ארז גרשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארז גרשטיין
אין תמונה חופשית
נולד 13 במרץ 1960
עפולה Flag of Israel.svg  ישראל
נהרג 28 בפברואר 1999 (בגיל 38)
Flag of Lebanon.svg  לבנון
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1979 - 1983, 1985 - 1999
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

ארז גרשטיין (13 במרץ 1960 - 28 בפברואר 1999) תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), נהרג ממטען צד בלבנון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשטיין נולד בבית חולים העמק ליד עפולה לשולה (קישיק) שעלתה מסוריה ורפאל שעלה מארגנטינה. היה הבכור בין שלשה ילדים. גדל והתחנך בקיבוץ רשפים, וכילד התעניין בטבע, ארכאולוגיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל. את החינוך היסודי עשה ברשפים ואת התיכוני במוסד החינוכי גלבוע בתנאי פנימיה עם נערים מקיבוצים אחרים. כנער עבד ארז בענף המדגה של הקיבוץ. טרם גיוסו התנדב לחצי שנת שירות בקיבוץ הראל.

בינואר 1979 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בשייטת 13 ("הקומנדו הימי"). אחרי שנה הודח מן השייטת ועבר לשרת בחטיבת גולני[1]. בשלשת החודשים הראשונים שירת ביחידת העורב, ולאחר מכן עבר לסיירת גולני. שם עבר מסלול הכשרה כלוחם, עבר קורס מ"כים חי"ר והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת והחטיבה. לאחר שסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר, מונה למפקד צוות בסיירת גולני עליו פיקד במבצע שלום הגליל. גרשטיין הוביל את הצוות בפעולה לכיבוש הבופור[2], נפצע קל בזרועו אך המשיך להילחם. בתום הקרב פונה לבית חולים, אך כעבור יומיים התעקש וחזר אל יחידתו בלבנון. ב-פברואר 1983 השתחרר מצה"ל כסגן מפקד פלוגה. בתקופת האזרחות השתלב בעבודה בקיבוץ, והיה לסדרן רכב. ביוני 1983 יצא לטיול תרמילאים באמריקה הצפונית והדרומית עם חברתו וחזר לאחר כשנה לארץ, התגייס לשב"כ אך במהלך ההכשרה החליט שאיננו רוצה לעסוק בתחום הזה.

באוגוסט 1985 בעקבות קול קורא של מח"ט גולני צבי פולג, חזר לשירות בקבע ופיקד על פלוגה בגולני בגדוד 12. בתפקידו זה שקד על העלאת רמת החיילות והכושר הגופני והפך את הפלוגה לאחת מהטובות בחטיבה. בתפקידו הבא שימש קצין המבצעים של חטיבת גולני‏[3], ב-1987 מונה למפקד סיירת גולני, ופיקד על פעולות נועזות ברצועת הביטחון בלבנון. באחד המבצעים ביצע כוח בפיקוד מפקד חטיבת גולני דאז, אל"ם גבי אשכנזי, פשיטה על בסיס חזבאללה שמוקם בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח החוד, שהורכב מאנשי הסיירת, בפיקוד של גרשטיין, נע בחשאי עד שהיה בקרבתם של המחבלים והרגם‏[4]. תחת פיקודו של גרשטיין לקחה הסיירת חלק במבצע "כחול וחום", בו הייתה למעשה, הכוח היחיד שהשלים את משימתו‏[5] ופגע במספר רב של מחבלים מחד, ולא ספג נפגעים מאידך‏[6].

בשנת 1989 מונה למג"ד - מפקד גדוד 51 של גולני והוביל אותו בפעילות מבצעית בלבנון‏[7] כנגד מחבלי החזבאללה‏[8]. אז גם עבר לגור עם חברתו, הרטל, בקיבוץ יגור. בשנת 1991 מונה למפקד גדוד 17 בביסלמ"ח. במהלך כהונתו כמ"פ ומג"ד שם דגש על חינוך, ובפרט על חינוך לאהבת והכרת ארץ ישראל. בשנת 1993 הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד חטיבת הגזרה המזרחית של יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) שם נאלץ לטפל גם בבעיות האוכלוסייה האזרחית בנוסף למלחמה עיקשת במחבלים. במהלך תפקידו למד ערבית וכונן יחסים טובים עם המקומיים. גם כמח"ט הקפיד ארז להיות בחזית הלחימה, הוביל כוחות ברצועת הביטחון, ובאחד המקרים הרג שני מחבלים בסמוך לג'בל א- רפיע‏[9]. בשנת 1994 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה, וסיים תואר ראשון במדע המדינה.

