ארץ ישראל בעת העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היסטוריה של ארץ ישראל

ישראל המנדט הבריטי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל התקופה הממלוכית בארץ ישראל התקופה הצלבנית בארץ ישראל התקופה הערבית בארץ ישראל התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל ממלכת החשמונאים התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הפרסית בארץ ישראל ממלכת יהודה ממלכת יהודה ממלכת ישראל המאוחדת ארץ ישראל בעת העתיקה

לוח התקופות בארץ ישראל

ארץ ישראל בעת העתיקה היא תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה-19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר.

תקופת האבן הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה של הלבנט
תקופת האבן התקופה הפלאוליתית הפלאוליתית התחתונה
הפלאוליתית התיכונה
הפלאוליתית העליונה
התקופה האפיפלאוליתית
התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות התקופה הכלקוליתית
חתך השכבות הארכאולוגיות במערת טבון שבנחל מערות. שכבות G,F,E שייכות לתקופה הפלאוליתית התחתונה ושכבות D,C,B - לתקופה הפלאוליתית התיכונה

התקופה הפלאוליתית התחתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התרבות האשלית, התרבות האשלו-יברודית

זמן התחלתה של התקופה הפלאוליתית התחתונה בארץ ישראל מוגדר על פי הממצאים הארכאולוגים המוקדמים ביותר. מפעם לפעם, עם התגלותם של ממצאים קדומים יותר, מוגדר משך התקופה מחדש.

האתר הארכאולוגי הקדום ביותר המוכר בארץ ישראל, ואחד האתרים הקדומים בעולם מחוץ לאפריקה, הוא עובדיה בעמק הירדן. גילו נע בין 1.55 ובין 1.2 מיליוני שנה ובו נמצאו כלי-אבן רבים מן התרבות האשלית. אתרים נוספים מתקופה זו כוללים את גשר בנות יעקב, המתוארך לגיל של 790 אלף שנה לפני זמננו בשיטות פלאומגנטיות, ובו נמצאו כמה מן העדויות הקדומות בעולם לשימוש באש ובכלי עץ. מוערך כי בני האדם שהותירו את השרידים באתרי עובדיה וגשר בנות יעקב השתייכו למין הומו ארקטוס, אף כי מאובני האדם המעטים והחלקיים מאוד שנמצאו באתרים אלו אינם מספיקים לזיהוי ודאי. אתר נוסף מתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה הוא ביצת רוחמה בצפון הנגב, השייך לתרבות האולדובאית.

רוב האתרים מהתקופה משתייכים לתרבות אשלית וברבים מהם נתגלו שרידי פילים ביחד עם כלים מצור ובזלת. אתרים בולטים נוספים הם רבדים, חולון, מערת טבון בנחל מערות ואתר ליד קיבוץ עברון.

בשלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה, בין 400 ל-250 אלפי שנה לפני זמננו, הופיעה התרבות האשלו-יברודית. לתרבות זו כנראה משתייך בין השאר האתר בבריכת רם שברמת הגולן, שבו נמצאה "ונוס מברכת רם", שיש הרואים בה את הייצוג העתיק ביותר של דמות אנוש. מאובן אדם מתקופה זו הוא איש הגליל - שבר גולגולת שהתגלה על ידי פרנסיס טרוויל-פיטר במערת זוטייה שבנחל עמוד, וכיום נוטים לסווג אותו כהומו היידלברגנסיס או הומו ספיינס ארכאי. אתרים אשלו-יברודיים בולטים הם מערת טבון בנחל מערות ומערת קסם.

התקופה הפלאוליתית התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות המוסטרית

