אריך פריבקה
אריך פְּריבְּקֶה (בגרמנית: Erich Priebke; נולד ב-29 ביולי 1913 בברנדנבורג, גרמניה) היה סרן (האופט-שטורמפיהרר) בוואפן אס אס, אשר הורשע בשנת 1996 בפשעי מלחמה עבור השתתפותו בטבח בפוסה ארדיאטינה ברומא בשנת 1944.
תוכן עניינים |
השתתפותו ברצח [עריכה]
 |
ערך מורחב – הטבח בפוסה ארדיאטינה |
ב-23 במרץ 1944 נהרגו 33 חיילי ורמאכט על ידי פרטיזנים איטלקים. הם הניחו פצצה סמוך למקום בו היו רגילים לצעוד חיילים גרמנים ברחוב רסֵלַה במרכז רומא. למחרת, על פי פקודת מפקד הגסטאפו של רומא הרברט קפלר, תפסה חוליה של חיילי האס אס בראשות אריך פריבקה וקרל הס את המועמדים להריגה בקרב האוכלוסייה האזרחית והובילה אותם למערות פוסה ארדיאטינה בקבוצות של חמישה. הם נורו בעורפם כאשר ידיהם קשורות לאחור. פריבקה אף נכנס פנימה עם הקבוצה השנייה או השלישית וירה באופן אישי בשני אנשים. במהלך ההוצאה להורג התגלה כי ישנם חמישה אנשים מיותרים מעבר למכסה שהוקצבה, אך גם הם נורו. בסך הכל הוצאו להורג באותו מקום 335 אזרחים איטלקים, כולל ילדים, נשים וזקנים, ביניהם 75 יהודים.
בריחתו, מציאתו והסגרתו [עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה פריבקה היה אמור להישפט על חלקו בטבח, אך ב-1946 הצליח לברוח ממחנה שבויים בריטי באיטליה הצפונית ושהה בעיר בולצנו. בעזרתו האדיבה של אלויס הודאל, הגמון בותיקן שעזר לפושעים נאצים להימלט, קיבל ויזה לארגנטינה, שם חי כאדם חופשי במשך קרוב ל- 50 שנה ושימש כמורה בבית ספר.
בשנת 1994 התגלה פריבקה בארגנטינה על ידי צוות טלוויזיה של רשת ABC בראשות הכתב סם דונלדסון, אשר עשה סדרת תחקירים על נאצים נמלטים. דונלדסון וצוותו ארבו לו ברחוב ליד בית ספר בו לימד והכתב עימת אותו בשאלות על הטבח בו השתתף. פריבקה דיבר איתו בגלוי, הצדיק את מעשיו ואמר כי הוא רק מילא את פקודותיו של ראש הגסטאפו של רומא, הרברט קפלר. הוא טען כי הקורבנות לא היו אלא "טרוריסטים" ואף הודה כי הוא זה שחיבר את הרשימות של מי שיהיו מוצאים להורג.
שידור הכתבה עורר תגובות סוערות על ידי רבים באיטליה. בלחץ הציבורי שהופעל על שלטונות ארגנטינה, נעצר פריבקה והושם במעצר בביתו בארגנטינה.
הסגרתו של פריבקה לאיטליה עוכבה במשך למעלה משנה על ידי עורכי דינו, תוך כדי הסתמכות על החוק הקובע כי תוקף העמדה לדין על מקרי רצח אמור לפוג לאחר 15 שנים. במאי 1995 קיבל שופט פדרלי בארגנטינה את התביעה האיטלקית להסגרה בטענה כי העבירות לא יכולות לפוג במקרים של פשעים נגד האנושות. התהליך התגלגל לבית המשפט העליון של ארגנטינה שקיבל את טענת ההסגרה.
משפטו [עריכה]
פריבקה הצהיר בפתיחת משפטו באיטליה כי הוא אינו אשם. הוא לא הכחיש את מעשיו, אך האשים באחריות למעשי הטבח את הפרטיזנים האיטלקים (שהגדירם "המחבלים האיטלקים") על הרג 33 חיילי הוורמכט. הוא טען כי הצו להריגה הגיע ישירות מהיטלר, והוא חשב שזה היה עונש לגיטימי על מה שביצעו האיטלקים. במהלך המשפט התברר כי הוא עצמו ירה בשני איטלקים, כפי שמסר גם בעדותו משנת 1946 לפני שהצליח להימלט. חרף הודאתו על השתתפותו בטבח, קיבלו השופטים בפסק הדין את טענתו כי הוא רק מילא פקודות הממונים עליו והוא שוחרר.
זיכויו של פריבקה עורר תגובות חריפות באיטליה, בעיקר מקרב בני משפחתם של הקורבנות, אשר טענו כי לשופטים אין שום ערך לחיי אדם. מנהל מרכז שמעון ויזנטל, אמר כי עם מתן פסיקה זו, איטליה מתירה פשעים נגד האנושות. גרמניה החלה בניסיונות להסגירו אליה, אך נוכח הלחץ הציבורי באיטליה הוא נעצר שוב.
בית המשפט העליון האיטלקי החליט לפסול את שחררו של פריבקה ולערוך לו משפט חדש בטענה כי לאדם יש אחריות אישית על מעשיו וכי אין לקבל את טענתו שהיה מוצא להורג אילו היה מסרב לציית לפקודות. במשפט החדש נמצא פריבקה אשם ונידון ל-15 שנים, שצומצמו לבסוף ל-10 שנים עקב גילו ומצב בריאותו. במרץ 1997 נדחתה הסגרתו לגרמניה ובמרץ 1998 דן בית המשפט לערעורים אותו ואת קרל הס שהשתתף יחד עמו בטבח למאסר עולם. עקב גילו המתקדם הוא הושם במעצר בית.
פריבקה טען במשפטו כי הוא היה קורבן של שנאה עזה, וכי הוא מואשם כמייצג את כל הזוועות שנעשו במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא טען כי "נתתי לארגנטינה 50 שנים מהחיים שלי, והם לא רוצים אותי... לחמתי למען גרמניה בזמן המלחמה, ועכשיו הם רוצים להעמיד אותי שם לדין על ציות לפקודות".
ביוני 2007 קיבל פריבקה אישור לעזוב את ביתו על מנת לעבוד במשרד של עורך הדין שלו ברומא. צעד זה הוביל מחאה נזעמת, בין היתר מצד קבוצות יהודיות, והחלטת השופט בוטלה.
