אריק שלוסר
 | |
| לידה |
17 באוגוסט 1959 (בן 64) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוריאל קולג', אוניברסיטת פרינסטון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
אומת המזון המהיר, Reefer Madness |
  | |
אריק מאת'יו שלוסר (באנגלית: Eric Matthew Schlosser; נולד ב-17 באוגוסט 1959) הוא עיתונאי וסופר אמריקני. בין ספריו המוכרים של שלוסר ניתן למנות את "אומת המזון המהיר - על הצד האפל של הארוחה האמריקנית", Reefer Madness ו-Chew On This.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוסר נולד במנהטן שבניו יורק בה גדל, כמו גם בלוס אנג'לס, קליפורניה. אביו, הרברט שלוסר, היה עורך דין בוול סטריט שהפך להיות שדרן ולבסוף נהיה נשיא רשת NBC בשנת 1974. אמו היא ג'ודית' (לבית גסנר). למד היסטוריה אמריקנית באוניברסיטת פרינסטון וקיבל תואר בהיסטוריה אימפריאלית בריטית מאוניברסיטת אוקספורד. מתגורר בקליפורניה עם אשתו, שונה (Shauna) רדפורד (בתו של רוברט רדפורד) ולהם שני ילדים.
עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוסר כתב את המחזה Americans ב-1985, הדן באימפריאליזם האמריקני בראשית המאה העשרים. המחזה מציג את ליאון צ'ולגוש, רוצחו של ויליאם מקינלי, שירה בנשיא מתוך זעם על כך שארצות הברית כבשה את הפיליפינים. Americans הופק ב-2003, אולם אינו מוצג בארצות הברית. We the People, מחזה אחר של שלוסר אודות ההיסטוריה האמריקנית, עוסק בנסיבות שהביאו לכתיבתה של חוקת ארצות הברית, הופק ב-2007.
עתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוסר החל את הקריירה שלו כעיתונאי ב-The Atlantic בבוסטון, מסצ'וסטס. במהרה קנה לעצמו שם בשל כתבות התחקיר שלו ובתוך שנתיים אף זכה בשני פרסים: פרס המגזין הלאומי עבור סדרה בת שני חלקים “Reefer Madness” ו-“Marijuana and the Law” (The Atlantic, אוגוסט וספטמבר, 1994) ובפרס קרן סידני הילמן על המאמר In the Strawberry Fields” (The Atlantic, 19 בנובמבר 1995). בנוסף ל-The Atlantic, מאמריו של שלוסר התפרסמו בכתבי העת ועיתונים שונים כדוגמת הרולינג סטון, ואניטי פייר, ניו יורקר, הניו יורק טיימס ו-The Nation.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרו הידוע ביותר של שלוסר הוא "אומת המזון המהיר", החושף את הניצול וחוסר ההיגיינה בתעשיית המזון המהיר. הספר הוא תולדה של מאמר בן שני חלקים שהתפרסם במגזין רולינג סטון. שלוסר סייע לעבד את ספרו לסרט שיצא לאקרנים בשם "פאסט פוד" (שם ההפצה בישראל) ב-2006 ואף קיבל קרדיט על היותו תסריטאי-שותף ומפיק בפועל. הוא כתב בנוסף את Chew on This (2006, עם העיתונאי צ'ארלס וילסון).
בין ספריו ניתן למנות גם את Reefer Madness, שיצא לאור ב-2003. ספר בן שלושה חלקים שמגולל את ההיסטוריה של הסחר במריחואנה ומצבו בהווה.
