ארז גרשטיין
| ארז גרשטיין | ||
|---|---|---|
|
||
| נולד | 13 במרץ 1960, עפולה, ישראל  |
|
| נהרג | 28 בפברואר 1999, לבנון | |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
|
| תקופת שירות | 1979 - 1983, 1985 - 1999 | |
| דרגה |  תת אלוף |
|
| תפקידים צבאיים |
מפקד סיירת גולני |
|
| מלחמות וקרבות |
|
|
ארז גרשטיין (13 במרץ 1960 - 28 בפברואר 1999) תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), נהרג ממטען צד בלבנון.
גרשטיין נולד בעפולה, גדל והתחנך בקיבוץ רשפים, וכילד התעניין בטבע, ארכאולוגיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] שירותו הצבאי
בשנת 1979 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בשייטת 13 ("הקומנדו הימי"). אחרי שנה הודח מן השייטת ועבר לשרת בסיירת גולני[1]. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, עבר קורס מ"כים חי"ר והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת והחטיבה. לאחר שסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר, מונה למפקד צוות בסיירת גולני עליו פיקד במבצע שלום הגליל. גרשטיין הוביל את הצוות בפעולה לכיבוש הבופור[2], נפצע קל בזרועו אך המשיך להילחם. בתום הקרב פונה לבית חולים, אך כעבור יומיים התעקש וחזר אל יחידתו בלבנון. ב-1983 השתחרר מצה"ל כסגן מפקד פלוגה.
ב-1985 חזר לשירות בקבע ופיקד על פלוגה בגולני בגדוד 12. ב-1987 מינה אותו מפקד חטיבת גולני דאז, אל"מ גבי אשכנזי, למפקד סיירת גולני, שם פיקד על פעולות נועזות ברצועת הביטחון בלבנון. באחד המבצעים ביצע כוח בפיקוד אשכנזי, פשיטה על בסיס חזבאללה שמוקם בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח החוד, שהורכב מאנשי הסיירת, בפיקוד של גרשטיין, נע בחשאי עד שהיה בקרבתם של המחבלים והרגם[3]. תחת פיקודו של גרשטיין לקחה הסיירת חלק במבצע "כחול וחום", בו הייתה למעשה, הכוח היחיד שההשלים את משימתו ופגע במספר רב של מחבלים מחד, ולא ספג נפגעים מאידך[4]. בשנת 1989 מונה למג"ד - מפקד גדוד 51 של גולני והוביל אותו בפעילות מבצעית בלבנון[5] כנגד מחבלי החזבאללה[6]. אז גם עבר לגור עם חברתו, הרטל, בקיבוץ יגור. בשנת 1991 מונה למפקד גדוד 17 השייך לבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים של צה"ל. במהלך כהונתו כמ"פ ומג"ד שם דגש על חינוך, ובפרט על חינוך לאהבת והכרת ארץ ישראל.
בשנת 1993 הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד חטיבת הגזרה המזרחית של יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) שם נאלץ לטפל גם בבעיות האוכלוסייה האזרחית בנוסף למלחמה עיקשת במחבלים. במהלך תפקידו למד ערבית וכונן יחסים טובים עם המקומיים. גם כמח"ט הקפיד ארז להיות בחזית הלחימה, הוביל כוחות ברצועת הביטחון, ובאחד מהם אף חיסל שני מחבלים בסמוך לג'בל א- רפיע[7]
בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת גולני. באותה שנה התחתן עם הרטל ובנה את ביתו במושב היוגב. ב-1997 נולד בנם עומר. בסמוך למועד סיום תפקידו כמפקד החטיבה[8] אירע אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. ב-1998 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד יחידת הקישור ללבנון.
ב-28 בפברואר 1999 (י"ב באדר ה'תשנ"ט) נהרג גרשטיין ממטען צד של חזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע בקרבת מוצב כאוכבא ברצועת הביטחון, לאחר שחזר מביקור של ניחום אבלים בביתו של איש צד"ל שנהרג, בכפר הלבנוני שבעא. השיירה נסעה לכיוון מפקדת עוצבת לבנון במטולה. בפיצוץ, שגרם להתהפכות המכונית, נהרגו גם נהגו רס"ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ"ר עומר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה, שהתלווה אל גרשטיין למשימת סיקור.