תקופה זו, השלב התיכון של תקופת האבן הקדומה, מתוארכת בין השנים 250,000 - 45,000 לפני זמננו. מתקופה זו נמצאו בארץ מאובני האדם הניאנדרטלי והאדם הנבון (הומו-ספיינס). מאובני האדם הנבון בארץ-ישראל הם בני האדם המודרניים (מבחינת אנטומית השלד שלהם) העתיקים ביותר שנמצאו מחוץ לאפריקה. לא ברור עדיין אם הניאנדרטלים ובני האדם המודרניים חיו זה בצד זה, או שהם השתלטו על הארץ לסירוגין, אולי בעקבות תנודות האקלים הגלובלי שאפיינו את תקופת הפלייסטוקן, אך ידוע שהם השתמשו באותה תרבות כלי-אבן - התרבות המוסטרית. שרידי תרבות זו נמצאו מהנגב ועד הגולן, בעשרות אתרים במערות וכן תחת כיפת השמיים. על פי גודל האתרים ותכולתם נמצא שאוכלוסיית הארץ הייתה דלילה. החבורות היו קטנות והתקיימו על צייד, אכילת נבלות ולקט של צמחי בר. בעלי החיים העיקריים שניצודו היו צבי ארצישראלי, יחמור פרסי ובקר-בר. באתרי המערות בארץ ששימשו למגורים עונתיים נחשפו עשרות שלדים קבורים. שלדי האדם הנבון המפורסמים ביותר הם ממערת הגדי בנחל מערות ומערת הקפיצה (קפזה) בגליל התחתון, והשלדים הניאנדרטלים נמצאו במערת טאבון שבנחל מערות, במערת כבארה ליד זכרון-יעקב, ובמערת עמוד שבנחל עמוד‏[1]. אתרים בולטים נוספים הם מערת מיסליה, ומערת ספונים בכרמל ומספר אתרים קטורים (פתוחים) בגולן, בנגב ובמישור החוף.

התקופה הפלאוליתית העליונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות האוריניאקית

תקופה זו בארץ ישראל מתוארכת בין השנים 45,000 לפנה"ס ועד 20,500 לפנה"ס, ואתריה משויכים לשתי תרבויות: התרבות האוריניאקית והתרבות האחמרית. בתקופה זו נמצאו מספר חידושים טכנולוגיים כגון שיטות סיתות כלי הצור, המצאת חץ וקשת וכן בייצור כלי אבן לכתישת מזון ולהכנת צבעים. האדם החל לייצר כלים גם מעצמות בעלי חיים והשימוש בקונכיות לקישוט נעשה נפוץ הרבה יותר. באתרים השונים נמצאו חלקי שלדים, אבל לא נמצאו בתי קברות מתקופה זו‏[2]. נראה כי בתקופה זו נכחד האדם הניאנדרטלי בארץ -ישראל, במקביל להעלמותו משאר אזורי המזרח התיכון ומאירופה.

התקופה האפיפלאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידים אפיפלאוליתיים מהתרבות הנאטופית בטרסת מערת הנחל: קיר תמך, מכתשי סלע והעתק של קבורה
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התקופה האפיפלאוליתית, התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות המושאבית, התרבות הנאטופית

בתקופה הזאת, המגשרת בין חברות הציידים-לקטים הניידות של תקופת האבן הקדומה לבין הכפרים החקלאיים של התקופה הנאוליתית, התקימו באזור הים תיכוני של ארץ ישראל שלוש תרבויות: התרבות הכבארית מתוארכת לשנים 18,000 - 12,500 לפנה"ס. והתרבות הכבארית הגאומטרית מתוארכת לשנים 12,500 - 10,500 לפנה"ס, והתרבות הנאטופית בין השנים 10,500–8500 לפנה"ס (תיארוך פחמן 14 לא מכויל).

התרבות הנאטופית משכה את תשומת הלב המחקרית בשל היותה תרבות הציידים-לקטים האחרונה, על מפתן המהפכה הנאוליתית וראשוני החקלאים. התרבות החומרית הנאטופית הייתה עשירה והיא משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה החברתי והכלכלי של אוכלוסיות פרהיסטוריות. שרידיהם מלמדים על חברה מורכבת ונייחת. יישובים נאטופיים התגלו בכל ארץ ישראל, אך האתרים הגדולים והעשירים ביותר נמצאו בכרמל ובגליל, כגון מערת הנחל בנחל מערות ונחל אורן בכרמל, מערת היונים בגליל המערבי ועינן בעמק החולה. יש להבחין בין אתרי חניה קטנים ששטחם כמה עשרות ממ"ר, לאתרים עונתיים ששטחם כמה מאות ממ"ר ובין אתרי בסיס גדולים שיושבו במשך רוב השנה. ביישובים אלה התגלו יסודות של מבני מגורים מאבני גוויל וכן ממגורות לאחסון מזון. מבחר החפצים בהם השתמשו היו מגוונים יותר מאשר בתקופות שקדמו לתרבות זאת. כלי הצור העיקרי היה "הסהרון" כלי מאבן צור בצורת סהר קטן שנהגו לשלבו כסכין בידית מגל או כחוד של חץ. נעשה גם שימוש בכלים מעצמות של חיות. באתרים נחשפו גם כלים מאבן שנראו כמו קערות ועליים. בפעם הראשונה נמצאה בארץ ישראל תרבות אשר השקיעה זמן בפיסול וגילוף אומנותיים. נמצאו ידיות מגל מעוטרות בראשי חיות שנעשו מקרניים ומעצמות בעלי חיים. נמצאו גם צלמיות שנעשו מקרן, אבן ועצם.

