ארז צוקרמן
| ארז צוקרמן | ||
|---|---|---|
|
||
| נולד | 1964 | |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
|
| תקופת שירות | 1982 – יוני 2007 | |
| דרגה |  תת אלוף |
|
| תפקידים צבאיים |
מפקד סטי"ל, מפל"ג לוחמים, מפקד יחידת אגוז, מפקד שייטת 13, מפקד חטיבת גולני, מפקד עוצבת נתיב האש |
|
| מלחמות וקרבות |
|
|
| עיטורים | ||
ארז צוקרמן (נולד ב-1964) היה מפקדה הראשון של יחידת אגוז, ממפקדי שייטת 13 ("הקומנדו הימי") וחטיבת גולני. בתפקידו האחרון בצה"ל, בדרגת תת-אלוף, שימש כמפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הצפון. הוא פיקד על האוגדה שהשתתפה בימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה (אוגוסט 2006), והתפטר מספר חודשים לאחר סיומה בשל החלטתו "לקחת אחריות אישית על הכישלון בתפקידו כמפקד האוגדה".
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
צוקרמן נולד בקיבוץ דן, הבכור מבין ארבעה אחים לאם שעלתה מצ'ילה ואב יליד ישראל. למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. מספר חודשים לפני גיוסו נהרג אביו בתאונת דרכים.
[עריכה] מסלול שירותו בשייטת 13
צוקרמן התגייס לצה"ל בשנת 1982, והחל מסלול לוחם בשייטת 13 של חיל הים. את הטירונות עשה, ככל לוחמי השייטת באותם ימים, בחטיבת הצנחנים, אבל את קורס מ"כים עם לוחמי חטיבת גולני וסיים אותו בהצטיינות[1]. משם המשיך במסלול בשייטת במגמת פשיטה וצלילה. רק 12 מתוך 80 לוחמים שהתחילו את המסלול, סיימו אותו. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר. במהלך השנים ביצע את כל התפקידים הפיקודיים בשייטת, ממפקד צוות לוחמים ועד מפקד היחידה. המבצע הראשון עליו פיקד כמפקד צוות היה מארב לרכבי מחבלים בצידון. לאחר שכיהן כמפקד פלגת הפשיטה של השייטת יצא לחופשה של למעלה משנה מהצבא וכשחזר יצא לקורס חובלים, והתקדם במסלול זה עד לפיקוד על ספינת טילים. ב-1993 חזר לשייטת ומונה למפקד פלגת הלוחמים (מפל"ג), בדרגת סגן אלוף. באותה שנה במהלך יומו הראשון של מבצע דין וחשבון הוביל צוקרמן כוח מן השייטת אשר פשט על בסיס מחבלים בטריפולי והרג שישה מחבלים[2]. במהלך שירותו באותן שנים לקח צוקרמן חלק, לצד הפעולות הייעודיות של היחידה בלחימה ימית, בפעולות מיוחדות רבות ברצועת הביטחון, ובהן פעולות רבות במתווה לחימת החי"ר אותו ביצעו הסיירות של חטיבות החי"ר ויחידות מובחרות אחרות[3].
[עריכה] מפקד יחידת "אגוז"
לקראת הקמתה של יחידה חדשה במסגרת חטיבת גולני, שיועדה להתמקצע בלוחמת גרילה נגד ארגון חזבאללה ברצועת הביטחון ובדרום לבנון, היה צוקרמן אחד ממגבשי דמותה העתידית. לאור הצלחותיה הרבות של השייטת במשימותיה במהלך הלחימה בלבנון, וחלקו של צוקרמן בכך, מונה על ידי הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק בשנת 1995 למפקדה הראשון של היחידה החדשה שבהקמתה השתתף, היא "יחידת אגוז". מינויו של איש חיל-הים למפקד יחידה יבשתית לא היה אירוע שכיח, והדבר עומד כעדות לכבוד ולהערכה שרחשו בכירי פיקוד הצפון וצה"ל לאישיותו ופועלו של צוקרמן, שאף הוביל את לוחמי היחידה ברבות מן הפעולות הראשונות שביצעה[4]. על תקופת שירותו ביחידת אגוז עוטר צוקרמן בצל"ש אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין.[5].
