אריך קולקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריך קולקה (1993)

אריך קוּלְקָה (Erich Kulka;‏ 18 בפברואר 1911, וסטין, צ'כיה - 12 ביולי 1995, ירושלים) היה סופר צ'כי-ישראלי, היסטוריון ועיתונאי ששרד את השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נאסר על ידי הגסטפו ונכלא בכלא שפילברק (Špilberk) בברנו. מאוחר יותר נשלח אל מחנות הריכוז דכאו, זקסנהאוזן, נויינגאמה, ובשנות 1942-1945 למחנה ההשמדה אושוויץ. באושוויץ-בירקנאו עבד יחד עם אוטה קראוס (Ota Kraus) ועוד אסירים יהודיים במסגריה. הודות לכך הייתה לו גישה לרוב המחנות בבירקנאו, כך שהיה יכול לעזור לאסירים אחרים. במהלך הפינוי של אושוויץ בינואר 1945 הצליח קולקה לברוח מ"מצעד המוות" יחד עם בנו בן השתים עשרה.

אחרי תום המלחמה, כתב עם חברו למאסר אוטה קראוס את הספר בית חרושת למוות, שכיום נחשב לספר תיעוד קלסי על אושוויץ. פרק מיוחד בספר מוקדש לתולדותיו ולחיסולו של "המחנה המשפחתי" בבירקנאו, המתאר השמדתם של רבבות יהודי צ'כיה. הספר יצא לאור בשבע מהדורות מורחבות בצ'כית ותורגם לשפות רבות.

ספר נוסף, לילה וערפל (עם אוטה קראוס), הוא מחקר על המערכת הכלכלית של מחנות הריכוז הנאציים והמניעים לרצח עם.

יצירתו שופטים, קטגורים, סנגורים עוסקת ב"משפט פרנקפורט" נגד פושעי אושוויץ. במשפט זה שנערך בשנת 1964 בפרנקפורט בגרמניה העידו הוא ובנו, אוטו דב קולקה (1933), מאוחר יותר פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. בפרסומים אחרים מתקופה זו של עבודות מדעיות וספרותיות כיסה את משפטו של אייכמן בירושלים. בנובלה ההיסטורית הבריחה ממחנה המוות, תיאר בריחה של אסיר צ'כי זיגפריד לדרר (Vítězslav Lederer) מה"מחנה המשפחתי" בבירקנאו, ואת ניסיונו להזהיר את יהודי גטו טרזין והציבור העולמי על השמדת יהודים בידי הנאצים.

לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 היגר אריך קולקה ממנה לישראל והמשיך בפעילות המחקר שלו באוניברסיטה העברית ובמוסד יד ושם. התוצאה היא מחקר, המתייחס בפעם הראשונה בהיסטוריה בהשתתפות המשמעותית של יהודי צ'כיה וסלובקיה במלחמת העולם השנייה למען שחרורה של צ'כוסלובקיה: היהודים בצבא סוובודה בברית-המועצות והיהודים בצבא צ'כוסלובקי במערב.

בישראל נמנה בין החברים הפעילים ביותר ב"התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה" וב"ליגה לידידות ישראל-צ'כוסלובקיה". בשנת 1977 היה בין מניחי הייסוד של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס. פרויקטים אחרים כללו הקמת האגודה העולמית של ניצולי אושוויץ והוצאה לאור של כתב העת הקול של ניצולי אושוויץ (The Voice of Auschwitz Survivors), באנגלית, בעברית ובגרמנית.

לאחר "מהפכת הקטיפה" בשנת 1989 בצ'כוסלובקיה, פעל להתחדשות החיים היהודיים בקהילה היהודית בפראג, השתתף בכנסים בינלאומיים ומסר הרצאות בצ'כיה ובסלובקיה. בתקופה זו יצאו לאור מהדורות חדשות ומורחבות של ספריו ופרסומיו בצ'כית. ביוזמתו נבנתה אנדרטה בעיר הולדתו וסטין (Vsetín), באתר בו עמד בית כנסת שנשרף על ידי הנאצים, וכן לוחות אבן על קיר בית הקברות היהודי, בהן נחרטו שמותיהם של קורבנות השואה מעיר וסטין וסביבתה. עד השנה האחרונה של חייו היה מעורב באופן פעיל בשיקום היחסים הפוליטיים, המדעיים והתרבותיים בין ישראל לבין צ'כיה.

