ארטור גולדרייך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית
בניין חדר האוכל בקיבוץ מעלה החמישה

ארטור גולדרייך (אנגלית: Arthur Goldreich‏; 1929 - 21 במאי 2011) היה ארכיטקט, צייר ומעצב תעשייתי ישראלי-דרום אפריקאי. גולדרייך היה פרופסור בבצלאל, שם ייסד את המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנת 1968. בנוסף היה דמות מפתח במאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדרייך נולד בדרום אפריקה למשפחה יהודית-אנגלית מסורתית. בשנות ה-30 המשפחה עברה לפיטרסברג שם למד בתיכון דובר אפריקאנס. בנעוריו היה פעיל במסגרות ציוניות. בשנת 1948 הגיע לישראל עם תנועת הבונים במסגרת מח"ל. הוא השתתף במלחמת העצמאות כחבר בפלמ"ח ואחר כך התגורר תקופה מסוימת בקיבוץ מעיין ברוך. גולדרייך התאכזב ממדינת ישראל על רקע "הגירוש והריסת בתי הערבים"‏[1] וחזר לדרום אפריקה בשנת 1950, שם למד באוניברסיטה אמנות, ארכיטקטורה ועיצוב. באותה תקופה הכיר את נלסון מנדלה, שהיה סטודנט למשפטים. יותר מאוחר השתכנע גולדרייך להירתם למאבק השחורים, והחל להיות מעורב עם מחתרת שפעלה נגד משטר האפרטהייד. במסעותיו לטוויית קשרים עם מדינות העולם השלישי התוודע לג'וליוס נייררה, מילטון אובוטה, קנת קאונדה ודנג סיאו פינג. עד 1960 נוהל מאבק ללא אלימות וללא הישגים. ב-16 בדצמבר 1961 ביצעה המחתרת שנקראה "חץ העם"‏[2] שורת פעולות חבלה במטרות תשתית ושלטון. מנדלה הפך למבוקש והסתתר בחוותו של גולדרייך עד שנלכד מחוץ לחווה ב-5 באוגוסט 1962. ב-11 ביולי 1963 נעצרו כל מנהיגי המחתרת ובהם גולדרייך. כעבור כחודש שיחד גולדרייך סוהר על מנת להימלט מהכלא. כשברגע האחרון התחרט הסוהר, הימם אותו גולדרייך, נטל את המפתחות ויצא לחופשי. ידו הארוכה של שלטון האפרטהייד רדפה אחריו לסוואזילנד, בוצואנה וקונגו, עד שמצא מקלט אצל נשיא טנזניה, נייררה. בינתיים התקיים משפט ריבוניה בו נידון למוות שלא בפניו.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 הגיע לישראל, בה נטל חלק בקבוצת "הוועד נגד האפרטהייד", אשר פעלה נגד משטר האפרטהייד ונגד קשריה של ישראל עם משטר זה.‏[3]

ב-1998 העניקה אגודת האדריכלים והמתכננים בישראל, לו ולעמיתו האדריכל שמעון שפירא, פרס הוקרה על תרומה ייחודית בתחום החינוך לאדריכלות. כיום פועלת לכבודו קרן ארטור גולדרייך לקידום האמנות, העיצוב והארכיטקטורה בבצלאל. בשנת 2006 הוענק לו אות "יקיר בצלאל" לכבוד שנת המאה למוסד.

ב-2001 חתם על עצומה המשווה את הכיבוש הישראלי בשטחים לאפרטהייד.

גולדרייך התגורר בהרצליה. היה נשוי לתמר דה-שליט (אחותו של עמוס דה-שליט, אשר נפטרה ב-2009) ולזוג בן אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Community and conscience: the Jews in apartheid South Africa, Gideon Shimoni‏, UPNE, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן-חורין, חלום בשחור לבן, מעריב, 30 בינואר 1986
  2. ^ והיוותה את הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקני
  3. ^ מלחמות והסדרים, בנימין נויברגר, האוניברסיטה הפתוחה, 1992.