ארנו גולדפינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארנו גולדפינגראנגלית: Ernő Goldfinger;‏ 11 בנובמבר 1902 - 15 בנובמבר 1987) היה אדריכל יהודי בריטי ממוצא הונגרי, ומעצב רהיטים. בנייניו ידועים בסגנון הברוטליסטי שלהם, והם שנויים במחלוקת עד ימינו. גולדפינגר שימש השראה לדמותו של אויבו של ג'יימס בונד בספר משנת 1959 הקרוי על שמו - "גולדפינגר" (ולסרט משנת 1964 בשם זה).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדפינגר נולד בבודפשט למשפחה אמידה שבבעלותה מספר עסקי כריתת עצים, מנסרות ונגריות. בצעירותו התעניין גולדפינגר בתעשייה, אולפ לאחר קריאת ספרו של הרמן מותסיוס "הבית האנגלי" (Das englische Haus) החליט שיהיה אדריכל. בשנת 1921, לאחר מלחמת העולם השנייה והתמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית עבר גולדפינגר לפריז שבצרפת. הוא למד אדריכלות באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר, וכן למד אצל לאון ג'וסלי, והכיר את האדריכלים החשובים של התקופה שהתגוררו בפריז - אוגוסט פרה, מיס ואן דר רוהה ולה קורבוזיה. בשנת 1929 עוד בטרם סיים את לימודיו, הקים גולדפינגר משרד לעיצוב פנים, ותכנן בית נופש לה טוקט. גולדפינגר הושפע רבות מכתביו של לה קורבוזיה, בעיקר מ-Vers une Architecture, והעריץ את עבודותיו של אוגוסט פרה.

הבית ברחוב וילו

המעבר ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30 פגד גולדפינגר את אורסולה בלקוול (Ursula Blackwell) העשירה, והם עברו ללונדון בשנת 1934. בתקופה שלאחר מכן בנה גולדפינגר את ביתו, ואת שני הבתים הסמוכים ברחוב וילו שבהמפסטד בצפון לונדון, וכן תכנן בית נוסף בברוקסטד שבאסקס. ביתו, המצוי ברחוב וילו 2 מהווה כיום אתר היסטורי לאומי בבריטניה, ומנוהל על ידי הקרן הלאומית הבריטית.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה גולדפינגר לבניית בניין המשרדים החדש של העיתון ה"דילי וורקר" (Daily Worker) ובניין הנהלת המפלגה הקומוניסטית של בריטניה. כמו כן תכנן גולדפינגר את בית אלכסנדר פלמינג באזור אלפנט אנד קאסל שבדרום מזרח לונדון עבור משרד הבריאות הבריטי.

הסכסוך עם פלמינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל טרליק

שכנו של גולדפינגר, שהתגורר בסמוך אליו ברחוב וילו היה הסופר איאן פלמינג. פלמינג שנא את ביתו של גולדפינגר, שלצורך בנייתו נהרסו מבנים ויקטוריאנים שהיו במקום, ועל כן קרא על שמו את דמות אויבו של ג'יימס בונד - "יוריק גולדפינגר". ארנו התייעץ עם עורכי דינו לאחר פרסום הספר בשנת 1959 ולאחר שלפלמינג איים שישנה את שם הדמות "גולדפריק" (איבר מין מוזהב), החליט גולדפינגר שלא לתבוע את פלמינג. המו"לים של פלמינג, במסגרת הצעת הפשרה, הסכימו לשלם את ההוצאות המשפטיות של גולדפינגר וליתן לו שישה עותקים של הספר.

המגדלים הברוטליסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסיון לפתור את בעיות המחסור בדיור בבריטניה לאחר מלחמת העולם, מחסור שמקורו בכך שלמעלה מ-4 מיליון בתי מגורים נהרסו במהלך המלחמה, ממשלת בריטניה יזמה בניית גורדי שחקים למגורים. גולדפינגר נבחר לתכנן כמה ממגדלים אלה, ובהם עיקר פרסומו.

בין מבנים ידועים אלה שתכנן גולדפינגר נימנים מגדל בלפרון בן ה-27 קומות, שנבנה בשכונת פופלר ברובע טאוור המלטס שבלונדון, ובית קאראדייל הסמוך. מגדל בלפרון אף היווה בסיס למגדל טרליק בן ה-31 קומות, שנבנה בצפון קנזינגטון.

גולדפינגר אהב את מגדליו ואף התגורר בהם זמן מה, אולם הם היו בלתי פופולריים בשל סגנונים הברוטליסטי ואדריכלים פוסט מודרניים מחשיבים אותם כמבנים מכוערים ביותר.

רק לקראת סוף המאה ה-20 גברה ההערכה לבניינים והם הוכרזו מבנים הראויים לשימור. מגדל טרליק אף הפך לסמל תרבות המופיע על חולצות טי, ציורים, והוא מוזכר בשיר של להקת בלר.

מבנים שנבנו על ידי גולדפינגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נייג'ל ורברטון, Ernő Goldfinger: The Life of an Architect, הוצאת רוטלדג' 2004, ISBN 0415258537.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]