השינוי באורחות החיים של הנאטופים בא לידי ביטוי גם ביחס לקבורות המתים. בחפירות נמצאו בתי קברות במערות ובאתרים מחוץ למערות. מספרם הרב של השלדים שנמצאו מעידים על התיישבות ממושכת ואולי רציפה באתרים אלה‏[3][4].

התקופה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים מעוגלים שנמצאו באתר גשר מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א'
דגם של המגדל העגול ביריחו – חתך המציג את מקום קבורתם של 12 השלדים שנמצאו במגדל במורד המדרגות. התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית א', המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס
גולגולת אדם מכויירת מביסמון אתר ארכאולוגי בעמק החולה. התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב' - העתק, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס

התקופה הנאוליתית מתוארכת בין השנים 8300-8500 ועד 4300-4500 לפנה"ס לערך. התקופה מתחלקת למספר תקופות משנה.

נאוליתית קדם קרמית א' (PPNA)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה זו מתוארכת בין השנים 8300-8500 לפנה"ס ועד 7500 לפנה"ס. זו תקופת המעבר מחברת ציידים-לקטים לחקלאות. בתקופה זו נמשך תהליך השינוי החברתי-כלכלי שהתחיל בסוף התקופה האפיפלאוליתית. בתקופה זו נוסדו הכפרים החקלאיים הראשונים בעולם. באתר גשר נמצאו שרידי בית מלאכה לייצור כלים מבזלת. יש גידול בשטחי היישובים לעומת התרבות הנאטופית שקדמה לה, הבתים נבנו עם קירות עגולים או סגלגליים. שינויים בארגון החברתי ובמפעלים ציבוריים כגון חומה ומגדל ביריחו וכן שינויים במכלול הכלים. תהליך זה לווה בהתפתחות דתית ופולחנית. בארץ נמצאו מספר אתרים מתקופה זו במספר אתרים זוהו שרידי אדם. במנהגי הקבורה נמצאה המשכיות לתקופה הקודמת. המתים נטמנו בחצרות או מתחת לרצפות הבתים על פי רוב בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה. אחד האתרים מתקופה זו נמצא ביריחו. אתרים נוספים נמצאו בנתיב הגדוד, אתר חתולה שליד לטרון שם נמצאו שלושה שלדים של מבוגרים בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה שרועים על גבם. שלד אחד היה ללא גולגולת. בנחל אורן שבהר הכרמל גם שם נחשפו שלדים בתנוחות מכווצות ועוד. באתרים מתקופה זו נמצאה כמו גדולה יותר של שלדי ילדים מאשר בתקופה שקדמה לה. ייתכן והדבר מצביע על עלייה בפוריות של הנשים כתוצאה מגורמים חברתיים כגון: התנהגות חברתית התומכת בריבוי תינוקות, לידות בגיל צעיר יותר ועוד‏[5].

נאוליתית קדם קרמית ב' (PPNB)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוארכת בין השנים 7500 לפנה"ס - 6000 לערך. בתקופה זו התבססו הכפרים החקלאיים. החקלאות הופכת להיות הבסיס הכלכלי העיקרי של אנשי התקופה. הגידולים העיקריים הם דגניים וקטניות. בנוסף עזים וכבשים מבויתים החליפו חלקית את צייד חיות הבר. אחת ההתפתחיות החשובות היה המעבר ממבנים עגולים בתקופות קודמות למבנים מלבניים עם חדרים פנימיים. רצפות של בתים רבים כוסו בשכבות עבות של טיח שנוצר מכתישת אבני גיר ושריפתם. התפתחות זאת אופיינית לאזורים שבהם התבססה כלכלה חקלאית, יש גידול באוכלוסייה ולמשק הבית נוספו חיות מבויתות. השערת החוקרים היא שהשינוי נבע מהצורך להוסיף חדרים למשפחה המתרחבת. ההתפתחות בארץ ישראל הייתה חלקה מתמונת ההתפתחות במזרח התיכון כולו‏[6].

