ארנסט טוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט טוך
פסלו של ארנסט טוך במיינהאם

ארנסט טוך (גרמנית: Ernst Toch, ‏17 בדצמבר 1887 - 1 באוקטובר 1964) היה מלחין של מוזיקה קלאסית ומוזיקה לסרטי קולנוע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוך נולד בווינה ולמד פילוסופיה באוניברסיטת וינה ורפואה בהיידלברג, גרמניה. לימודי המוזיקה שלו התמקדו בפסנתר, שבו ניגן ברמה של פסנתרן קונצרטים. לכלי זה גם הקדיש חלק גדול מיצירותיו. בין מוריו היה ברנהרד זקלס. את הידע שלו בקומפוזיציה רכש בכוחות עצמו, ובאמריקה הקנה את הרעיונות והגישות החדשים שהגה לדורות של מלחינים צעירים. ביכורי יצירותיו נכתבו בסביבות 1900, קטעים שונים בסגנון מוצרט. הרביעייה הראשונה שלו בוצעה בלייפציג ב-1908, והשישית (אופוס 12, 1905) בוצעה בשנת 1909. בשנה זו זכתה הסימפוניה הקאמרית בפה מז'ור (שנכתבה ב-1906) בפרס מוצרט בפרנקפורט. מאז ואילך הקדיש טוך את כל זמנו להלחנה. הוא זכה בפרס פליקס מנדלסון ובעוד חמישה פרסים חשובים אחריו. בשנת 1910 ובשנת 1913 התמנה למרצה לפסנתר ולקומפוזיציה במכללה למוזיקה במנהיים, גרמניה.

במלחמת העולם הראשונה שירת טוך בחזית האיטלקית במשך ארבע שנים. בשנת 1916 נשא לאישה את לילי צוואק ואחרי המלחמה חזר למנהיים, שם המשיך לעסוק בהלחנה ולפתח סגנון פוליפוניה חדש.

טוך נחשב לאחד החשובים במלחיני האוונגארד בתקופה שקדמה לעליית הנאצים וכמו הרבה אמנים ומוזיקאים אחרים, יצא לגלות עם עליית היטלר לשלטון והיגר לארצות הברית. בין 1934 ל-1958 המשיך לחבר מוזיקה בסגנונו החדשני. יצירותיו מציגות במקרים רבים היבט הומוריסטי (בונטה סוויטה, 1929). ב-1930 המציא "מוזיקה מדוברת" (Gesprochene Musik), הבאה לביטוי כ"מקהלה מדברת"; יצירתו המבוצעת ביותר היא "פוגה גאוגרפית", אם כי הוא ראה בה לא יותר משעשוע חסר חשיבות. טוך כתב מוזיקה לסרטי קולנוע, סימפוניות, מוזיקה קאמרית, אופרות קאמריות. כמו כן כתב ספרי לימוד לתאוריה של המוזיקה: "Melodielehre" ‏(1923) ו- "The Shaping Forces in Music" ‏(1948).

ארנסט טוך זכה בפרס פוליצר למוזיקה בשנת 1956 על הסימפוניה השלישית שלו, שבוצעה לראשונה בתזמורת פיטסבורג ב-2 בדצמבר 1955. הוא מת בלוס אנג'לס ונקבר בבית העלמין וסטווד.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנסיכה על העדשה", ליברית מאת בנו אלקן 1927
  • "אגון ואמיליה", 1928
  • "המניפה", 1930
  • "הסיפור האחרון", 1962

יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה קאמרית 1906
  • סוויטת מחולות אופוס 30, 1923
  • קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת קאמרית, אופוס 35, 1924-1925
  • קונצ'רטו לפסנתר, אופוס 26, 1926
  • "חג פריחת הדובדבן", 1928
  • סימפוניה לפסנתר ולתזמורת (קונצ'רטו לפסנתר מס' 2), אופוס 61, 1933
  • "ביג בן" (וריאציות תזמורתיות), 1935
  • סימפוניות, כולל הסימפוניה ה-5, "יפתח"

יצירות להרכב כלי נשיפה מעץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "משחק" אופוס 39 (בכורה בפסטיבל דונאושינגן), 1926
  • "פתיחה מיניאטורית", 1932
  • סינפונייטה אופוס 97

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קתרינה הגדולה", 1934
  • "חייו הפרטיים של דון חואן", 1934
  • "פיטר איבטסון", 1935
  • "הבן המורד", 1938
  • "החתול והקנרית", 1939
  • "ד"ר ציקלופס", 1940
  • "גברות בפרישה", 1941
  • "כתובת לא ידועה", 1944
  • "הבלתי נראה", 1945

יצירות למקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מוזיקה מדוברת", 1930

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 13 רביעיות מיתרים, 1902-1954
  • סונאטה לכינור, אופוס 44
  • סונאטה לצ'לו אופוס 50, 1929

לידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחזור "המעגל הפנימי", 1945-1953

יצירות לפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בורלסקות" אופוס 1923,31
  • "קפריצ'טי", אופוס 36, 1925
  • סונאטה לפסנתר אופוס 47, 1928
  • "הדים מעיר קטנה: ארבעה-עשר קטעים קלים למדי לפסנתר, אופוס 49, 1929
  • עשרה אטיודים קונצרטנטיים, אופוס 55, 1931

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]