ארז גרשטיין נהג, בכל שירותו בצה"ל, להסתובב ללא רצועה לנשק, כשרק ידו מחזיקה בנשק, כדי "להיות מוכן תמיד". בהשפעתו נוהגים הטירונים בחטיבת גולני לשאת את נשקם ללא רצועה במהלך ראשית פרק הטירונות. גרשטיין נחשב לאורך תקופת שירותו לסמל ולמודל בעבור החיילים אשר שירתו בלבנון. קצינים רבים העידו לאחר מותו כי השפיע עליהם עמוקות ובהם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר[10] שייחד לו פרק בספרו מלחמה ללא אות[11].
[עריכה] לקריאה נוספת
- אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007.
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 217-223.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קורות חייו באתר חטיבת גולני
- סיפור חייו של ארז גרשטיין, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
- אתר לזכרו
- רא"ל גבי אשכנזי, קץ לאגדה: גבי אשכנזי על תא"ל ארז גרשטיין, באתר nrg מעריב, 8 במאי 2011
- מה לעשות בלבנון - לפי ארז גרשטיין ז"ל, ynet, 24.05.2007
- סא"ל בעז זלמנוביץ ורס"ן עוזי בן-שלום, דור לבנון, בטאון ביבשה גיליון 14, 21.07.2010.
- אמיר בוחבוט, לגדול בלי אבא שבמותו הפך לאגדה, nrg, 01/03/2007.
- אמיר בוחבוט, אחרי האזכרה לגרשטיין, נפטר אביו ממחלה, nrg, 01/03/2007.
- אחיקם משה-דוד, אזכרה לתא"ל גרשטיין: "היה אגדה עוד בחייו", nrg, 26/02/2009.
- רני סנה, קווים לדמותו, דובר צה"ל, 27.02.2009.
- ארז גרשטיין, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
- שלוש עשרה שנים לנפילתו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל – סיפור קטן על מפקד גדול, מתוך אתר ישראל שלי, 27.02.2012.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, 27.02.2009, "אני לא מגדיר את עצמי כפזיז. אני איש מקצוע טוב בתחום שלי. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון מצטבר, גם בדרגתי וגם בתחום של מפגשי האש. מאז שהייתי חייל בסיירת גולני ועד היום, יצא לי להשתתף בחלקים מרכזיים מאוד בקרבות שצה"ל ניהל. הובלתי המון פעמים חיילים לקרב. כל חיי, בכל מבצע שעליו פיקדתי בשטח, לא היו לי מעולם נפגעים. מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד- איך הוא נכנס ויוצא מאירועים, איך הוא מתפקד בהם. תמיד הייתי מקדימה, ובגלל זה היו לי כל כך הרבה מפגשי אש. זה לא קול הבס בקשר, המפות והתרשימים, אלא ההתחברות לאנשים בשטח. ובגלל זה אני לפעמים מספר שתיים בפתיחת ציר, אפילו שאני יכול לעלות על מטען ולהתפוצץ. אני לא פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד, זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו".
- ^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, 27.02.2009, "אישית, אני מלווה את משפחת השכול במשך הרבה שנים. שישה חברים נהרגו סביבי בקרב על הבופור כשהייתי מ"מ צעיר. זה קשה, אבל לא כמו למשפחות. המפקד יכול לספר מה שהוא רוצה, אני מגיל שמונה עשרה בלבנון, והספקתי להיות בעשרות אירועים עם אש, ובסופו של דבר ההתמודדות עם השכול היא הקושי האמיתי".
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות.",הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2006, עמוד 29.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2006, עמודים 219-220.
- ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, רא"ל שאול מופז: "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר מפקד גדוד בגולני, יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמה האישית של ארז ופקודיו.", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12.
- ^ תמיר ידעי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, 27.02.2009.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2006, עמוד 221.
- ^ חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg מעריב, 4 באוקטובר 2005.
- ^ יוסי יהושע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15.07.2011.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2006, עמודים 33, ארז גרשטיין: "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין.".
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 217, "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחיזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה".
