אריאניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות

האריאניות היא זרם בנצרות, שנקרא על שם מייסדו, אריוס, וסומן על ידי הכנסייה הנוצרית כמינות.

אריוס (בערך 256 - 336; Ἄρειος), היה תלמידו של לוקיאנוס מאנטיוכיה (250-312, תרגם את התנ"ך ליוונית).

בשנת 318 שימש אריוס בכמורה באלכסנדריה. אלכסנדר, אחד הבישופים באלכסנדריה בתקופתו, גרס כי הבן - ישו - שווה במהותו לאב - אלוהים, השקפה שהושפעה מהאלילות המצרית הקדומה. הכומר אריוס, כנגד דעתו של אלכסנדר, כפר באלוהותו של ישו וטען כי הוא רק דומה לאב בהווייתו ובטבעו אך אינו זהה עמו; ישו נולד יש מאין, אך לפני הולדתו לא היה קיים. האל האב ברא את העולם, אולם הבן שונה במהותו ובטבעו מן האב, משום שהיה לו גוף ובמקום נשמה נמצא בתוכו ה'לוגוס' שממנו נבעה 'רוח הקודש'.

ב-321 התכנסה ועידה באלכסנדריה על ידי האפיפיור סילבסטר הראשון ואריוס הודח מכהונתו, אולם חסידיו של אריוס התרבו והמחלוקת התפשטה במזרח. קונסטנטינוס הקיסר ניסה לפייס ביניהן ונכשל. אלכסנדר לחם בדעותיו של אריוס והצטרף אליו גם אתנסיוס ואז הקיסר כינס את ועידת ניקיאה ב-325 כדי להחליט על ההשקפה הנכונה. הקיסר לחץ על הוועידה לדחות את השקפותיו של אריוס והוועידה קבעה כי יש זהות גמורה במהויות של האב והבן וזהו עיקר של האמונה הנוצרית.

המחלוקת לא הסתיימה בכך, והקיסר קונסטנטינוס החליט לפתע לתמוך באריאנים וכינס ב-335 ועידה בצור, שבה ניצחו האריאנים. בנו, קונסטנטיוס, ששלט על המזרח, תמך באריאנים, אך אחיו של קונסטנטיוס ששלטו על שאר מחוזות האימפריה, דחו אותם. הקיסר תיאודוסיוס קבע ב-380 שהחלטות ועידת ניקאה יהפכו לחוק. ב-381 התכנסה ועידה בקונסטנטינופול ובה הוחלט סופית לקבל את עמדת ניקאה ולנדות את האריאנים. השבטים הגרמאניים בגרמניה, צרפת, ספרד וצפון איטליה, שקיבלו על עצמם את הנצרות בנוסחה האריאני, הוחרמו על ידי הממסד הקתולי עד שעברו גם הם לנצרות האורתודוקסית וכך במחצית המאה ה-7 לא נשארו קבוצות משמעותיות של אריאנים והאמונה האריאנית נעלמה.

כאשר יוסטיניאנוס הראשון (483-565) היה עוצר (מ-523), הוא פגע באריאנים בכך שלא מינה אותם למשרות ממשלתיות. תיאודוריק, המושל בפועל באימפריה הרומית, שביקש להגן על האריאנים, רצה לשלוח את האפיפיור יוהנס הראשון אל יוסטיניאנוס. האפיפיור סירב בטענה שהוא עצמו מתנגד לאריאנים. תיאודוריק הכריחו והוא נסע לקונסטנטינופול, אך נכשל. כשחזר, השליך אותו תיאודוריק לכלא ושם הוא מת כעבור שנה.