ארמיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבנה של ארמיד פרה הידוע יותר בתור קוולר

ארמידים (aramids), הינם משפחה של סיבים סינתטיים בעלי תכונות פיזיקליות ייחודיות של עמידות בחום ובעלי חוזק קריעה (Tensile Strength). בשל תכונות אלו הם משמשים כבַּ‏‏‏ד לצרכים צבאיים ולתחליפי אסבסט. השם נגזר מצמד המילים: ארומטי ואמיד. הסידור המרחבי הוא כזה שבו השרשראות הפולימריות מסתדרות זו לצד זו ליצירה מבנה סיבי חזק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוליאמיד הארומטי הראשון היה הנומקס שנתגלה לראשונה על ידי חברת דופונט ב-1960. מטה-ארמיד זה מוכר בשל עמידותו בטמפרטורות גבוהות מאוד.

סטפני קולק, שעבדה בחברת דופונט באותו זמן, הייתה הראשונה שהציגה את הפרה-ארמיד, הידוע יותר בכינויו: קבלר, בשנת 1973. חמש שנים לאחר מכן חברת AKZO הציגה את אותו ארמיד בעל השם Twaron, שתי החברות (דופונט ואקסו) יצאו למלחמת פטנטים בשנות השמונים בעקבות החומר החדש. היקף ייצור הארמידים מסתכם ב-55,000 טון לשנה, כאשר ישנו גידול של %5%-10 בייצור לשנה.

הכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאקציה כללית ליצירת ארמיד

ארמידים בדרך כלל מסונתזים על ידי ריאקציה בין דיאמין ארומטי לבין דיקרבוקסיכלוריד ארומטי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]