ארלו גאת'רי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארלו גאת'רי
לידה 10 ביולי 1947 (בן 76)
קוני איילנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' רוקי מאונטיינס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פולק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים וורנר רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.arlo.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארלו גאת'רי

ארלו גאת'רי (אנגלית: Arlo Guthrie; נולד ב-10 ביולי 1947) הוא זמר, מוזיקאי וכותב שירי פולק יהודי אמריקאי שהתפרסם בשנות ה-60. הוא בנם של זמר הפולק האמריקאי הנודע, וודי גאת'רי, ושל הרקדנית היהודיה, מרג'ורי מזי"א גאת'רי (שם נעורים - חנה גרינבלאַט).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארלו נולד בברוקלין, ניו יורק ב-1947 עם "מפוחית וגיטרה בידו" (כפי שמעידות אחת הביוגרפיות שלו). הוא גדל בסביבה של אמנים, רקדנים ומוזיקאים. חבריו המוזיקאים של אביו, וודי גאת'רי, גידלו אותו ממש: פיט סיגר, רוני גילברט, פרד הלרמן, ליי הייז, לדבלי, סיסקו יוסטון, רמבלינג ג'ק אליוט ועוד רבים מזמרי הפולק האמריקאי של התקופה. זמרים אלו השפיעו רבות על דרכו, והוא גילה במהרה שברצונו להיות זמר. כבר בגיל 13 הופיע את הופעתו הראשונה ונהיה מעורב במוזיקה שעיצבה את פני שנות ה-60.

בצעירותו חי ארלו באזורים המפורסמים של פריחת הפולק של שנות ה-60. הוא נהג להסתובב במקומות כמו גריניץ' וילג' בניו יורק ומועדון "בוסטון 47", מקומות שמהם צמחה הרבה מתרבות שנות ה-60. הוא ראה במו עיניו את המעבר ממוזיקת הפולק הפשוטה אל האמנים והמשוררים החדשים כמו בוב דילן, ג'ואן באאז, ופיל אוקס. הוא נהג להסתובב עם משוררי הביט של התקופה כמו אלן גינסברג ולורד בקלי. הוא ניגן עם גדולי התקופה כמו דוק ווטסן וביל מונרו. מכל אחד הוא למד משהו והרכיב סגנון ייחודי משלו.

על הבמה ארלו הוא לא רק זמר ומוזיקאי הוא גם מספר סיפורים. הוא נוהג לספר סיפורים תוך כדי שירים וביניהם, עם כישרון נדיר לאלתור, הומור וציניות.

הקריירה שלו הגיעה לשיאה עם הוצאת האלבום "המסעדה של אליס", Alice's Restaurant, ב-1967 כשהוא בן 20. (ראה פירוט על האלבום בהמשך). שיר נוסף שהיה מפורסם בתקופה הוא חידושו לשיר The City Of New-Orleans של סטיב גודמן, שיר מסע על נסיעות רכבת ארוכות. שירו Coming Into Los-Angeles זכה להצלחה לאחר שארלו ניגן אותו בפסטיבל וודסטוק ב-1969. השיר נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות בתקופה משום שהוא רומז על הברחת סמים. שירו The Motorcycle Song זכה גם כן להצלחה מסוימת. אלבומו Amigo מ-1976 זכה לציון של 5 כוכבים במגזין רולינג סטון.

ב-1983 הקים ארלו חברת תקליטים משלו רייזינג סאן רקורדס, Rising Son Records. בין תקליטי החברה קיימים כמובן כל הקלטותיו של ארלו ושל, קסאוויאר (Xaviar), להקתו של אייב, בנו.

ארלו התפרסם בעיקר בזכות הקריירה המוזיקלית שלו אבל הוא גם שחקן. הוא שיחק את עצמו בסרט הביוגרפי "המסעדה של אליס" וכיכב בין השאר בסדרות: "הנמלט" ו"ציפורי גן-עדן".

מאז שנות ה-60 ועד היום מתמיד ארלו לעשות סיבובי הופעות ברחבי העולם. היום הוא נוהג עדיין לבלות כ-10 חודש בשנה בסיבובי הופעות, יחד עם בנו אייב שמנגן איתו כבר יותר מ-15 שנה.

"המסעדה של אליס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "המסעדה של אליס" יצא ב-1967 וידוע בעיקר בשל שיר הנושא, שאורכו 18 דקות ו-20 שניות בגרסתו המוקלטת. (גאת'רי נודע בכך שבהופעות ידע למשוך את הסיפור עד ל-45 דקות.)

השיר הוא שיר בלוז מדבר, שכמעט אינו כולל שירה של ממש. השיר הוא מחאה בוטה נגד הגיוס למלחמה בווייטנאם, ומבוסס כולו על סיפור אמיתי. בשיר, ארלו נקרא להגיע לצו ראשון ללשכת גיוס, שם הוא נפסל משירות בגלל תיק פלילי, שבו רשום שהוא נעצר פעם אחת על השלכת פסולת לא חוקית, ולאחר משפט נאלץ לשלם קנס ולהרים את הזבל.

זמן קצר לאחר יציאת השיר הוא הפך ללהיט בקרב אוניברסיטאות ותחנות רדיו של תרבות הצד של התקופה. השיר נחשב לאחד הסמלים של תקופת סוף שנות ה-60.

השיר גם מזכיר את אליס ואת כנסיית טריניטי. אליס היא אליס ברוק (היום היא מנהלת גלריה לאומנות בפרובינסטאון). את הכנסייה קנה ארלו ב-1991 והקים גם את מרכז גאת'רי, לזכר הוריו. מרכז גאת'רי הוא ארגון ללא מטרות רווח, שמארגן פעולות קהילתיות בסביבתו ובעולם.

ב-1969 הופק הסרט "המסעדה של אליס" בבימויו של ארתור פן המבוסס על התיאורים בשיר הזה ובו משחק ארלו גאת'רי בתפקיד הראשי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארלו גאת'רי בוויקישיתוף