אריה קרישק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אריה קְרישֶק (נולד ב-29 בספטמבר 1952) הוא סופר, תסריטאי, עורך והיסטוריון ישראלי. שימש כעורך ראשי של "הוצאת כתר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרישק גדל והתחנך בחולון ובתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון לדרמה של סמינר הקיבוצים, במגמת בימוי. עוד טרם גיוסו לצה"ל השתתף בתפקידים קטנים בכמה סרטים,כמו -"6:42" של דוד פרלוב, וכתב הפיק וביים סדרת סרטוני וידאו - "הנושא: אלימות", עבור המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' שלמה גיורא שוהם. היה שותף לכתיבת והפקת סרטים קצרים שזכו בפרסים כ-"צחוק במלבנים לבנים", ו- "עוד משהו".

קרישק הוא מחברם של למעלה מעשרים ספרים, בהם "עושה שלום", "קבורה בירושלים", "בקו ישר", "קפצונים", "אין נפגעים לכוחותינו", "האיש שבקיר" (על רקע פרשת התאבדות השר עופר), "האור של אוגירה", "הנאמן", "אזרח העיר", "הקיץ בו חזרנו", "נכתב בחול - סיפורה של חולון" (כמו כן חקר והוציא לאור ספרים נוספים אודות קורות ערים)כמה ביוגרפיות ועוד.

בראשית שנות ה-80 עמד בראש ההוצאה לאור של "מיל"ת" (מועדון ישראלי לתרבות) מיסודם של "ברטלסמן", "כלל" ו"ידיעות אחרונות" - נסיון ייחודי להקמת רשת מועדוני ספר ותרבות בישראל. חרף ההשקעה העצומה ומאמציה, סגרה מיל"ת את שעריה מקץ כשבע שנים.

קרישק היה משתתף קבוע ובעל טור בעיתונים רבים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "על המשמר" ועוד). תקופה מסוימת הפעיל אתר, במסגרת חיל האוויר הישראלי, בשם "צו קריאה", בו סקר וביקר ספרים. כמה מסיפוריו הקצרים זכו לשבחים רבים, ואף תורגמו לשפות זרות ושודרו ברדיו, ביניהם "עשן", אחד הסיפורים הראשונים שחשפו את נושא אש כוחותינו, ו"האיסוף", החושף את עולמם של אוספי חללים וחלקי-גופות. ספריו "בקו ישר" (עם מרדכי ציפורי) והנובלה "אין נפגעים לכוחותינו" עוסקים במלחמת לבנון.

קרישק היה מחבר התסריט ומפיק-שותף לסרט "קשר הדבש", מותחן פוליטי שחזה את עליית המחתרות היהודיות ובבימויו של יעוד לבנון. כמו כן חיבר עוד כמה תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרטו של ריקי שלח - "גופה בחולות" המתבסס על פרשת חיסול היסטורית בלח"י ובמרכזה - ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, שימש כיועץ מיוחד בכמה הפקות, וכתב לרדיו. מחזה-הרדיו שלו "שריון של צב", סיפורם של ידידים הנלחמים זה בזה ובאחרים, שודר פעמים רבות בהשתתפותם של עזרא דגן ודב רייזר (בימוי: נסים קמחי).

ב-1992 חבר קרישק למוזיקאי והבמאי אלכס כגן להקמת 'האופרה הקאמרית הישראלית' והפיק עמו את "השושנה הלבנה", בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

קרישק נמנה עם הנאשמים בפרשת נמרודי, נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח‏[1]. הוא ערער על עונשו, אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה‏[2].

בכתיבתו עסק גם ב"עסק הביש", ברמטכ"ל חיים בר-לב (בר-לב העניק לקרישק סדרה של ראיונות עומק ביוגרפיים) ובפרשת "איראנגייט". באוגוסט 2008, עם מותו של ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי (מי שכונה "הקצין הבכיר" בהתייחסות לעסק הביש), פורסם כי קרישק כתב עבור גיבלי את גרסתו לפרשה, אולם הספר נגנז.

הוא תרגם מאנגלית את "יום הארבה" מאת נתנאל וסט ואת "מלאכת לילה" מאת אירווין שו. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו בשם עט את עלילותיו של "פטריק קים". ב-2009 ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), רומן תיעודי על רקע שואת יהודי רומניה. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - ביוגרפיה על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-2010. בראשית 2012 הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של מרי אזרחי בישראל.

קרישק היה נשוי למפיקה אסנת לויט, ולזוג נולדו שתי בנות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שומר אמונים ", (מסדה), 1976
  • "קפצונים" , (אורעם), 1978
  • "עושה שלום" _כתר) , 1980
  • "האיש שבקיר" (רשפים), 1981
  • "הקיץ בו חזרנו" (רשפים), 1983
  • "בוני הגן" (רשפים), 1983
  • "צואה לבנונית" (פרוזה), 1984
  • "נכתב בחול" (רשפים), 1985
  • "קבורה בירושלים" (מסדה), 1986
  • "אזרח העיר" (רשפים) ,1989
  • "האור של אוגירה" (רשפים), 1993
  • "מזכרת שבלב" (רשפים), 1995
  • "באר של תקווה" (רשפים), 1996
  • "בקוו ישר" (ידיעות אחרונות), 1998
  • "אין נפגעים לכוחותינו" (טפר), 2002
  • "האור שבחוף" (טפר), 2007
  • "הסוס שלא נגמר" (טקסטואל), 2009
  • "עולמו המופלא של גבי אשכר" (טפר), 2010
  • "קח גפרור בוער" (טפר) , 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ 2216/01 מדינת ישראל נ' יעקב נמרודי ואריה קרישק, ניתן ב-13.10.02
    אריה קרישק, יש שופט בתל אביב, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 23 במאי 2014
  2. ^ ע"פ 71840/02 אריה קרישק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04