[עריכה] מפקד שייטת 13 וחטיבת גולני
בתחילת 1997 סיים צוקרמן את תפקידו ב"אגוז", וחזר לחיל הים, שם התמנה לסגן מפקד שייטת 13. בשנת 1999 מונה למפקד שייטת 13, בדרגת אלוף משנה. בתקופת פיקודו על השייטת שיקם אותה לאחר "אסון השייטת" (ספטמבר 1997), שבו נהרגו 12 לוחמים ובהם חברו מימי תחילת שירותו, סא"ל יוסי קורקין, מפקד פלגת הלוחמים. צוקרמן דחף לשיתופה של השייטת בפעולות בשטחים בשנה הראשונה של הלחימה במסגרת האינתיפאדה השנייה ("אינתיפאדת אל-אקצה"), ויזם מבצעים התקפיים בכל גזרות הלחימה היבשתיות של צה"ל.
בשנת 2001 סיים את תפקידו כמפקד השייטת, ויצא לתקופת לימודים במכללת הצי האמריקאי (Naval War College) שבניופורט, רוד איילנד. בנוסף ללימודים אלה יש לו תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה. ב-2003 חזר לישראל וקיבל את הפיקוד על חטיבת גולני. בכך היה לאיש חיל הים הראשון שפיקד על חטיבת חי"ר בצה"ל. תחת פיקודו השתתפה החטיבה בתוכנית ההתנתקות בקיץ 2005 ובמבצע ימי תשובה ברצועת עזה.[6]
[עריכה] מפקד עוצבת "נתיב האש"
ב-2005, עם סיום תפקידו כמפקד החטיבה, הועלה צוקרמן לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת שריון במילואים הכפופה לפיקוד צפון. צוקרמן, ששירת ופיקד על יחידות חיל הים, חיל רגלים ויחידות מיוחדות בלבד, מונה לתפקיד ללא כל רקע, הכשרה או הסבה לפיקוד על יחידה משוריינת (כדוגמת קורס "הסבה לשריון" או קורס מפקדי אוגדות).
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 ובמהלכה, לא התכוון המטכ"ל לשתף את העוצבה שבפיקוד צוקרמן בלחימה. בימי הלחימה הראשונים השתתף צוקרמן בדיונים ובתכנונים של כמה ממהלכי הקרבות, והשתתף בהגיית מספר מבצעים מיוחדים, בהם "מבצע חד וחלק", שבמסגרתו פשטו לוחמי סיירת מטכ"ל ושלדג על העיירה בעלבק, בליל 2 באוגוסט. צוקרמן היה מיועד בתחילה לפקד על המבצע המורכב, אולם הוחלט לבסוף להטיל את הפיקוד על קצין אחר, למקרה שאוגדתו של צוקרמן תגויס.
צוקרמן זיהה שהגזרה המזרחית של זירת הפיקוד נותרה ללא פעילות צבאית, והפציר בפיקוד לשלב את אוגדתו במאמץ התקפי בגזרה זו. האוגדה גויסה לבסוף לקראת מבצע "שינוי כיוון 11", שנועד להיות המהלך המכריע של המלחמה (10-12 באוגוסט). האוגדה הועסקה בגזרה המזרחית, במרחב העיירות אל-חיאם ומארג' עיון, במשימה בלתי תלויה במשימותיהן של שלוש האוגדות האחרות שהפעיל הפיקוד במלחמה.
אוגדת המילואים, בפיקודו של צוקרמן, הוטלה לקרבות כאשר כשירות יחידותיה נמוכה עקב מחסור באימונים, כשתרגיל האוגדה האחרון שביצעה נערך בשנת 2001, כאשר היא מיועדת להילחם בגזרת רמת הגולן, וכאשר מפקדה לא הוסמך לפקד על יחידה מסוגה. על לחימתה של האוגדה במלחמה נשמעה ביקורת רבה[7], ואף נכתב תחקיר צה"לי על ידי תא"ל במיל' מאיר גחטן, בעיקר בנוגע להפעלת כוחות באופן שאינו תואם את תורת הלחימה ולשינוי תכוף של התוכניות, לעתים אף לאחר אישורן על ידי הפיקוד. בין השאר, הודח מפקד אחד מגדודי השריון לאחר שסירב לשוב ולהיכנס ללבנון, והוחלף בקודמו בתפקיד. בסוף המלחמה האוגדה הייתה רצוצה על אף שלא נתקלה באויב משמעותי, והישגיה לא השפיעו על לחימת חזבאללה או על היקף ירי הרקטות בגזרתה במהלך ימי-לחימתה.
