ארטישוק ירושלמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgארטישוק ירושלמי
Sunroot growing.jpg
צמחי ארטישוק ירושלמי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: חמנית
מין: ארטישוק ירושלמי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Helianthus tuberosus
‏(ליניאוס)
דוכן בטטה קסבייה בשוק

ארטישוק ירושלמי או חמנית הפקעות (שם מדעי: Helianthus tuberosus) הוא צמח עשבוני רב שנתי קל לגידול, ממשפחת המורכבים, המצוי בצפון אמריקה. הירק מקובל מאוד במטבח המרוקאי, ומשם נעשה מוכר ונפוץ בארץ, ומכונה בפי יהודים יוצאי מרוקו "בטטה קֶסְבִּיָיה", שמשמעותו בערבית מרוקאית הוא: תפוח אדמה של הקנה, שכן גבעול הצמח מזכיר בצורתו קנה.

הארטישוק הירושלמי למעשה אינו ארטישוק וגם אין לו כל קשר עם ירושלים. שמו העברי התקני הוא חמנית הפקעות, והוא מין השייך לסוג חמנית (Helianthus). מקור הכינוי העממי "ארטישוק" בא מטעמה של הפקעת, המזכיר טעם ארטישוק. התוספת "ירושלמי" נובעת מהשם שניתן לצמח באיטלקית כשהתגלה לראשונה - Girasole, שהוא גם שמה של החמניה בשפה זו, ומכאן שובש השם ל-Jerusalem על ידי המתיישבים האנגלים בצפון אמריקה.

בניגוד לרוב הפקעות, אבל בדומה לחברים אחרים במשפחת המורכבים (הכוללת את הארטישוק ה"אמיתי"), הפקעות מאחסנות את הפחמימה אינולין במקום עמילן. משום כך, הם מקור חשוב של פרוקטוז עבור התעשייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטישוקים ירושלמיים עובדו על ידי האינדיאנים לפני הופעת האירופאים. הצרפתי סמואל דה שמפלן מצא גידולים של ירקות אלו באזור קייפ קוד בשנת 1605. הארטישוק הירושלמי מכונה על ידי יהדות יוצאי מצרים בשם "טרטופה" ובפי יוצאי יהדות טורקיה והבלקן בשם "דומאלן".

גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטישוק ירושלמי (חי)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 78 ג'
קלוריות 73 קק"ל
חלבונים 2 ג'
פחמימות 17.44 ג'
פחמימות זמינות 9.6 ג'
שומן 0.01 ג'
ויטמינים
ויטמין A 1 מק"ג
ויטמין B1 0.2 מ"ג
ויטמין B2 0.06 מ"ג
ויטמין B3 1.3 מ"ג
ויטמין B6 0.077 מ"ג
ויטמין C 4 מ"ג
ברזל 3.4 מ"ג
סידן 14 מ"ג
מגנזיום 17 מ"ג
זרחן 78 מ"ג
אשלגן 429 מ"ג
נתרן 4 מ"ג
סיבים תזונתיים 1.6 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

ארטישוק ירושלמי הוא צמח מהיר-גידול המגיע בקלות לגובה של כ-2 מטרים. לעתים קרובות הבעיה היא לא איך לגדלו אלא איך לבלום את גידולו מרגע שהשתרש, שכן גודלו של הצמח, וכמות העלווה באים על חשבון יבול הפקעות. הוא זקוק לשמש מלאה או לחצי יום שמש, כמו כן ניתן להשאיר את הפקעות באדמה ולהוציאן רק בשעת הצורך, אך בצורה זו יש ירידה באיכות הפקעות עם הזמן, שכן יש לדשן את האדמה ולדלל את צפיפות הפקעות כדי להמשיך ולשמור את איכותן של הפקעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]