אריה אסייתי

אריה אסייתי
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	חתוליים
סוג:	פנתר
מין:	אריה
תת־מין:	אריה אסייתי
שם מדעי
Panthera leo persica
תחום תפוצה

אריה אסייתי (שם מדעי: Panthera leo persica) הקרוי גם אריה הודי הוא תת-מין של אריה. תת-מין זה שרד רק בהודו, כאשר בעבר תפוצתו הייתה מאירופה (ראו אריה אירופאי) למזרח התיכון עד הודו שהייתה הגבול המזרחי של אזור תפוצתו. האריה האסייתי חי לרוב 16-18 שנים.

תפוצת המין

מספר האריות האסייאתים החיים בטבע משוער בכ-411 פרטים החיים ביער גיר במדינת גוג'אראט ועוד פרטים בפארק פאלפור-קונו במדינת מאדהיה פראדש שבהודו. ביער גיר ניזון האריה האסייתי מהפרסתנים הגדולים בשמורה כגון: האייל הנקוד, אייל הסמבר, חזיר הבר ועוד מספר מיני אנטילופות. בשמורת הטבע יער גיר האריות האסייתים הם טורפי העל וחסרי אויבים טבעיים (הטיגריסים נעלמו משמורה זו). רוב מוחלט של אוכולוסיית האריות האסייאתים חיה על שטח של כ-1,412 ק"מ. שמורת הטבע יער גיר קרובה לאזורים המיושבים בידי האדם, עובדה זו גורמת לעימותים רבים בין האדם לאריה.

ארץ ישראל מהווה חלק מאזור תפוצת האריה האסייתי ההיסטורי. עד המאה ה-13 חיו האריות האסייתים בארץ אך הם נכחדו עקב הצייד שהונהג בהם על ידי הצלבנים שהגיע בתקופה זו ארצה. בישראל נמצאו עדויות לאוכלוסייה גדולה של אריות שחיה באזור אשקלון. בארץ ישראל ניזון האריה מפרסתנים גדולים כגון: הראם הערבי, צבי מצוי, הפרא הסורי, הערוד ועוד. האריה בארץ ישראל היה נפוץ בנגב, ביהודה, בשומרון ובסביבות החרמון

מאפיינים פיזיים ומראה

באופן חזותי ישנם הבדלים מינורים בין תתי המין השונים שמסתכמים לרוב בצבע הפרווה, אורכה והשייכות הגנטית. משקלם של זכרי האריות האסייתים הוא כ-150 - 250 ק"ג ואילו משקל משקל הנקבות הוא כ-120 - 182 ק"ג. אורך הגוף של האריה הזכר הוא כ-1.7 - 2.5 מטרים ואילו אורך גופן של הנקבות הוא כ-1.4 - 1.75 מטר. גובה האריה הוא כ-75 - 105 ס"מ. צבע פרוות האריה האסייתי היא כהה באופן יחסי לתתי המין האפריקאים.

הבגרות המינית של הזכרים מאוחרת משל הנקבות והיא בגיל 5 שנים ושל הנקבות בגיל 4 שנים. תקופת הרבייה לא עונתית והיא נמשכת כל השנה. ההריון נמשך בין 100 - 119 ימים ומספר הוולדים שנולדים בשגר נע בין 1 - 6. תקופת ההינקות היא כ-18 - 26 חודשים.

שימור

אוכלוסיית האריות האסייאתים היא אחת ההצלחות של שימור תתי מין בסכנת הכחדה ודאית, אוכלוסייה זו גדלה מאוד ברבות השנים. בשנת 1907 נאמד מספר האריות האסייתים הפראיים בכ-13 פרטים ובשנת 2010 האוכלוסייה נאמדה בכ-411 פרטים. למרות זאת עקב רביית שארים בין האריות ישנה קירבה גנטית גדולה מאוד שמסכנת את האוכלוסייה ששרדה. כדי למנוע את הכחדת האכולוסייה ששרדה ביער גיר העתיקו מספר פרטים לשמורה נוספת במרכז הודו. בארגון גני החיות האירופאים הרבעת האריות האסייתים היא אחד מפרויקטים רבים ומוצלחים שדוגל בהם הארגון.

הכחדת האריה האסייתי מרחבי אסיה

• ארמניה - סביבות שנת 300 לספירה
• אזרבייג'ן - המאה ה-10
• ארץ ישראל - המאה ה-13
• מרכז הודו (חלק מהודו הבריטית)- האריה האחרון נורה ב-1860
• סוריה - 1891
• טורקיה - סוף המאה ה-19
• עיראק - 1918
• ערב הסעודית - 1923
• איראן - 1942
• ארצות נוספות מהן נכחד האריה האסייתי: אפגניסטן, ירדן, כווית, לבנון, פקיסטן, גאורגיה, רוסיה (הקווקז הרוסי), קטאר, איחוד אמירויות ערב, עומאן, תימן, מצרים (סיני).

האריה האסייתי נכחד מרחבי אסיה בגלל צייד מוגבר, בירוא יערות ואובדן בתי גידול אחרים (בעיקר ערבות)