בתקופה זו חלה התפתחות טכנולוגית והחל ייצור של להבי צור בעלי פרופיל ישר. מלהבים אלה עוצבו להבי מגל אשר שימשו לקציר, ראשי חץ, מרצעים, מקדחים ועוד.

לא זוהה הבדל במנהגי הקבורה של תקופה זו לעומת התקופה הקודמת. הקברים נחפרו בין הבתים. התנוחה השלטת היא התנוחה המכווצת כשהרגליים כפופות אל הגוף והידיים מקופלות. שלדי תינוקות נמצאו לאורך בסיסי קירות הבתים וגם מתחת לסיפי הדלתות. באתר ליד כפר החורש נמצאו עצמות אדם בתוך בורות קבורה מתחת לרצפות טיח ביחד עם עצמות בעלי חיים כגון עזים כבשים ובקר. בכל האתרים נמצאו גם קבורות משנה בעיקר של שלדים ללא גולגלות וגולגלות ללא שלדים. ביריחו נמצאו גולגלות משוחות בטיח או בצבע, בחלק מהגולגלות הובלטו ארובות העיניים על ידי צדפות. גולגלות אלה הנקראות "גולגלות מכוירות" נמצאו גם בביסמון שבעמק החולה, במערת נחל חימר במדבר יהודה, בתל רמאד שבסוריה עין ע'זאל שבעמק הירדן המזרחי ועוד. ניתוק הגולגולת מהגופה היה מקובל כבר בתקופה הנאטופית ונמשך גם לחברות שחיו בתקופה הנאוליתית, אולם רק בתקופה זו התווסף מימד הכיור ועיטור הגולגולת‏[7].

נאוליתית קדם קרמית ג' (PPNC)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוארכת בין השנים 6000 לפנה"ס - 5000 לערך. תקופה זו זוהתה לראשונה באתר עין ע'זאל שבירדן. האתר אפשר להשלים את רצף התקופות הנאוליתיות בלבנט. באתר תל יריחו ההתיישבות הסתיימה בתקופה הקדם קרמית ב ולאחר מכן האתר היה נטוש למשך זמן רב. עד לחשיפת אתר זה היו חוקרים שהציעו שהפער ההתיישבותי נמשך כאלף שנה. באתר זה התקיים שלב תרבותי נוסף שנקרא התקופה הנאוליתית הקדם קראמית ג‏[8]. בעין עזאל תזונת התושבים עברה מבשר ציד לבעלי חיים מבויתים. בשיטות הקבורה חל שינוי גדול בתקופה זו, הופסק הנוהג להפריד בין הגולגולת והשלד, מספר הקבורות בחצר היה רב לעומת הקבורה מתחת לרצפת הבתים. ממצאים אלה מעדים על ירידה בחשיבות של פולחן האבות. בפעם הראשונה נמצאו קבורות שהכילו שלדים רבים בבור קבורה אחד.

שלב זה זוהה גם באתרים בארץ ישראל כמו אתר הגושרים בעמק החולה, תל עלי ושער הגולן ליד הכנרת, עתלית-ים ובאשקלון ליד חוף הים. בתקופה זו חל שינוי בתעשיית הצור. החלו להופיע להבי מגלים בעלי שינון עמוק‏[9].

נאולית קרמית PN[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלון אשה מחימר שנמצא בכפר הירמוכי, שער הגולן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות הירמוכית

תקופה זו נקבעה בין השנים 5500 לפנה"ס ועד 4500 לפנה"ס. בספרות המחקר מקובל לחלקה לשתי תקופות משנה:

  • נאולית קרמי א PNA - בין השנים 5500‏-5000 לפנה"ס.
  • נאולית קרמי ב PNB - בין השנים 4300/4500-5000 לפנה"ס.

החלוקה נקבעה על פי חפירות הארכאולוגית קתלין קניון ביריחו. שם הובחנו שני שלבים סטרטיגרפיים מובהקים שכבה יריחו VIII - נאולית קרמית ב, שכבה יריחו IX נאולית קרמית א. חלוקה זו משמשת עד היום.