במאי 2007, כמעט שנה לאחר סוף המלחמה, התפטר צוקרמן מתפקידו כמפקד האוגדה ופרש משירות צבאי. הוא טען כי התכוון להתפטר עם סיום הקרבות לאחר שחש כי נכשל במילוי תפקידו, אולם החליט להמשיך בתפקיד עד שיסתיים תהליך הפקת הלקחים ושיקום האוגדה[8].
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005.
- עמיר רפפורט, אש על כוחותינו, הוצאת ספריית מעריב, 2007
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg מעריב, 19 באוגוסט 2005
- עמוס הראל, ביקורת על אוגדה אחת, סלחנות לאחרת, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2006
- עמוס הראל, ארבעת מפקדי האוגדות שלחמו במלחמה לא יודחו, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2006
- אמיר בוחבוט, הטעות הקריטית של תא"ל ארז צוקרמן, באתר nrg מעריב, בדצמבר 2006
- עמוס הראל, תא"ל ארז צוקרמן פורש מצה"ל: "לוקח אחריות אישית על כישלוני כמפקד במלחמה", באתר הארץ, 1 ביוני 2007
- אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, אל"מ ארז צוקרמן מספר על מבצע ימי תשובה, nrg מעריב, 17/10/2005.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19/8/2005
- ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19/8/2005
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 142-143.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 145, "כבר בתחילת ההסתננות- כאשר עלו המפקדים לנקוד תצפית על אחד מגושי הסלע העצומים האופייניים לג'בל סוג'וד- נתקל הכוח בפיקודו של ארז, במחבלים. במכת האש הראשונה נפגעו כמה מפקדים. הכוח נתפס במצב לא נוח- המפקדים נמצאו לפנים כשהם מנותקים מיתר הלוחמים. ארז התעשת במהירות, הציב חיפוי קטן ויצא מיד למרדף אחר המחבלים שהחלו לברוח באחת מהמחילות החצובות בסבך. בתום המרדף, שעל- פי התיאורים דמה יותר לטיהור תעלת לחימה ביעד מבוצר, חיסל הכוח שני מחבלים".
- ^ סא"ל ארז צוקרמן, מתוך אתר הגבורה, "סא"ל ארז צוקרמן שימש כמפקד יחידת אגוז. ב-9 ביולי נערכה פעולת צה"ל בסוג'וד בדרום לבנון. זה היה מבצע לטיהור קני מחבלים, ארז פיקד אישית על הכוח בתצפית המפקדים בשטח שהקים יחד עם סגן צור פרנס ז"ל. נפתחה אש מטווח קצר. צור, שעמד ליד ארז, נהרג. בכל זאת הוא התעשת והוביל את הצוות למרדף באזור מאוד סבוך. הוא, אישית, הרג שם שלושה מחבלים, כיוון שלקצין האחר היה מעצור בנשק. בהיתקלות נהרג גם אחד הלוחמים, זוהר מינץ, ונפצעו עוד כמה לוחמים מהיחידה, ביניהם הרופא." על הפעולות הנועזות באגוז שעליהן פיקד אישית, עם דגש על האירוע בסוג'וד, קיבל ארז צל"ש מאלוף פיקוד הצפון דאז, עמירם לוין".
- ^ אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, אל"מ ארז צוקרמן מספר על מבצע ימי תשובה, nrg מעריב, 17 באוקטובר 2005.
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 198, אורי שגיא: "אם ארז צוקרמן יכול לפקד על אוגדה משוריינת כנראה שהתפקיד הזה איבד כל משמעות".
- ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", 11.07.2011.
