ארז ביטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארז ביטון
1942
Erez Biton.jpg
ארז ביטון, 2011
מקצוע משורר

ארז ביטון (נולד ב-1942) הוא משורר ישראלי.

חייו וכתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטון נולד בשם יעיש ביטון בעיר אוראן שבאלג'יריה להורים ילידי מרוקו בשנת 1942, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1948. כרבים מעולי התקופה, שוכנה המשפחה במעברה, ממנה עברה ללוד, שם נפצע, בהיותו כבן 11, מרימון יד שמצא והתפוצץ, ואשר גרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. בעקבות זאת, החליטה משפחתו לשלחו ללימודים בבית חינוך עיוורים בירושלים; שם הוחלף שמו 'יעיש' (='חיים') ב'ארז'. סיים בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי בוגר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן.

במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי בעיר אשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצה של אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) "נווה און" ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי צבר ארז ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות ונכים פיזית ונפשית. בנוסף, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאלים וסטודנטים לעבודה סוציאלית הן מהאוניברסיטה העברית והן מאוניברסיטת בר-אילן.

בעבר ביטון עסק בעיתונות במשך מספר שנים. בין השאר, כתב טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושאים חברתיים וציבוריים. כיום (2011) הוא ידוע בעיקר כמשורר, כסופר וכעורך כתב העת הספרותי "אפיריון". ארז ביטון נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצג את "הקול המזרחי" – קולם של יוצאי עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה, כמו גם את התרבות המזרחית הנאבקת למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הארצישראלי.

ביטון משמש גם כיו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות, כיו"ר אגודת הסופרים וכחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה. בתפקידו בארגון (עד 2005), ביטון היה בקשר עם נפגעי פעולות איבה בישראל, כשהוא נעזר בידע המקצועי כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי, ובניסיון האישי כנפגע פעולות איבה.

אחד משיריו הידועים הוא "שיר זוהרה אלפסיה" המדבר על הזמרת המרוקאית היהודייה, זוהרה אלפסיה, שעלתה לארץ ישראל וחוותה בה הידרדרות מעמדית וחיה חיים פשוטים, בניגוד לתהילתה כזמרת מלכותית במרוקו. שירו "חתונה מרוקאית" הולחן על ידי חברי להקת "הברירה הטבעית" ונכלל באלבומם "אלי שורשים" מ-1979.

ביטון הדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות ה-40 למדינת ישראל.

בשנת 2014 זכה בפרס מפעל חיים על שם יהודה עמיחי לשירה עברית.‏[1]

נשוי לרחל ואב לבן ובת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחה מרוקאית, הוצאת עקד, 1976.
  • ספר הנענע, הוצאת עקד, 1979.
  • ציפור בין יבשות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • תמביסרת ציפור מרוקאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • נופים חבושי עיניים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]