תקופה זו שונה באופייה בארץ ישראל מהתקופות שקדמו לה. בתקופות האפיפלאולית והנאולית הקדם קרמית ההייתה ההתפתחות בארץ ישראל חלק בלתי נפרד מההתפתחות החברתית כלכלית ומההישגים האומנותיים והטכניים של המזרח הקרוב כולו. בסוף האלף השביעי חלה התפתחות של מערכות חברתיות מורכבות יותר באזורים מצפון לארץ ישראל, ובאלף השישי לפנה"ס מואץ קצב ההתפתחות בצפון מסופוטמיה צפון סוריה ואנטוליה[10].

בתחילת המחקר הארכאולוגי בלטה התופעה של מיעוט אתרים מוכרים בארץ עד כי החוקרים טענו שהארץ הייתה נטושה. בהמשך התגלו אתרים נוספים עד כי נראה שתאורית הנטישה הופרכה. החוקרים חילקו את הארץ לתרבויות אזוריות שונות על פי אתרי מפתח. אופי היישובים השתנה, הכפרים הגדולים של התקופה הנאולית הקדם קרמית ב' נעלמו. יש הטוענים שהכפרים הגדולים דלדלו את המשאבים שסביב היישובים ומערכת היישובים קרסה. בתקופה הקרמית היישובים היו קטנים יותר בשטחם, בורות חפורים שמשו למגורים ואחסון. הבתים היו קטנים וללא רצפות טיח. יש חזרה לכלכלה על בסיס נוודות או נוודות חלקית עם שילוב חקלאות בעל ורעיית עדרים‏[11][12].

על פי בדיקות גאולוגיות הסתבר שבראשית האלף השישי לפנה"ס חל שינוי אקלימי חריף, דרום הלבנט סבל מבצורות חריפות השפיע על מפת ההתיישבות בארץ ישראל. בצפון ארץ ישראל התפתחה התרבות הירמוכית ששיאה היה בתקופה נאולית קרמית א. תרבות זו נקראת על שם אתר מרכזי שנמצא ליד נהר הירמוך ליד קיבוץ שער הגולן. אתר משני בחשיבותו לתרבות זו הוא אתר מונחתה מדרום לכנרת. תרבות נוספת נמצאה ליד העיר לוד ונקראת תרבות יריחו IX או התרבות הלודית. תרבות זו נמצאה גם בתלוליות בטש שכבות IVa+b, אתר יפתחאל ליד מחלף המוביל ועוד. יש חוקרים הטוענים שהיא בת זמנה של התרבות הירמוכית ואחרים שהיא מאוחרת לה. החלוקה לשתי התרבויות היא לפי העיטורים על כלי החרס.

בתקופה הנאולית קרמית ב' זוהתה תרבות בשם תרבות ואדי רבה. תרבות זאת נמצאה על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בואדי רבה ליד ראש העין. תרבות זאת נמצאה מתחת לשכבה כלקולית ע'סולית. קפלן וגרפינקל קוראים לתקופה זו "תקופה כלקולית קדומה". תפוצת האתרים היא מנחל שורק צפונה. האתרים שוכנים במישורים או על טראסות של אדמות סחף ליד אפיקי נחלים. חלק מהאתרים בנויים על שטח של עשרה דונמים. יסודות הבתים עשויים מאבן וצורתם ריבועית. מרבית האתרים נתגלו בלבנון, בגליל, ובבקעת הירדן. עבודות הקרמיקה של תרבות זו הושפעה מתרבות תל חלף שמוצאה מצפון מסופוטמיה.

כלי החרס הופיעו לראשונה בארץ ישראל באלף השישי לפנה"ס. כלי החרס נוצרו באתרים שבהם נמצאו. לא נמצאו סימנים לבתי יוצר. טיבם של כלי החרס לרוב אינו מעולה. בקרמיקה הירמוכית נפוץ עיטור של רצועות זיגזג ממולאות בדגם "אידרת הדג". בתרבות יריחו IX טיפול פני השטח של הכלים שונה לחלוטין. החרסים ממורקים וצבועים בעיקר בגווני אדום כהה. הממצא המיוחד מהתרבות הירמוכית הן צלמיות הטין.

