ארמיית הפרשים הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארמיית הפרשים הראשונה
פרטים
מדינה רוסיה הסובייטית
שיוך הצבא האדום
סוג היחידה ארמיית פרשים
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 17 בנובמבר 1919
מקים היחידה הפיקוד העליון הסובייטי
פירוק היחידה מאי 1921
מלחמות

מלחמת האזרחים ברוסיה,
המלחמה הפולנית-סובייטית

פיקוד
מפקדים סמיון בודיוני

ארמיית הפרשים הראשונה הייתה ארמיית פרשים של הצבא האדום בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה. היא קיבלה פרסום רחב בתעמולה הסובייטית בעקבות התפקיד המכריע בניצחון על הצבא הלבן וקרבתו של מפקדיה ליוסף סטלין.

הקמה והרכב היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה הוקמה ב-17 בנובמבר 1919 לפי המלצת יוסף סטלין בהתאם להחלטת הפיקוד העליון של הצבא האדום. היא הוקמה על בסיס קורפוס פרשים בפיקוד של סמיון בודיוני. בהמשך לארמייה סופחו יחידות נוספות שלא היו יחידות פרשים - יחידה אווירית, רכבות משוריינות. במהלך מבצעים לארמייה סופחו באופן זמני גם יחידות של חיל רגלים.

להלן הרכב הארמייה בשלבים השונים:

  • דיוויזיית הפרשים ה-4 (נובמבר 1919 - אוגוסט 1923)
  • דיוויזיית הפרשים ה-6 (נובמבר 1919 - אוקטובר 1923)
  • דיוויזיית הפרשים ה-11 (נובמבר 1919 - מאי 1921)
  • דיוויזיית הפרשים ה-14 (ינואר 1920-אוקטובר 1923)
  • דיוויזיית הפרשים ה-1 (אפריל 1920)
  • דיוויזיית הפרשים ה-2 (אפריל-מאי 1920)
  • דיוויזיית הפרשים ה-9 (אפריל-מאי 1920)
  • דיוויזיית על שם יקימוב (אפריל-מאי 1920)
  • דיוויזיית הפרשים ה-8 (אוגוסט 1920)
  • דיוויזיית הפרשים ה-19 (ינואר-אפריל 1921)

פעילות קרבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול סובייטי המתאר הגעה של יוסף סטלין לארמיית הפרשים הראשונה

ב-6 במאי 1919 בהתאם להחלטת מפקד הארמייה ה-10 אלכסנדר יגורוב הוקם קורפוס פרשים ה-1 בפיקוד של סמיון בודיוני. הוא כלל דיוויזית פרשים בפיקוד של יוסיף אפנאסנקו ומפקד הדיוויזיה השנייה היה אוקה גורודוביקוב. בודיוני היה מפקד הקורפוס. במהלך קיץ-סתיו 1919 היחידה הייתה במרכז הקרבות נגד הצבא הלבן והצליחה לנצח את פרשיה במספר קרבות.

בדצמבר 1919 על הארמייה הוטלה משימה במהלך מתקפה נגד הצבא הלבן לחצות את שורותיה ולחלק אותה ל-2 חלקים שלא יהיו קשורים אחד עם השני. במהלך דצמבר 1919 המטרה הושגה וארמיית הפרשים הראשונה ביחד עם יתר יחידות של הצבא האדום הגיעה בינואר 1920 אל רוסטוב על דון. בפברואר 1920 ארמייה עברה לאזור צפון קווקז. בסוף פברואר היא השתתפה בקרב פרשים הגדול במלחמת האזרחים ברוסיה בו נלחמו מעל ל-10 אלף פרשים מכול צד. לאחר ניצחון בקרב זה מצב של הצבא הלבן באזור היה קשה ביותר.

באפריל 1920 ארמיית הפרשים הראשונה עברה לחזית של המלחמה הפולנית-סובייטית. תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד. יחידות הצבא האדום שחררו את קייב והתקדמו לכיוון אוקראינה המערבית. אומנם במהלך אוגוסט 1920 הארמייה הפסידה לצבא הפולני באזור לבוב ובקרבות נוספות. תקופה מסוימת היא אף כותרה אך בסופו של דבר הצליחה לפרוץ את המצור. ב-8 בספטמבר ארמיית הפרשים הראשונה הצליחה לחצות את נהר בוג המערבי ולבסס את הקו ההגנה על הגדה המזרחית של הנהר. בישיבת מטה שנערכה לצורך הערכת מצב התברר שאבידות הם קשים ביותר, קצינים רבים נהרגו, קיים בלאי גדול בציוד, נדרשת מנוחה לחיילים וסוסים וקבלת תגבורות.

ב-26 בספטמבר 1920 ארמייה עברה לעתודה. בסוף ספטמבר 1920 באזור בו הייתה ממוקמת הדיוויזיה ה-6 החלו מעשי ביזה, אריקה ופוגרומים נגד אוכלוסייה יהודית באזור. ב-28 בספטמבר נהרג נציג המפלגה בדיוויזיה שניסה להשליט סדר. בסופו של דבר סוכם לפרק את היחידות שהיו מעורבות בפרשה תוך שלילת כל העיטורים ודגלים. חלק מהמעורבים בפרשה נשפטו והוצאו להורג. אומנם בהמשך לכבוד חגיגות לשנה השלישית למהפכה לחלק מנשפטים הוצאות להורג העונש הוחלף לתקופת מאסר. קצינים שלא התערבו הורדו בדרגה. מפקד הדיוויזיה , יוסיף אפנאסנקו, הודח מתפקידו.

בסוף 1920 ארמיית הפרשים הראשונה השתתפה במבצע פרקופ והיה לה חלק חשובייטי.ון הסוב בניצחון. במהלך חורף 1921 הפרשים לחמו נגד תומכי נסטור מכנו ולאחר סיום הקרבות עברו לצפון קווקז.

במאי 1921 החל פירוק הארמייה אך המטה שלה היה קיים עד לאוקטובר 1923.

מפקדים בכירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורושילוב ובודיוני בין פרשי הארמייה

בפיקוד ארמיית הפרשים הראשונה היו קצינים שבהמשך עשו קריירה מרשימה בצבא האדום:

תיאור היחידה באמנות סובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור הקרבות של הארמייה היה חלק חשוב בתעמולה סובייטית לאחר סיום מלחמת האזרחים ברוסיה ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה. לארמייה הוקדשו יצירות של איסאק בבל, ניקולאי אוסטרובסקי ווסבולוד וישנבסקי שהיו בין לוחמיה. כמו כן הוסרטו מספר סרטים. לכבוד מפקדי ופרשי הארמייה נכתב מארש ("מאשר של בודיוני) שהיה להיט בברית המועצות בשנות ה-20 וה-30.

בשנת 1939 הוקם מוזיאון על הארמייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה התהילה של הארמייה ירדה, בין היתר לאור אי-יכולת של מפקדיה סמיון בודיוני וקלימנט וורושילוב לתת מענה הולם לורמאכט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]