אריה באומינגר
 | |
| אריה באומינגר | |
| לידה |
18 ביולי 1913 קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 2002 (בגיל 89) ירושלים, ישראל |
| שם לידה |
ליאון באומינגר |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| אירועים משמעותיים |
עלייה לארץ ישראל (1947) |
| מקום לימודים |
הגימנסיה העברית בקרקוב, אוניברסיטת ורשה |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
אריקה באומינגר |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
אריה באומינגר (18 ביולי 1913 קרקוב, פולין - 2 בנובמבר 2002 ירושלים) יליד קרקוב. ניצול שואה. לימד בגימנסיה העברית בירושלים. עסק בתיעוד השואה כמנהל האדמיניסטרטיבי של יד ושם וכסופר והתרכז במיוחד בתיעוד יהדות קרקוב וסיפורם של חסידי אומות העולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריה באומינגר נולד ב-1913 בקרקוב שבפולין בשם ליאון להוריו תהילה ושמעון באומינגר. היה הבכור בין שני אחים ושתי אחיות[1]. ביתם היה ברחוב דיטלה 1, פינת סטניסלבה. באומינגר למד בגימנסיה העברית בקרקוב והמשיך את לימודיו באוניברסיטת ורשה שם השלים תואר דוקטור (בהנחייתו של מאיר בלבן). במקביל למד בבית המדרש לרבנים.
ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח מזרחה, נתפס ליד ביאליסטוק אך הצליח להימלט והגיע לקובנה שבליטא.עם השתלטות הנאצים על העיר נלקח לעבודת כפייה אך הצליח לברוח והסתתר במרתף ביתו של איכר מקומי. לאחר תקופת מה במחבוא הגיע לפרטיזנים ביער.
עם סיום המלחמה למד שרק אחותו סטפניה שרדה את השואה, שהוריו נלקחו מגטו קרקוב לבלז'ץ שם נרצחו, שאחותו מלכה נספתה גם היא ושאחיו צבי, איש השומר הצעיר, שהיה ממנהיגי מרד גטו קרקוב נהרג בפברואר 1943 בהתקלות מול הגרמנים. באומינגר עצמו הגיע לוורשה שם שימש כמזכיר הוועד המרכזי ליהודי פולין. לאחר תקופה בתפקיד יצא לדרכו ארצה אך התעכב באיטליה שם שימש כמנהל המשרד הארצישראלי של הסוכנות היהודית וסייע בהעלאת פליטים ארצה.
ב-1947 עלה ארצה תוך שהוא משתמש בדרכון מזויף של חייל בריטי. בהגיעו לימד בגימנסיה העברית בירושלים[2]. בתקופת מלחמת העצמאות שירת בחי"ש ולאחר המלחמה החל לעבוד במחלקה להנחלת הלשון במשרד החינוך.
ב-1955 התמנה באומינגר למנהל האדמיניסטרטיבי של מוסד יד ושם שם עסק בריכוז שמות נספים בשואה תוך שימוש בדפי עד. תפקיד זה מילא עד 1957.
ב-1957 חזר למשרד החינוך לתפקיד מפקח כשבמקביל היה חבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם. במסגרת הוועדה היה מעורב בשני אירועים משמעותיים:
- התנגדותו להענקת התואר לאוסקר שינדלר בטענה שהיה נאצי, השתלט על רכוש יהודי והרוויח מעמל פועליו היהודים.
- בזכות עדותו זכה ולאדאס קרוצ'ינסקאס, האיכר שהצילו, להימנות עם חסידי אומות העולם.
עד פטירתו פעל באומינגר לתעד את השואה דרך כתביו וספריו כשבמיוחד התרכז בסיפורם של היהודים בקרקוב. כמו כן פעל להוצאתו לאור של המחקר על יהודי קרקוב שכתב מורו, מאיר בלבן.
באומינגר נישא ב-1950 לאריקה רבקה באומינגר (לבית פרלברגר), ונולדו להם בן ובת. התגורר בשיכון העיתונאים (ירושלים).
ספריו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הילד והנוער בשואה ובגבורה; חינוך ותרבות, הוצאת "קריית ספר" (בשיתוף נחמן בלומנטל ויוסף קרמיש)
- ספר קראקא, עיר ואם בישראל, הוצאת מוסד הרב קוק, 1959 (בשיתוף עם מאיר בוסאק וד"ר נתן מיכאל גלבר)
- הילד והנוער בשואה ובגבורה: חינוך ותרבות, הוצאת קריית ספר, 1965
- לוחמי גטו קרקוב, הוצאת המנורה, 1967
- חסידי אומות העולם, הוצאת עם עובד, 1978
- המוזות לא שתקו גם בחשכת השואה, ירושלים, 1983
- תנועות המרי בגטו קרקוב, הוצאת "מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ", 1995
- קהילות ישראל סגולה - קרקוב, הוצאת "תרבות וחינוך"
- חסידי אומות העולם : האשה בלשכת הגיהנום - אני בינדר, מט"ח, 1978
- חסידי אומות העולם : המורה במחתרת - אינגה סולטן, מט"ח, 1978
- חסידי אומות העולם : המורה במחתרת - אנה שימייטה, מט"ח, 1978
- המניעים לפעולתם של חסידי אומות העולם בתקופת השואה, מט"ח, 1978
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי דרומי, האריך ימים מהשומרים הגרמנים, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2002
- אלכס דורון, המצילים - חסידי אומות העולם, מעריב, 26 באפריל 1967
- מכבי קרקוב, מזכרונותיו של ד“ר אריה באומינגר ז“ל באתר "ארגון יוצאי קרקוב בישראל", גיליון 56, יוני-יולי 2011, עמוד 6
- מאמרו של אריה באומינגר בנושא השפעת משפט אייכמן על הנוער בישראל, באתר יד ושם