באוגוסט 1995 מונה למפקד חטיבת גולני. באותה שנה התחתן עם הרטל ובנה את ביתו במושב היוגב. ב-1997 נולד בנם עומר. גרשטיין בלט כמפקד החטיבה בהפעלה מקורית של סיירת החטיבה במבצעים מיוחדים כנגד החזבאללה בלבנון‏[10]. בסמוך למועד סיום תפקידו כמפקד החטיבה‏[11] אירע אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים‏[12]. לאחר מכן שימש סגן מפקד עוצבת געש בשנים 1997-1998, ב-1998 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד יחידת הקישור ללבנון. בתקופה זו התנהל מאבק אזרחי בהנהגת תנועת ארבע אמהות כנגד הישיבה בלבנון, וארז התבטא בפומבי נגדן ואמר כי ההפגנות בישראל יוצרות איום על החיילים, מכיוון שהן מעודדות את החזבאללה.

ב-28 בפברואר 1999 (י"ב באדר ה'תשנ"ט) נהרג גרשטיין ממטען צד של חזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע בקרבת מוצב כאוכבא ברצועת הביטחון ליד צומת סוק אל חאן, לאחר שחזר מביקור של ניחום אבלים בביתו של איש צד"ל שנהרג, בכפר הלבנוני שבעא. השיירה נסעה לכיוון מפקדת עוצבת לבנון במטולה. בפיצוץ, שגרם להתהפכות המכונית, נהרגו גם נהגו רס"ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה, שהתלווה אל גרשטיין למשימת סיקור. מותו של הקצין הבכיר בלבנון, היה הטריגר האחרון ליציאת צה"ל מלבנון במאי 2000. ברק המועמד לראשות הממשלה אמר במהלך מסע הבחירות שלו שיפעל עד יוני 2000 ליציאת צה"ל מלבנון.

ארז הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רשפים.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לתא"ל ארז גרשטיין בבסיס ביסל"ח 17 בו שימש ארז בעבר כמפקד גדוד

ארז גרשטיין נהג, בכל שירותו בצה"ל, להסתובב ללא רצועה לנשק, כשרק ידו מחזיקה בנשק, כדי "להיות מוכן תמיד". כאשר היה מ"פ בגדוד 12 של גולני חייב את כל פלוגתו בטירונות ללכת עם הנשק במצב של מוכנות לקרב. בהשפעתו נוהגים הטירונים בחטיבת גולני לשאת את נשקם ללא רצועה במהלך ראשית פרק הטירונות. ידיעת הארץ הייתה חשובה לו. בכל מקום חדש שהגיע עם חייליו טרח להסביר להם מהו האזור ואילו יישובים קיימים בו. לעתים היה מוכן לוותר על אימונים צבאים בשביל ללמד על אזור מסוים ואף אמר "החינוך זה האימונים". כאשר פלוגתו הגיעה למשימות בט"ש בגולן, הבטיח שבוע חופש לכל מי שילמד את שמות כל היישובים היהודים בגולן.

כמח"ט גולני אסר על הפיקודים שלו להשתטח על קברי חבריהם. אמר שיש לכבד את זכר הלוחמים בעמידה, ומי שכואב לו שילך לנחם את משפחות הנופלים שלהם הרבה יותר כואב. קצינים רבים העידו על הנחישות שלו לבצע תרגילים ומשימות, כאשר התנאים נעשים קשים מדי והם נטו לוותר ולהפסיקם. גרשטיין נחשב לאורך תקופת שירותו לסמל ולמודל בעבור החיילים אשר שירתו בלבנון. קצינים רבים העידו לאחר מותו כי השפיע עליהם עמוקות ובהם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר[13] שייחד לו פרק בספרו מלחמה ללא אות[14].