התקופה הכלקוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הסהר הפורה כולל את ארץ ישראל בעת העתיקה
מחבצה קטנה מהתקופה הכלקוליתית, תרבות באר שבע, מוזיאון הכט חיפה
מערת מגורים משוחזרת מהתקופה הכלקוליטית, מרכז ג'ו אלון, הנגב

גבולות התקופה בארץ ישראל בסביבות 4000 לפנה"ס עד 3300 לפנה"ס[13]

בארץ ישראל נמצאו מאות אתרים מהתקופה הכלקוליתית. ההתיישבות הייתה בעלת אופי חקלאי. בכל יישוב התגוררה אוכלוסייה קטנה שמנתה עשרות עד מאות אנשים. החקלאות של היישובים התבססה על חיטה שעורה וקטניות. בנוסף לראשונה בארץ טיפחו התושבים מינים מתורבתים של עצי פרי כגון: תמר, זית ורימון. ענף כלכלי נוסף שהיה נפוץ בתקופה זו היה טיפוח עדרי כבשים, עיזים בקר וחזירים. הצאן שימש גם כמקור לצמר וחלב. עדות לכך הם המחבצות העשויות חרס ששימשו להכנת מוצרי חלב ופיסלוני החיות. התושבים השתמשו בסוס, בחמור ובגמל כבהמות משא. לראשונה התמחו אנשים בארץ בכרייה ועיבוד נחושת. במקביל התפתחה רשת מסחרית שהעבירה חומרי גלם וסחורות על פני מרחקים גדולים.

תלוליות ע'סול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תלוליות ע'סול

אתר ארכאולוגי בעבר הירדן מהתקופה הכלקוליתית, שעל שמו הוגדרה "התרבות הע'סולית".

באתר קבוצה של 40 תלוליות קטנות המהוות את היישוב הקדום. שטחו המשוער של האתר הוא לפחות 60 דונם. המבנים באתר בעלי צורה מעוגלת, שקועים בחלקם באדמה או בעלי קירות אבן ולבנת-טין. הם נבנו לפי מתכונת פחות או יותר אחידה ופשוטה: חדר מלבני אחד, ששימש כיחידת המגורים, ולפניו חצר גדולה מוקפת גדר. הגגות היו עשויים כנראה מקני-סוף וקש. בחצרות נמצאו מתקנים להבערת אש, תנורים, בורות, ממגורות, משטחי עבודה וכלי כתישה.

הכלים שנמצאו באתר נעשו מחרס פשוט והוחלקו באמצעות גבעולי עשבים. לפי טביעות מחצלות על הכלים עולה כי הניחו אותם על רצפת הטין. באתר התגלו כלים העשויים מצור - להבים, אזמלים, נקרים, מגרדים ומרצעים, מאבן - אבני רחיים, עליים ומכתשים, ראשי אלות, אבני משקולת לנולי אריגה, וכן מכורכר, בזלת ומתכת - אשר שימשו לצייד ולפולחן.

כלכלת האתר התבססה על חקלאות וגידול בעלי חיים צאן, בקר ועוד.

מקומות היישוב העסולים בדרום ארץ ישראל לא נחרבו אלא ננטשו, כנראה במחצית האלף הרביעית לפנה"ס. לא ברורה הסיבה לנטישה המונית זו, בעבר הציעו חוקרים כי הופעתם של המצרים היא שגרמה לכך, אולם כיום מתחזקת ההשערה כי מגיפות או בצורות או משבר פוליטי (חברתי) או שילוב של כל האפשרויות הללו הן שהביאו לנטישה העסולית.

מערת המטמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מטמון נחל משמר
מטמון נחל משמר – שרביט היעלים, במוזיאון הכט (העתק)

הממצא החשוב ביותר מן התקופה נתגלה במה שמאוחר יותר נקרא בשם "מערת המטמון" בנחל משמר. המטמון היה טמון בכוך של מערה שיושבה בתקופה הנ"ל, עטוף במחצלת, וכלל 442 חפצים מהם 429 מנחושת. הסברה אומרת שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה, המרוחק כ-12 ק"מ בלבד מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון. מטמון נוסף (של מטבעות זהב) מהתקופה הכלקוליתית נמצא במערה בנחל קנה בשומרון.

