אריסטיפוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריסטיפוס

אריסטיפוסיוונית: Ἀρίστιππος; בערך 435 - 356 לפנה"ס), פילוסוף יווני. מייסד זרם הנהנתנות בפילוסופיה היוונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטיפוס נולד בעיר קירנה שהייתה בצפון אפריקה. נסע ליוון כדי לראות את המשחקים האולימפיים, ואחר כך עבר לאתונה והיה תלמידו של סוקרטס. ב-399, אחרי מות סוקרטס, הוא ביקר בערים שונות ובילה את זמנו עם זונה מפורסמת בעיר קורינתוס. כאשר גערו בו על כי הוא מתגורר עם זונה, הוא חשב כי אין בכך כל רע והשיב: "הטוב שבדברים הוא ליהנות בלי להשתעבד להנאות."

הוא שב לעיר מולדתו, פתח שם בית ספר לפילוסופיה, והיה הראשון מבין תלמידי סוקרטס שקיבלו שכר בעבור הוראתם. הוא חי בקירנה חיי מותרות, אך ספינתו נטרפה לחופי האי רודוס, והגיע לשם חסר כל. הוא הלך לגימנסיון והקסים בדבריו את המאזינים שבתמורה נתנו לו ולבני לווייתו את כל צורכיהם. הוא שירת בחצרו של דיוניסיוס הראשון, וכאשר גערו בו על כי הוא רודף ממון, השיב: "כאשר חפצתי בחוכמה הלכתי אל סוקרטס, ואילו עתה, כאשר אני זקוק לכסף באתי אל דיוניסיוס."

הוא חזר לקירנה ובילה שם את אחרית ימיו. אחרי מותו, בתו ארטה ירשה ממנו את ראשות זרם הנהנתות. היא כתבה כארבעים ספרים, היו לה תלמידים מפורסמים, וזכתה בכינוי "מאורה של יוון". בנה, אריסטיפוס הצעיר, ירש את מקומה אחרי מותה.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף היותו תלמידו של סוקרטס, אריסטיפוס החזיק בהשקפה פילוסופית שונה לגמרי, באומרו כי מטרת החיים היא לחפש הנאות, וכי ההנאה טובה כשלעצמה. הוא חשב כי ניתן ליהנות מתוך שליטה עצמית ומתוך הסתגלות לנסיבות בעת רווחה כמו בעת מחסור. הוא גרס כי ההנאה מהווה את הטוב העליון, וזאת בעקבות סוקרטס שאמר כי "האושר הוא אחד ממטרותיה של הפעילות המוסרית." אך בניגוד לסוקרטס ולפילוסופים רבים אחרים, אריסטיפוס סבר כי הנאות החושים חשובות יותר מן ההנאה הרוחנית. למרות שתמך בדעה כי החושים מטעים אותנו, חשב כי בלעדיהם לא ניתן לדעת דבר.

בניגוד לדעתו של אפיקורוס שאמר כי ההנאה מהווה מצב של שלוות נפש ושל אדישות כלפי הקשיים אשר החיים מערימים על בני האדם, אריסטיפוס סבר כי אין בכל אלה משום הנאה, אלא מצב של חוסר כאב בלבד. למרות זאת העריץ את הלימוד ואמר: "מוטב להיות קבצן מאשר נבער מדעת."