ארטורו טוסקניני
ארטורו טוסקניני (25 במרץ 1867 - 16 בינואר 1957), גדול המנצחים בתקופתו, לדעת רבים מבני זמנו - מבקרים, מוזיקאים וקהל המאזינים. נודע לתהילה בעוצמתו, בברק שלו, בכך שלא ידע מנוח בתביעתו לשלמות, באוזן שאין שנייה לה לפרטי פרטים בתזמורת ולמצלול התזמורתי, ובזיכרון הצילומי שלו, שהעניק לו שליטה יוצאת מן הכלל ברפרטואר עצום של יצירות תזמורתיות ואופראיות ואיפשר לו לתקן שגיאות בתפקידי התזמורת, שעמיתיו לא הבחינו בהן במשך עשרות שנים.
טוסקניני נולד בפארמה שבאיטליה וזכה במלגה לקונסרבטוריון המקומי למוזיקה, שם למד נגינה בצ'לו. הוא הצטרף לתזמורת של להקת אופרה, ויצא עמה לסיור בדרום אמריקה בשנת 1886. בהצגת "אאידה" בריו דה ז'ניירו סולק המנצח בשריקות בוז מעל הדוכן. טוסקניני, שלא היה לו שום ניסיון בניצוח עד אז, שוכנע לקחת את השרביט לידו וניצח על הופעה מזהירה, מן הזיכרון בלבד. כך החלה קריירת הניצוח שלו בגיל 19.
עם שובו לאיטליה השתתף כצ'לן בביצוע הבכורה העולמי של "אותלו" מאת ורדי (לה סקאלה, 1887), בפיקוחו של המלחין. שמו של טוסקניני כמנצח אופרות סמכותי ומיומן במידה שאינה מצויה דחק את מקום הצ'לו ובעשור הבא ביצר את הקריירה שלו באיטליה, כאשר הפקידו בידיו את הצגות הבכורה של "לה בוהם" מאת פוצ'יני ו"ליצנים" מאת ליאונקוואלו. בשנת 1896 ניצח על הקונצרט הסימפוני הראשון שלו (שכלל יצירות מאת שוברט, ברהמס, צ'ייקובסקי ווגנר), בטורינו. בשנת 1898 היה מנצח הבית בלה סקאלה, מילאנו. הוא נשאר שם עד 1908 וחזר במהלך שנות ה-20. כמו כן ניצח במטרופוליטן אופרה, ניו יורק (1908 - 1915) ובפסטיבל ביירוית (1930 - 1931), המנצח הלא-גרמני הראשון שם), וכן על הפילהרמונית של ניו יורק (1926 -1936) ובפסטיבל זלצבורג (1934 - 1937). בשנת 1936 נענה לבקשת הכנר ברוניסלב הוברמן וניצח על קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בתל אביב והופיע עם תזמורת זו בירושלים, בחיפה, בקהיר ובאלכסנדריה.
מתוך התנגדות עזה לפאשיזם האיטלקי והגרמני, עזב את אירופה ויצא לארצות הברית, שם הקימו למענו, בשנת 1937, את תזמורת NBC הסימפונית, עמה הופיע וסייר באופן קבוע עד שנת 1954, ברדיו ובטלוויזיה של אמריקה. הופעות אלה עשו אותו לכוכב הניצוח הראשון של תקשורת ההמונים המודרנית.
טוסקניני פרש בגיל 87. הוא נפטר בשנת 1957 בניו יורק, בגיל 89. גופתו הוחזרה לאיטליה ונקברה בצ'ימיטרו מונומנטלה במילאנו.
טוסקניני ניצח על הצגות הבכורה של אופרות רבות, שארבע מהן היו לחלק מן הרפרטואר האופראי המקובל: "הליצנים", "לה בוהם", "הנערה מן המערב" ו"טורנדוט". הוא ניצח גם על ההצגות הראשונות באיטליה של "זיגפריד", "דמדומי האלים", "סאלומה", "פיליאס ומליסנד", על הצגות הבכורה בדרום אמריקה של "טריסטן ואיזולדה" ו"מאדאם באטרפליי", ועל הבכורה הצפון אמריקאית של "בוריס גודונוב".
בלה סקאלה, דחף טוסקניני לחידושים בביצוע אופרות. בשנת 1901 התקין מה שנחשב אז למערכת המודרנית ביותר של תאורת בימה ובשנת 1907 את הדות (pit) לתזמורת. הוא עמד על האפלת האולם בזמן ההופעה. כפי שכתב הביוגרף שלו, הארווי זאקס: "הוא גרס, שהופעה איננה יכולה לנחול הצלחה אמנותית כל עוד אין מבססים אחדוּת כוונות בין כל המרכיבים: זמרים, תזמורת, מקהלה, בימוי, תפאורות ותלבושות."
אחרי מותו הוענק לטוסקניני פרס גראמי על מפעל חיים לשנת 1987[1].
בתו של טוסקניני, ונדה, נישאה בשנת 1933 לפסנתרן הרוסי ולדימיר הורוביץ.
על שמו של ארטורו טוסקניני קרוי רחוב ליד מתחם הבימה בתל אביב, בסמוך להיכל התרבות ורחוב בחיפה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד איבן, תולדות ארטורו טוסקניני, הוצאת גזית.
- נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך, הוצאת שוקן, 1959.
- נתן דונביץ', מאסטרו - גדולי המנצחים בכל הזמנים, הוצאת זמורה ביתן, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קרלוס וידמן, אהובתו הנסתרת של טוסקניני, הסיפור שלא נודע, דר שפיגל, 2002
- בול שהוצא לזכרו, 1986
- טל לוי, היום לפני 54 שנה: הלך לעולמו המנצח ארתורו טוסקניני, באתר הארץ, 15 בינואר 2011
- ישראל דליות, טוסקניני בארץ ישראל, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
- קונצרט ראשון של התזמורת הארצישראלית, מתוך אתר עיריית תל אביב-יפו
[עריכה] הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