לזכרו נעשו מפעלי הנצחה שונים ובהם שיקום שביל טיול בנחל יצפור שבהר הגלבוע, ונקרא על שמו בניין מחלקת הנוער והצעירים במועצה האזורית עמק יזרעאל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אני לא מגדיר את עצמי כפזיז. אני איש מקצוע טוב בתחום שלי. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון מצטבר, גם בדרגתי וגם בתחום של מפגשי האש. מאז שהייתי חייל בסיירת גולני ועד היום, יצא לי להשתתף בחלקים מרכזיים מאוד בקרבות שצה"ל ניהל. הובלתי המון פעמים חיילים לקרב. כל חיי, בכל מבצע שעליו פיקדתי בשטח, לא היו לי מעולם נפגעים. מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד- איך הוא נכנס ויוצא מאירועים, איך הוא מתפקד בהם. תמיד הייתי מקדימה, ובגלל זה היו לי כל כך הרבה מפגשי אש. זה לא קול הבס בקשר, המפות והתרשימים, אלא ההתחברות לאנשים בשטח. ובגלל זה אני לפעמים מספר שתיים בפתיחת ציר, אפילו שאני יכול לעלות על מטען ולהתפוצץ. אני לא פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד, זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו".
  2. ^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אישית, אני מלווה את משפחת השכול במשך הרבה שנים. שישה חברים נהרגו סביבי בקרב על הבופור כשהייתי מ"מ צעיר. זה קשה, אבל לא כמו למשפחות. המפקד יכול לספר מה שהוא רוצה, אני מגיל שמונה עשרה בלבנון, והספקתי להיות בעשרות אירועים עם אש, ובסופו של דבר ההתמודדות עם השכול היא הקושי האמיתי".
  3. ^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, ‏ 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  4. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 29, "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות".
  5. ^ אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, ‏ 05.09.1997, עמודים 10-13, כפי שהועלה באתר פרש, ארז גרשטיין: "הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך".
  6. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 219-220.
  7. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12, רא"ל שאול מופז: "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר מפקד גדוד בגולני, יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמה האישית של ארז ופקודיו".
  8. ^ תמיר ידעי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  9. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 221.
  10. ^ איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", הארץ, ‏ 05.08.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  11. ^ חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005.
  12. ^ יוסי יהושע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, ‏ 15.07.2011.
  13. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 33, ארז גרשטיין: "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין".
  14. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 217, "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה".


מפקדי חטיבת גולני Golani tree color.svg

משה מן · מישאל שחם · נחום גולן · דן לנר · אברהם יפה · מאיר עמית · אסף שמחוני · יששכר שדמי · חיים בן-דוד · בנימין גיבלי · אהרון דורון · אלעד פלד · אהרן יריב · מרדכי גור · אורי בר-רצון · שלמה אלטון · יונה אפרת · יקותיאל אדם · יהודה גולן · אמיר דרורי · אורי שמחוני · חיים בנימיני · אורי שגיא · אמיר ראובני · דוד כץ · אילן בירן · ארוין לביא · עמנואל הרט · צבי פולג · גבי אופיר · גבי אשכנזי · ברוך שפיגל · משה צין · יאיר נוה · משה קפלינסקי · ארז גרשטיין · גדי איזנקוט · שמואל זכאי · משה תמיר · ארז צוקרמן · תמיר ידעי · אבי פלד · אופק בוכריס · יניב עשור · רסאן עליאן

מפקדי יחידת הקישור ללבנון Levanon ugda1.png

אפרים סנה · מאיר דגן · שלמה איליה · דני רוטשילד · דוד אגמון · זאב זכרין · מיכה טמיר · גבי אשכנזי · גיורא ענבר · אלי אמיתי · ארז גרשטיין · אלי אמיתי (ממלא מקום) · בני גנץ