אריך אקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
הלוגו של רשת חנויות הכלבו של אקמן

אריך (אריה) אקמןלועזית: Erich Eckmann‏; 19051984[דרוש מקור]) היה סוחר יהודי, מקים חנות הכלבו "אקמן", חנות כלבו גדולה בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריך אקמן נולד בשנת 1905 במילהאוזן (Mühlhausen) שבפרובינציית סקסוניה, בממלכת פרוסיה של הקיסרות הגרמנית, למשפחה ידועה בתחום הקמעונאות והמסחר בגרמניה, שבבעלותה היה כלבו במילהאוזן, מהוותיקים בעיר.[1]

לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עלה לארץ ישראל והקים את חנות כלבו "אקמן",[2] מהראשונות ביישוב, בארץ ישראל המנדטורית.[3]

אקמן נפטר בשנת 1984 ממחלת הסרטן והותיר אחריו את אשתו אנליזה ושתי בנות.[4]

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין קולנוע אסתר (לימים "מלון סינמה"), נובמבר 2006; בפינת הבניין הוקמה חנות הכלבו "אקמן" הראשונה

יובל ה-20 להקמת רשת "אקמן", 1954

בשורה הקדמית – אריך אקמן שני מימין; אריך כהן מנהל הכלבו ראשון משמאל

אקמן הקים את חנות הכלבו בכיכר דיזנגוף, ברחוב ריינס בתל אביב, בפינת הבניין של קולנוע אסתר. היא נחשבה לחנות המסחר והכלבו מהחשובות והמרשימות בארץ ישראל באותה תקופה. גודל החנות היה חריג באותן שנים, בהן היו החנויות בגודל ממוצע של 16 מ"ר לערך. כעבור זמן קצר נפתחו סניפים נוספים של החנות גם ברחוב אלנבי 85, ברחוב בן-יהודה 27 וברחוב פרישמן 90 בתל אביב.[5]

הסניף ברחוב אלנבי היה הסניף הגדול ביותר ומעליו נמצאו משרדי הנהלת הרשת. בשנת 1966 פרצה דליקה בבניין בו שכנו החנות והמשרדים, ולחנות נגרם נזק רב.[6]

בספרם "איפה היינו ומה עשינו", מעין לקסיקון למושגי התרבות בארץ ישראל בשנות החמישים והשישים, תיארו אמנון דנקנר ודוד טרטקובר ממרחק שנים, את החנות, ואת הסלוגן שלה, בהיותה נחשבת ל"אב טיפוס לסוג חנויות הכלבו ... חנויות גדושות, דחוסות וצפופות שהצליחו להכניס לקומה אחת מה שהיום מכניסים בשלוש. באקמן חיפשת - הכול מצאת. מה שנכון".[7]

בהיותו בן למשפחת סוחרים מצליחה, הצליח אקמן להמציא מושגי שיווק ופרסום חדשים בענף המסחר בתל אביב ובארץ בכלל, שלא היו ידועים לפני בואו. בין היתר, הוא הגיע להסכם עם לשכת המסחר, לקיום "מכירות סוף עונה" במועדים קבועים (לפני כן היה כל בעל חנות קובע על דעת עצמו מתי יתקיימו מכירות סוף העונה בחנותו); הוא הנהיג את המושג "שבוע בלבן"[8], במהלכו נמכרו בחנותו כלי מיטה ומגבות בהנחות; והכניס לארץ את תצוגות האופנה הראשונות. תצוגת האופנה הראשונה הייתה במלון קטה דן שברחוב הירקון, והשנייה בקפה רוול ברחוב דיזנגוף. שאר התצוגות התקיימו בחנות באלנבי בגלריה של החנות.[9] באחת מהתצוגות שקיים בשנות החמישים, הוא הנהיג את התחרות "נערת אקמן"[10], במהלכה "נתגלתה" השחקנית דליה לביא.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Presseschau: Ausstellung "Ausgegrenzt. Ausgeplündert. Ausgelöscht." eröffnet: Jüdische Schicksale aus Mühlhausen dokumentiert, באתר העיר מילהאוזן. (בגרמנית)
  2. ^ יואב גלבר, תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : השפעת התמורות בהתפתחות המשק על מעמדם של יוצאי מרכז אירופה, באתר מט"ח.
  3. ^ נעם דביר, יפה נוף, עכבר העיר, 17 בדצמבר 2009.
  4. ^ מודעה, רות ויהודה נויפלד מודיעים על הולדת בנם (נכדו של אקמן), מעריב, 5 בינואר 1961.
  5. ^ פרסום, במסגרת פרס העשור, מעריב, 9 במאי 1958.
  6. ^ משה ויניצקי, רק כרטיסי ברכה לשנה החדשה לא נשרפו בדליקה בכל בו אקמן, מעריב, 7 בספטמבר 1966.
  7. ^ אמנון דנקנר ודוד טרטקובר, איפה היינו ומה עשינו, אוצר שנות החמישים והשישים, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1996, עמ' 22, אתר גוגל ספרים (צפייה מוגבלת).
  8. ^ מודעה, שבוע בלבן, דבר, 13 ביולי 1956.
  9. ^ מעריב, תצוגת האפנה המסורתית של אקמן, מעריב, 31 באוקטובר 1958.
  10. ^ מודעה, 25 שנות אקמן, מעריב, 22 במאי 1959.
  11. ^ חנות אקמן - אתר הנוסטלגיה תל אביב.