ארוחת עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארוחת עשר היא ארוחת בוקר במוסדות חינוך ובמקומות עבודה בישראל שבהם מתחיל יום הלימודים או העבודה בסביבות 7:00-8:00 בבוקר או מוקדם יותר. היא נקראת כך משום שהיא מתקיימת בשעה 10:00 בבוקר, לעתים במסגרת הפסקה מרוכזת המכונה "הפסקת עשר".

כריך איטלקי

תוכן עניינים

1 בתי ספר
- 1.1 היסטוריה
2 מקומות עבודה
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

[עריכה] בתי ספר

בבתי הספר מורכבת הארוחה ברוב המקרים מכריכים שהתלמידים מביאים עמם, ולעתים גם מפרי, מירק או מחטיף. בחלק מגני הילדים מובאת ארוחת העשר מהבית, באותה מתכונת כמו בבתי הספר. במקרים אחרים היא מוכנה בגן, וכוללת פרוסות לחם, ירקות פרוסים, מספר ממרחים כגון גבינה לבנה, חומוס וממרח שוקולד ולעתים גם חביתה.

משרד הבריאות הישראלי ממליץ להקפיד על ארוחות מאוזנות, מזינות ומגוונות, ומנחה את מוסדות החינוך בהתאם ^[1].

[עריכה] היסטוריה

עד סוף שנות ה-70 נשאו התלמידים את ארוחתם ב"תיק אוכל" - תיק קטן, עם רצועה לתלייה על הכתף, שהכיל את הארוחה ומפית בד, אותה נהוג היה לפרוש על השולחן בכיתה כדי לא ללכלך אותו בפירורים.

בשנות ה-50 תיק האוכל המקובל בבתי הספר היסודיים היה עשוי בד, לפעמים תפור על ידי האימהות משאריות אריג. מפית הבד המצורפת לארוחה נתנה הזדמנות לאימהות להפגין את כישורי הרקמה שלהן. היו מפיות עם שמות הילדים, היו פרחים, פרפרים וכדומה. נוסף למפית, נדרשו הילדים להביא גם מגבת קטנה וסבוניה בתיק האוכל. הבדלי מסורת והשכלה ניכרו גם בנוהגי עטיפת הכריך - היו שעטפו בנייר פרגמנט, ששימש קודם לעטיפת גבינה, נרחץ ויובש לשימוש חוזר, והיו שלא ראו פגם בעטיפת הכריך בנייר עיתון. הכריכים בשנות הצנע היו מוגבלים בגיוונם - לחם שחור או לבן, מרוח בגבינה לבנה או במרגרינה, בחלבה או בלקרדה - זה בערך כל מה שהיה בשנים ההן, והמהדרין הוסיפו גם פרי - תפוח, בננה או קלמנטינה, לפי העונה.

בשנות ה-70 תיק האוכל היה מוצר תעשייתי עשוי חומר פלסטי רך, לעתים דמוי עור, מפיות הבד כבר לא נרקמו על ידי האמהות אלא נרכשו מודפסות בשלל הדפסים, כבר לא צורפו לתיק סבוניה ומגבת והכריך נעטף במפית או שקית ניילון, הלחם הוחלף לעתים בלחמניה ומגוון מילויי הכריכים התעשר.

[עריכה] מקומות עבודה

ישנם מקומות עבודה, בעיקר כאלו הפועלים בסגנון ההסתדרותי שהיה נפוץ יותר בעבר, שבהם נהוגה הפסקת עשר, לאכילת ארוחה שהעובד הביא עמו. בחלקם קיים עדיין גם מוסד "חלוקת התה" - משקאות חמים מוכנים עבור העובדים, בעיקר עובדים העוסקים בקבלת קהל, על ידי עובדת המכונה "מחלקת התה" ומוגשים אל שולחנם. בחלק ממקומות העבודה קיימת מכירת כריכים ומשקאות על ידי ספק פרטי, המקבל אישור למכירת תוצרתו בין המשרדים או במזנון המנוהל בתוך מקום העבודה.

בחלק ממקומות העבודה, בעיקר במרכזי הערים, העובדים קונים ארוחת עשר של כריך, בייגלה או עוגות בוקר בחנויות מכולת או מזנונים בקרבת מקום, אם לפני הגיעם לעבודה או בגיחה לדקות ספורות תוך כדי יום העבודה. למקומות עבודה שאינם בקרבת אזור מסחרי (למשל, בסיסי צבא) מגיעים לעתים מזנונים ניידים - כלי רכב החונים ונהגיהם מוכרים כריכים, חטיפים וכדומה, דרך חלון בחזיתם. בסלנג ישראלי מכונים "גזלן" בשל יוקר מחיריהם.

במקומות עבודה שבהם לא נהוגה הפסקת עשר, אם בשל תחילת עבודה מאוחרת (בסביבות 9:00 בבוקר) או בשל אי רצון ההנהלה בכך, מתאפשר לרוב לעובדים לצאת להפסקת אוכל לסירוגין.

במקומות שבהם עובדים במשמרות, או מתחילים לעבוד מוקדם מאוד או עובדים שעות ארוכות, כמו מפעלים ובתי חולים קיימים לפעמים חדרי אוכל שבהם מוגשת ארוחת בוקר לעובדים. ארוחה זו דומה בהרכבה לארוחת עשר המוגשות בגני ילדים.