נכון ל-2011 שלוסר שוקד על כתיבתם של שני ספרים: האחד עוסק בנשק גרעיני והשני דן במערכת בתי הסוהר בארצות הברית, ועל כתיבתו הוא שוקד קרוב לעשר שנים.[1]
עבודתו של שלוסר זכתה לביקורות חיוביות מכלי תקשורת ומבקרים בעלי דעות שונות. ויליאם באקלי שיבח את Reefer Madness, כך גם ביזנסוויק[2] ו-Financial Times. Fortune בחר בספר "אומת המזון המהיר" כ"ספר העסקים הטוב ביותר של השנה" בשנת 2001.[3] עבודתו של שלוסר נכללה ברשימת קריאת החובה של סטודנטים שנה א' באוניברסיטת מדינת לואיזיאנה.[4]
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוסר הופיע בריאיון ל-DVD לאכול בגדול של מורגן ספורלוק, שם ניהל שיחה עם הבמאי אודות תעשיית המזון המהיר, אך הוא סירב להופיע בסרט עצמו. הוא השתתף באירוע פומבי ביחד עם רוברט קנר, אליס ווטרס גארי הירשברג ו-Marcel Van Ooyen ב-5 ביוני 2009 בטיימס סנטר בניו יורק בעקבות הקרנת סרטו החדש "מזון בע"מ" במוזיאון האמריקאי לקולנוע. הסרט "מזון בע"מ" חוקר את הדרך שבה אספקת המזון האמריקאי נשלטת כיום בידי קומץ של תאגידים הנוהגים לשים את רווחיהם לפני בריאות הצרכן, הכנסתם של החוואים, ביטחון העובדים ואיכות הסביבה. אוון גלייברמן, מבקר סרטים באנטרטיינמנט ויקלי כתב "בדרך-כלל אני לא נוהג לשבח סרטים תעודיים, אבל "מזון בע"מ" הוא יותר מאשר סרט נפלא - זהו סרט חשוב, כזה שמעורר אותך לחשוב איך העולם עובד (או, במקרה זה, התחיל לא לעבוד)."
פראני ארמסטרונג ראיינה אותו ב-2005 במסגרת סרטה McLibel המתאר את משפט מקלייבל.
שלוסר היה המפיק בפועל של הסרט "זה ייגמר בדם" מ-2007.
תגובת תעשיית המזון לעבודתו של שלוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2007, שלוסר ושותפו לכתיבה צ'ארלס וילסון, הוציאו לאור את Chew On This ספר הילדים שלהם. הספר, ביחד עם הפרסום הגובר של הסרט ההוליוודי, שהיה מבוסס על "אומת המזון המהיר", הסתיימו במאמץ משותף של 18 חברות מתעשיית המזון שהשיקו את אתר האינטרנט www.bestfoodnation.com, כחלק ממסע יחסי הציבור שלהן. האתר היה חלק ממסע פרסום מקיף. האתר העלה הצהרות בנוגע לפרקטיקות הבריאות והעבודה בתעשיות האמריקאיות של הבקר, החזיר, תפוחי האדמה ועוד. אולם האתר אינו פעיל עוד.
כשנשאל האם ועד כמה תעשיות ייצור האוכל המהיר שיתפו פעולה עם מחקרו על אומת המזון המהיר, ענה שלוסר: "אף אחת מחברות יצור המזון הגדולות לא התירה לי להיכנס למפעליה. מקדונלד'ס כלל לא שיתפה פעולה. התעשייה ככלל, לא פרשה בפני שטיח אדום. אולם רבים מהעובדים במסעדות ובמפעלי המזון המהיר היו להוטים לשוחח איתי. הם חשו שהסיפורים שלהם עדיין לא סופרו והם רצו שהעולם יידע מה מתרחש. הם הפכו את "אומת המזון המהיר" לאפשרי ..."[5]
כתוצאה מביקורתו של שלוסר על תעשיית המזון, הוא היה קורבן להתקפות מילוליות באירועי חתימה על ספרים והופעות פומביות והוא מאמין שזוהי עבודתם של אזרחים המועסקים בתאגידי מזון גדולים. הוא היה מוכן לקבל תגובות מתאגידי המזון ורצה להזמין אותם לדיונים פומביים בנוגע למדיניותם. כל הזמנותיו הושבו ריקם, למעט מנהל מקדונלד'ס הבריטית.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריק שלוסר, ברשת החברתית Goodreads- עבודות של או על אריק שלוסר בקטלוג WorldCat
- ביוגרפיה באתר אוניברסיטת דרורי
- הרצאת אובן באתר אוניברסיטת depauw
- אומת המזון המהיר באתר אקו-ויקי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מורגן פלקונר, "אריק שלוסר מסביר למה הפסיק לכתוב על אוכל", טיים מגזין, 5 בפברואר 2010
- ^ מישל קונלין, "מה אמריקה מעשנת ?", ביזנסוויק, 19 במאי 2003
- ^ ג'רמי קאהן ובריאן אוקיף, "הטוב והגרוע של שנת 2001 - ספרי עסקים", Fortune, 24 בדצמבר 2001
- ^ תוכנית הקריאה לקיץ, אתר אוניברסיטת מדינת לואיזיאנה
- ^ "שאלות ותשובות עם אריק שלוסר", PBS, 6 במאי 2009
- ^ ספיה ראוואט, "שאלות ותשובות של יום ראשון: סופר עדיין במסע צלב למזון בריא יותר", יוסטון כרוניקל, 3 באוקטובר 2010