luftflotte 5). בתפקיד זה השתתף בפלישה לנורבגיה, בלגיה וצרפת. על פעולו בתפקיד זה הוענקה למילך דרגת גנרל-פלדמרשל. בנובמבר 1941 מונה מילך לתפקיד המפקח הכללי של הלופטוופה, במקום הגנרל ארנסט אודט, אשר התאבד, עקב כישלונו בתפקיד זה. במסגרת תפקידו היה מילך אחראי על התעשייה האווירית הגרמנית. בשנת 1944 חבר מילך ליוזף גבלס והיינריך הימלר בניסיון להדיח את גרינג מתפקידו. השלושה ניסו לשכנע את היטלר, כי גרינג הוא האשם הבלעדי בכישלון הלופטוופה בחזית המזרחית. הניסיון נכשל, מה שגרם דווקא להדחת מילך עצמו מתפקיד המפקח הכללי של הלופטוופה. הוא עבר למשרד החימוש, שם עבד תחת אלברט שפר.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה נתפס מילך בידי חיילים בריטים והושם במעצר. בזמן משפטי נירנברג בשנת 1946 שימש כעד במשפטם של פושעי המלחמה העיקריים. הוא העיד מטעם ההגנה, אל מול האישומים כנגד הרמן גרינג. בשנת 1947 הועמד מילך לדין בפני בית דין של צבא ארצות הברית על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות אותם ביצע בעת המשטר הנאצי. הוא הורשע ונידון למאסר עולם. בשנת 1951 הופחת עונשו ל-15 שנות מאסר ובשנת 1954 הוא שוחרר מהכלא. את שארית חייו בילה בעיר וופרטל, שם גם מת ב-25 בינואר 1972.

משפט מילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארהרד מילך מתייעץ עם אחיו במהלך משפטו. האח שימש אחד מסנגוריו בעת משפטו בנירנברג

משפטו של ארהרד מילך היה השני מתוך שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים, בהם נידונו אנשי ממשל, צבא ותעשייה נאצים בפשעי מלחמה בפני בית דין צבאי של ארצות הברית. המשפטים נערכו בהיכל הצדק בנירנברג.

במשפטו הואשם ארהרד מילך בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כתב האישום הוגש ב-14 בנובמבר 1946. בפסק הדין סיכם השופט מייקל א. מוסמנו את סעיפי כתב האישום:

  1. ארהרד מילך מואשם בכך שביצע ביודעין פשעי מלחמה כמבצע עיקרי וכמסייע לפעילויות שהיו כרוכות בהעסקת כוח אדם בתנאי עבדות ובכך שבאופן מודע ומרצון השתתף בפעילויות שהיו כרוכות בשימוש בשבויי מלחמה לצורך ביצוע פעולות מלחמתיות בניגוד לאמנה בינלאומית ולחוקים ולמנהגים של מלחמה.
  2. הנאשם מואשם בכך שבאופן מודע ומתוך רצון השתתף בפעילויות הכרוכות בביצוע ניסויים רפואיים קטלניים על נבדקים מבלי שנתנו הסכמתם.
  3. באישום השלישי הנאשם מואשם באחריות להעסקת כוח אדם בתנאי עבדות ובביצוע ניסויים רפואיים קטלניים, כפי שמתואר בשני האישומים הראשונים, אלא שכאן הקורבנות הנטענים הם אזרחים גרמנים ואזרחי מדינות אחרות.

התובע הראשי במשפטו של מילך היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור.

בישיבת בית הדין מיום 20 בדצמבר 1946 הודיע מילך כי הוא מכחיש את אשמתו ביחס לכל האישומים. דיוני המשפט החלו ב-2 בינואר 1947 ונמשכו עד 17 באפריל 1947. בית הדין מצא את מילך אשם בסעיפים 1 ו-3 בכתב האישום, אולם זיכה אותו מאישום מספר 2. ב-17 באפריל נידון מילך למאסר עולם בבית הכלא רבדורף (Rebdorf), סמוך למינכן. בשנת 1951 הומתק עונשו של מילך ל-15 שנות מאסר, בהחלטת הנציב העליון לשטחי הכיבוש האמריקאי בגרמניה, ג'ון ג'. מק'קלוי. הוא שוחרר ביוני 1954.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בריאן מארק ריג, החיילים היהודים של היטלר, הוצאת מטר, עמ' 56-57