אריה מיימון
אריה מימון (בגרמנית: Arye Maimon; 4 בספטמבר 1903 - 5 בדצמבר 1988) היה היסטוריון ישראלי ממוצא יהודי-גרמני. עמד בראש פרויקט "Germania Judaica" באוניברסיטה העברית בירושלים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם הרברט פישר (Herbert Fischer) ב-4 בספטמבר 1903 בברסלאו שבגרמניה. אביו היה יצרן בגדים, שלחם במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1921 סיים מיימון את לימודיו התיכוניים. הוא היה חבר בצופים בברסלאו, אולם נאלץ לפרוש עקב האנטישמיות בארגון, ולאחר מכן הצטרף לתנועת הנוער היהודית "Deutsch-Jüdischen Wanderbund Die Kameraden". הוא למד היסטוריה כללית, לימודים גרמניים ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברסלאו. בשנת 1931, כשהיה בן 28, סיים את עבודת הדוקטור, בהנחיית ריכרד מיכאל קבנר, אשר עסקה במצב המשפטי של היהודים בערים בגרמניה במאה ה-13.
באפריל 1933 סולק מיימון מתפקידו כמרצה בגימנסיה בברסלאו, עקב החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שנחקק בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בעקבות כך הוא עזב את גרמניה, ולימד בצ'כוסלובקיה ובפולין. באותן שנים החל להיות ציוני. בשנת 1938 ברח לקוסטה ריקה, ושם ניסה לעבוד בחקלאות, אך נכשל. אחר כך הקים בסן חוזה בית ספר לילדים יהודים. משם המשיך לאורוגוואי שם עסק בשילחויות על אופניים ואחר כך היה מורה לגרמנית וספרדית.
בשנת 1949 עלה לישראל, והיה חבר קיבוץ מעברות. אחר כך עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב, ובין השנים 1961 ל-1970 היה מורה למבוגרים בתל אביב. בשנת 1970 מונה לעמוד בראש פרויקט "Germania Judaica" באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1998 נקרא על שמו מכון אריה מיימון להיסטוריה יהודית באוניברסיטת טריר שבגרמניה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל) מאת אלפרד האברקמפ, באתר מכון אריה מיימון להיסטוריה יהודית (בגרמנית)
- ספריו(הקישור אינו פעיל), בקטלוג הספרייה הלאומית של גרמניה
