אריסטו מכיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אריסטו מכיוסיוונית: Ἀρίστων ὁ Χίος), היה פילוסוף יווני בן המאה השלישית לפנה"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד באי כיוס והגיע לאתונה שבה שמע את הרצאותיו של זנון מקיטיון, מייסדה של האסכולה הסטואית בפילוסופיה היוונית. לעתים השתתף גם בהרצאותיו של פולמון, שעמד בראש האקדמיה האפלטונית מ- 314 עד 269. אם כי אריסטו מכיוס נמנה עם חוגיו של זנון מקיטיון, הוא זנח את תורת מורהו בהביעו התנגדות לשניים מענפי הפילוסופיה של האסכולה הסטואית: לוגיקה ופיזיקה.

אריסטו מכיוס היה אדם בעל כוח שכנוע ונואם מעולה. הוא פתח את בית ספרו בגימנסיה בשם צינוסרגס, שהייתה ממוקמת בפרבר של אתונה ושנודעה בשל קשריה עם הפילוסופים הציניקנים. נהרו אליו תלמידים כה רבים עד כי הרשה כניסה חופשית לכל מי שאבה להאזין לדבריו. הוא אמר שחבל כי חיות פרא הן חסרות בינה כי אחרת היו מסוגלות להשתתף בשיעוריו.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן לתאר את תורתו בשלמותה, כי מכל כתביו לא שרד דבר בשלמותו, אבל יש בידינו קטעים של מחברים מאוחרים יותר שלפיהם הוא הושפע רבות מן הזרם הציניקני בפילוסופיה היוונית. הוא סבר כי הלוגיקה איננה חשובה משום שאין בה דבר משותף עם בני האדם, והתייחס לדיאלקטיקה כמלאכותית וחסרת ערך.

הוא דחה גם את הפיזיקה באומרו שהיא מעבר להשגה האנושית. דעותיו אלה משתקפות בדבריו על אלוהים שלדעתו הוא בלתי ניתן לתפיסה וחסר תחושה, וכי אין לדעת בוודאות כלשהי אם הוא ישות חיה או שאיננו כזה. דברים אלה היו בניגוד גמור לתורתו של זנון מקיטיון שצידד בדעה כי היקום הוא ישות חיה ובעלת תבונה.

זנון מקיטיון חילק את הפילוסופיה לשלושה ענפים: לוגיקה שכללה רטוריקה, דקדוק ותאוריות בדבר תפיסה חשיבה, פיזיקה שכללה לא רק את המדע אלא גם את טבעו האלוהי של היקום, ואתיקה שמטרתה הייתה להגיע אל האושר באמצעות דרך חיים התואמת את הטבע. אולם בעבור אריסטו מכיוס האתיקה הייתה הענף היחיד של הפילוסופיה, אם כי היו לו הסתייגויות גם באשר אליה באומרו כי צִדה המעשי הוא חסר ערך ותועלת.

אריסטו מכיוס הגן על תורת ההכרה של האסכולה הסטואית נגד תורת הספקנות שבה צידד הפילוסוף ארקסילאוס שעמד בראש האקדמיה האפלטונית החל מ- 264.