ארכאנג'לו קורלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארכאנג'לו קורלי

ארכאנג'לו קורליאיטלקית: Arcangelo Corelli;‏ 17 בפברואר 1653 - 8 בינואר 1713) היה כנר איטלקי ומלחין בארוק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאנג'לו קורלי נולד בפוזיניאנו, כיום בנפת ראוונה, ואין ידיעות של ממש על שנות ילדותו ונעוריו. בגיל 13 נסע ללמוד בבולוניה, שהייתה מרכז איטלקי חשוב למוזיקה קאמרית. מורו לכינור היה ג'ובאני בטיסטה באסאני. בהיותו בן 17 התקבל ל"אקדמיה פילרמוניקה" של בולוניה ומכאן ואילך בנה את המוניטין שלו כאחד מחשובי הכנרים באיטליה.‏[1] מטאו סימונלי, הזמר הנודע בקאפלה של האפיפיור, לימד אותו קומפוזיציה.

את הצלחתו הגדולה הראשונה נחל בפריז בגיל תשע-עשרה, ולה הוא חב את המוניטין שיצאו לו באירופה. מפריז נסע קורלי לגרמניה. בשנת 1681 נמצא בשירותו של הנסיך הבוחר של בוואריה; בין 1680 ל-1685 התגורר בבית ידידו כריסטיאנו פארינלי והתקבל ל"קהילת הווירטואוזים של סנטה צ'צ'יליה". בעקבות הזמנה לנגן לפני החשמן פאמפילי, התמנה ב-1687 למנהל המוזיקה בארמונו . בשנת 1685 שהה ברומא, שם ניהל את מופעי המוזיקה בחגיגות לכבוד המלכה כריסטינה משבדיה והיה, כמו כן, חביבו של הקרדינל פייטרו אוטובוני (שנבחר, בשנת 1689, לאפיפיור אלכסנדר השמיני). בין השנים 1689 ל-1690 היה במודנה; דוכס מודנה נהג בו ברוחב יד. בשנת 1708 חזר לרומא והתגורר שם בארמונו של החשמן פייטרו אוטובוני (בן-אחיינו של האפיפיור אלכסנדר השמיני). הוא השתתף בערבי המוזיקה שקיים החשמן בארמונו וב-1694 הקדיש לו סדרת שלישיות שחיבר.‏[2] באותה שנה גם ביקר בנאפולי, בהזמנת המלך.

לסגנון הביצוע, שקורלי החל בו ואשר נשמר על ידי תלמידיו, כגון פרנצ'סקו ג'מיניאני, פייטרו לוקטלי ורבים אחרים, נודעה חשיבות חיונית להתפתחות הנגינה בכינור, אבל קורלי ניצל רק חלק מוגבל מיכולות הכלי. על כך אפשר לעמוד בעיון בכתביו; תפקידי הכינור אינם עולים לעולם מעל רה על המיתר הגבוה ביותר, הצליל הגבוה יותר בפוזיציה השלישית; נאמר עליו, שסירב לנגן קטע, שעלה עד לה גבוה בפתיחה לאורטוריה "טריפונו דל טמפו" של הנדל (שנוגנה בביצוע בכורה ברומא, בשנת 1708), ונעלב קשות כשהמלחין ניגן את הצליל.

אף על פי כן, יצירותיו לכינור מציינות תקופה בתולדות המוזיקה הקאמרית; השפעתו לא הוגבלה לארצו הוא. אפילו יוהאן סבסטיאן באך התייחס אליו, על פי השמועה, בכבוד רב ואנטוניו ויואלדי הושפע ממנו מאוד במוזיקה שלו. חוגי המוזיקה ברומא חבו רבות לקורלי. הוא התקבל בחוגי האצולה הרמים ביותר ובמשך זמן רב משל בכיפה בקונצרטים המהוללים של ימי שני בארמון החשמן אוטובוני.

במותו החזיק קורלי בהון של 120,000 מארקים ובאוסף יקר ערך של תמונות, המותרות היחידים שהרשה לעצמו. הוא הוריש את נכסיו אלה לאיש חסדו וידידו, שהעביר בנדיבות את הכסף אל קרובי משפחתו של קורלי. קורלי קבור בפנתיאון ברומא.

יצירותיו מצטיינות בשטף מלבב של מלודיה וביחס של כבוד והתחשבות לתפקידי הליווי, שאותם גאל, כפי שנאמר עליו בצדק, מכללי הקונטרפונקט המגבילים.

שישה קבצים של קונצ'רטי, סונאטות ויצירות קטנות לכינור, בליווי כלים אחרים, מלבד כמה יצירות קונצרטנטיות לכלי מיתר, אומתו כשייכים לקורלי. החשובות ביותר מאלה הן XII Suonati a violino e violone o cimbalo (רומא, 1700). קורלי ידוע גם בזכות שנים עשר קונצ'רטי גרוסי, אופוס 6, שהם לדעת רבים מיצירותיו המפורסמות ביותר. קונצ'רטי אלה, הכתובים לקבוצת כלי סולו מול שאר התזמורת, מהווים ציון דרך בהתפתחות הקונצ'רטו סולו בדמותו המוכרת בימינו..‏[3]

יצירות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופוס 1, 12 טריו סונאטות
  • אופוס 2, 12 טריו סונאטות
  • אופוס 3, 12 טריו סונאטות
  • אופוס 4, 12 טריו סונאטות
  • אופוס 5, 12 סונאטות לכינור וקונטינואו (1700)
  • אופוס 6, 12 קונצ'רטי גרוסי (לאחר מותו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 84
  2. ^ ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 84
  3. ^ ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 84