אריה צימוקי
אריה צימוקי (27 בפברואר 1919 - 1 בדצמבר 1985[1]) היה עסקן ציוני ועיתונאי. הוא ייסד את המועצה הציונית, שימש כחבר בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים.
[עריכה] ביוגרפיה
אריה צימוקי (רוזינקו מהבית) נולד בעיר קובל שבמחוז ווהלין, בן לגיטל ויום-טוב. למד ב"חדר", המשיך בבית ספר העממי-עברי "הרצליה". בוגר הגימנסיה העברית "תרבות" בקובל ובוגר קן "השומר הצעיר". מגיל צעיר גילה זיקה עמוקה לעיתונאות. פרסם פיליטונים ומאמרים בשבועון הציוני המקומי "קאוולער שטימע".
צימוקי עלה לארץ ישראל בשנת 1938 בסרטיפיקט סטודנט. סיים את הפקולטה להיסטוריה עברית וכלכלה באוניברסיטה העברית ב-1941. חבר בהגנה, שירת כנוטר ופעיל באיגוד לשיקום האסיר. ב-1943 עבד כפרשן לחדשות חוץ בעיתונים "דבר", "על המשמר" ו"למרחב". עם קום המדינה שימש דובר המשטרה. עבר לעיתון "ידיעות אחרונות", שם שימש כתב פוליטי ומדיני בין השנים 1963 - 1985. נחשב לעיתונאי בעל קשרים ומקורות בצמרת ה פוליטית של המדינה ולאיש סודם של ראשיה ושריה הבכירים. כעיתונאי התמסר לטיפוח כותבי יידיש ברחבי העולם ושימש כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (1972 - 1984).
צימוקי ייסד את המועצה הציונית, שימש כחבר בהנהלה הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. לאחר מותו נפתחה על שמו מדרשה לציונות על הר הרצל אותה יזם ופעל להקמתה.
צימוקי נישא ולו שתי בנות. נפטר בדצמבר 1985. כיכר נקראת על שמו בירושלים ופרס על שמו מוענק למחקר על הציונות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נפטר אריה צימוקי, מעריב, 2 בדצמבר 1985
