ארנסט גרינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט גרינפלד
Ernst Franz Grünfeld
21 בנובמבר 1893 ‏- 3 באפריל 1962 (בגיל 68)
Ernst Gruenfeld.jpg
הישג בולט היה מס' 4 בעולם בשנים 1924-1925
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן בשנת 1950
מד כושר מרבי 2715 (1924)
מקצוע נוסף סופר שחמט
ארצות מגורים אוסטריה

ארנסט גרינפלד בגרמנית: Ernst Franz Grünfeld ‏; 21 בנובמבר 1893, וינה - 3 באפריל 1962), שחמטאי אוסטרי וסופר שחמט שהתמחה בתיאורית הפתיחות. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה בין טובי השחמטאים בעולם. זכה באליפות גרמניה בשנת 1923 ובדרגת רב אמן בשנת 1950.

על ילדותו של גרינפלד, שאיבד רגל כילד, השפיע העוני בו חיה משפחתו. שינוי חל לאחר שגילה את השחמט, למדו בצורה נמרצת ובמהירות קנה מוניטין כשחקן מוכשר במועדון השחמט המקומי.

מלחמת העולם הראשונה מנעה מגרינפלד לשחק עם צמרת השחמט כיון שמעט מאוד תחרויות התקיימו בתקופה סוערת זו. גרינפלד שיחק שחמט בהתכתבות והשקיע את מרבית זמנו הפנוי בניתוח הסתעפויות פתיחה. הוא הקים לעצמו ספריה של חומר שחמטאי אותה המשיך לבנות בדירתו הקטנה עד למותו בגיל 68.

בשנות ה-20' של המאה ה-20' נחשב גרינפלד כמומחה לפתיחות והצלחה בתחרויות לא אחרה לבוא. הוא חלק מקום הראשון בתחרות וינה בשנת 1920 עם סבלי גריגורייביץ' טרטקובר , ניצח בתחרות מרגייט בשנת 1923, ניצח בתחרות מרנו בשנת 1924, חלק מקום ראשון בתחרות בודפשט עם מריו מונטיצ'לי, ניצח בתחרות וינה בשנת 1927 וחלק מקום ראשון בתחרות וינה בשנת 1928 (עם שנדור טאקאץ' ובתחרות וינה בשנת 1933 עם האנס מולר. בתחרות אוסטרבה בשנת 1933 זכה במקום הראשון.

בשנת 1923 ניצח בתחרות ה-23 של הקונגרס הגרמני, שהתקיימה בפרנקפורט.


הגנת גרינפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תחרות באד פיסטיאן 1922 הציג גרינפלד את התרומה החשובה ביותר שלו לתיאורית הפתיחות - הגנת גרינפלד. הוא נקט בפתיחה זו מול פרידריך זמיש בסיבוב השביעי; המשחק הסתיים בתיקו לאחר 22 מסעים. מאוחר יותר באותה שנה השתמש בפתיחה בהצלחה מול אלכסנדר אלכין בתחרות וינה. עם זאת, גרינפלד לא השתמש בפתיחה לעתים קרובות. [1] [2]

השתתפות באולימפיאדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינפלד שיחק בנבחרתה האולימפית של אוסטריה בארבע אולימפיאדות רשמיות: [3]

מלחמת העולם השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 1943 הגיע גרינפלד למקום השני בתחרות פוזן (ניצח: פאול קרס), וניצח בתחרות וינה בדצמבר 1943.

לאחר המלחמה חלק מקום 3-4 בתחרות וינה 1951 (תחרות לזכרו של קרל שלכטר, ניצח: משה צ'רניאק). גרינפלד קיבל דרגת רב אמן בשנת 1950. לקראת סוף שנות ה-50' מיעט לשחק והתרכז בספריית השחמט העניפה שמילאה את כל חדר המגורים בדירתו, בה חיו גם אשתו ובתו.

הוא מת מעודף משקל באפריל 1962.


סגנון משחקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינפלד בנה את סגנונו על פי משחקיו של עקיבא רובינשטיין ופתח אך ורק ברגלי המלכה 1. ד4, בטענה שהוא לא עושה שגיאות במסעי הפתיחה. סגנונו שנמנע מהסתעפויות מסובכות ביחד עם נטייתו לסיים בתיקו את משחקיו לא היה מספיק טוב כדי להטריד את טובי השחמטאים בעולם. גרינפלד ייזכר בעיקר בשל יכולותיו ההגנתיות ויכולתו המעולה בשלב הפתיחה.


כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינפלד כתב מאמרים רבים לבטאוני שחמט בכל רחבי אירופה. עוד לפני שמלאו לו 20 כתב מאמרים על הפתיחה הספרדית לבטאון המקומי בווינה, Wiener Schachzeitung , ובמהלך 40 השנים הבאות הוא כתב מאמרים רבים על תיאורית הפתיחות שהתפרסמו בעיקר בגרמניה , בבלגיה ובברית המועצות. גרינפלד התלוצץ כי הוא מעדיף לכתוב לשוק הבולגרי, משום ששם קיבל את התשלום במזון, ולא בכסף.

גרינפלד פרסם מספר ספרים שנמכרו היטב וכן תרם לספר התחרות של טפליצ'ה בשנת 1922. כמו כן כתב ספר על גמביט המלכה הנדחה (1924) וספר כללי על הפתיחות בשנת 1953.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]