על מפעל חייו הוענק לו בשנת 1989 על ידי האוניברסיטה האמריקאית, Spertus College of Judaica בשיקגו, תואר דוקטור לשם כבוד.

בשנת 1993 ייסד באוניברסיטה העברית בירושלים קרן, הנושאת את שמו, המעניקה מלגות על עבודות מחקר מצטיינות לדוקטורנטים בהיסטוריה של יהודי צ'כיה והשואה. חתני פרס זה משמשים היום כמרצים באוניברסיטאות בישראל, בהרווארד ובמוסקבה.

ספרייתו המדעית נשמרת בבית טרזין בגבעת חיים (איחוד) והארכיון שלו נמצא בארכיון המרכזי של יד ושם בירושלים.

בנובמבר 2004 נחנך לזכרו פסל (דיוקן מפסל צ'כי יוזף וייצה – Josef Vajce) ב"מוזיאון גטו טרזין" בצ'כיה. לזכר מאה שנה להולדתו בשנת 2011 יצא לאור על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים והמוזיאון היהודי בפראג, קובץ מאמרים לזכרו, בצ'כית, באנגלית ובעברית, בשם: אריך קולקה 1911-1995, החיים כשליחות לזכר אלו שאינם. מאה שנים להולדתו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנו, המתים, מאשימים! (!My mrtví žalujeme, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: וסטין 1945
  • בית חרושת למוות (Továrna na smrt, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: פראג 1946, 1950, 1955, 1956, 1957, 1959, 1964; בגרמנית: ברלין 1957, 1958, 1991, בהונגרית: בודפשט 1957, 1958; ברוסית: מוסקבה 1960; באסטונית: טאלין 1960; בעברית: ירושלים 1960; ברומנית: בוקרשט 1959, 1963; באנגלית: אוקספורד 1966; ביוונית: אתונה 1979
  • לילה וערפל (Noc a mlha, מחבר נוסף אוטה קראוס), בצ'כית: פראג 1958, 1966; בהונגרית: בודפשט 1961; בגרמנית: ברלין 1963
  • משפט פרנקפורט (Frankfurtský proces), בצ'כית: פראג 1964
  • שופטים, קטגורים , סנגורים (Soudcové, žalobci, obhájci), בצ'כית: פראג 1966; בסלובקית: ...Tu sa končia stopy SS, ברטיסלבה 1965
  • הבריחה ממחנה המוות (Útěk z tábora smrti), בצ'כית: פראג, 1966, 2011; באנגלית: Escape from Auschwitz, דרום האדלי, ארצות הברית, 1986
  • החטיפה מסן פרננדו (Únos ze San Fernanda, מחברת נוספת: ורה טרוכטובה - Věra Trochtová), פראג 1968
  • אוסף עדויות ומסמכים : על חלקם של יהודי צ’כוסלובקיה במאבק בגרמניה הנאצית, ירושלים 1976
  • השואה היא נשללת! : התשובה של ניצולי אושוויץ (The Holocaust is being denied! : The answer of Auschwitz survivors), באנגלית: תל אביב 1977; בגרמנית: ירושלים, 1975, תל אביב 1977
  • היהודים בצבא סוובודה בברית-המועצות : לחימת יהודי צ’כוסלובקיה בנאצים במלחמת-העולם השנייה (Židé v československé Svobodově armádě), בצ'כית: טורונטו 1979, סמיזדאט (Charta 77), פראג 1981, פראג 1990; בעברית: ירושלים 1977; באנגלית: Jews in Svoboda’s army in the Soviet Union, ירושלים, לונדון , ניו יורק 1987
  • יהודים בצבא צ'כוסלובקי במערב (Židé v československém vojsku na západě), בצ'כית: פראג 1992

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]