ארווה באזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ארוה באזן)
ארווה באזן
Hervé Bazin
לידה 17 באפריל 1911
אנז'ה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בפברואר 1996 (בגיל 84)
אנז'ה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jean Pierre Marie Hervé-Bazin עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Hervé Bazin, Jean Marbolivien עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לאמנויות של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Odile Hervé-Bazin (8 באוגוסט 198717 בפברואר 1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גיום אפולינר (1950)
  • Prix de l'Humour noir (1967)
  • פרס לנין לשלום (1979)
  • פרס הנסיך פייר (1957)
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 1994)
  • Paulée de Meursault award עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארווה באזןצרפתית: Hervé Bazin;‏ 7 באפריל 1911 - 17 בפברואר 1996) היה סופר צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן-פייר ארווה באזן (Jean-Pierre Hervé-Bazin) נולד למשפחה קתולית בורגנית בעיר אנז'ה שבחבל פיי דה לה לואר בצרפת. הוא בילה את ימי ילדותו בסביבה הכפרית של חבל ארץ זה. הוא מרד באמו השתלטנית, השתמט מבית הספר הקתולי וברח מביתו מספר פעמים - מה שבא על ביטויו ברומן הראשון שלו "צפע בידי". בהיותו בן עשרים שנה הגיע לפריז והחל ללמוד ספרות בסורבון.

ארווה באזן החל את דרכו הספרותית כמשורר. הוא כתב שירה במשך חמש עשרה שנה אך ללא הצלחה מרובה. ב-1946 ערך כתב עת לשירה, וב- 1948 פרסם לקט שירים בשם "בעקבותיה של איריס". על פי עצתו של פול ואלרי חדל מלכתוב שירה ופנה לכתיבת פרוזה.

הרומן הראשון שלו "צפע בידי" (1948) זכה להצלחה מרובה. הוא המשיך לכתוב במשך כל ימי חייו ופרסם למעלה מעשרים רומנים. הרומן האחרון שלו "היום התשיעי" הופיע ב- 1994.

קברו של ארווה באזן ב- Cunault שבחבל מן ולואר שבצרפת

ב- 1950 השתתף יחד עם מחברים אחרים ובהם ז'אק אודיברטי, מוריס דרואון ואנדרה מורואה בכתב העת לספרות "לה נף". ב-1960 נבחר לאקדמיית גונקור וב- 1973 שימש כנשיא אקדמיה זו. הוא השתייך לתנועת השלום שהייתה קשורה עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. בין היתר, הביע את הזדהותו עם יוליוס ואתל רוזנברג שהוצאו להורג בארצות הברית באשמת ריגול למען ברית המועצות. ב- 1980 קיבל את פרס לנין לספרות.

ארווה באזן מת באנז'ה ב-1996. ב-2004, בגלל תסבוכת משפטית, קיבלו ששת ילדיו מנישואיו הראשונים לידיהם את כתב ידו ואת מכתביו; אך אוניברסיטת אנז'ה והספרייה הציבורית של עיר זו הצליחו לבסוף לקבל לידיהן 22 כתבי יד ו-9,000 מכתבים, אשר הועמדו לרשותם של אנשי מחקר כפי שכתב בצוואתו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארווה באזן נודע בעיקר בשל הרומנים שלו הנושאים אופי אוטוביוגרפי למחצה והעוסקים בבעיותיהן של משפחות מסוכסכות. רומנים אלה נכתבו בהשראת התנסותו הקשה בימי ילדותו ונעוריו. ברומן "צפע בידי" הוא מתאר את יחסה העוין של אמו כלפיו וכלפי ילדיה האחרים. רומן זה, שזכה להצלחה מרובה בצרפת של אחרי מלחמת העולם השנייה, יחד עם הרומן "מותו של הסוס הקטן" (1950) ועם הרומן "קריאת התנשמת" (1972) מהווים טרילוגיה שבה מופיעות אותן דמויות. מדובר באם אכזרית המחפשת דרכים כדי להעניש את ילדיה ומתעללת בהם.

גם ברומנים אחרים באזן עוסק בבעיות משפחתיות. למרות שהסתכסך עם הוריו, הוא נשאר נאמן לחבל מולדתו המהווה את הרקע לרבים מן הרומנים שלו. הוא כתב גם סיפורים קצרים ומסות ובהן "אני מאמין" (1977).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]