החקלאות הייתה דרך הקיום הראשית, והגידולים הנפוצים ביותר היו חיטה ושעורה. בנוסף נמצאו לראשונה גרעיני עצים כגון הרימון, הזית והתמר.

אזורים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביר אבו מטר

לרוב היו מספר גדול של יישובים קרובים אחד לשני, כאשר האזורים המרכזיים היו בקעת באר שבע (שם נמצאו מספר תילים מתקופה זו, כגון: ביר אבו מטר, ביר א-ספאדי ועוד. התרבות שנמצאה נקראת תרבות באר שבע), בקעת ערד, מדבר יהודה, רמת הגולן ועמק הירדן. ריבוי מערות הקבורה במישור החוף ומיעוטן ליד היישובים עצמם מעלה השערה כי מישור החוף היווה מין בית קברות בתקופה ההיא על אף ריחוקו היחסי מן היישובים.

בסקרים שנערכו במזרח ירושלים, יהודה ושומרון נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית ב-268 מקומות: מתוכם 60 אתרים נחפרו. ממצאים נחשפו במקומות הבאים: מערת המכפלה (ללא חפירות), עיר דוד (במקומות אחדים), בית אל, ליד קיבוץ ייטב בבקעת הירדן ובאשתמוע.

באזור פקיעין נמצאה מערת קבורה שהכילה כ-80 גלוסקמאות מסוגים שונים.

תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות התקופה: 3300 לפנה"ס1200 לפנה"ס.

מקובל בספרות המחקר לחלק את התקופה ל-4 תקופות משנה: הברונזה הקדומה, הברונזה הביניימית, הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. בתקופה זו השתמש האדם בברונזה, סגסוגת המשלבת נחושת ובדיל. הברונזה חזקה מהנחושת ולכן אפשרה יצירת כלי עבודה וכלי נשק יעילים יותר.

ברונזה קדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות התקופה: 3300 לפנה"ס - 2400 לפנה"ס.

בעוד שבתקופה זו התפתח הכתב באזור המסופוטמי ומצרים, באזור ארץ ישראל לא נתגלו עד כה ממצאים כתובים מן התקופה למעט מספר מצומצם של חריתות שמות מלכים מצריים. בתקופה זו מופיעה ככל הנראה המדינה הראשונה תחת שושלת מלוכנית במצרים (השושלת המלכותית הראשונה תחת שלטון נערמר). באזור הסהר הפורה מופיעות ערי־מדינה כדוגמת אור, נחור ועוד. בארץ, התקופה מתאפיינת בהתגבשות ערי־מדינה. שקיעתן של ערי מדינה אלו מסמנת את סופה של תקופה זו ומעבר חזרה לחיי נוודות.

היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברונזה הקדומה מתאפיינת בהופעת הערים המבוצרות (זאת למעט יריחו שהייתה ככל הנראה מבוצרת עוד בתקופה הנאוליתית) בערים כמו תענך, מגידו, ערד, תל אל פארעה ועוד, נתגלו ביצורים מרשימים. הביצורים עבים מאוד (עד 8 מטרים) באופן יחסי לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאליים. נראה כי לרוב לא נבנו הביצורים כיחידה אחת, אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות. בתחילה לא נבנתה חומה בכל היקף העיר, וכן עוביה המקורי של החומה היה שלושה מטרים ולא שמונה מטרים כבזמן חורבנה.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתגלו כלי קרמיקה אשר אפשרו לחלק את התקופה ל-4 תקופות משנה: כלי חרס צרופים באיכות גבוהה ביותר (900 מעלות במקום 700 – 500) כלי אבידוס וכלים מסוג קרמיקה אפורה ממורקת, מהממצאים הקרמיים הבולטים בתקופת הברונזה הקדומה הידועים גם כ"כלי יזרעאל", כלים מסוג זה נתגלו בעיקר בצפון הארץ, אזור עמק יזרעאל, הגליל התחתון, עמק החולה, עמק הירדן, הגליל המערבי, ואף דרומה עד יריחו ואשקלון. בנוסף נתגלו באתרים רבים מהתקופה גם חותמות גליל כלי אבן וכלים נוספים.

ברונזה בייניימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי חרס מתקופת הברונזה הביניימית. קובעת מאחור, נר שמן בעל ארבע פינות בחזית משמאל, קומקום מימין. מוזיאון הכט

כרונולוגיה: 2400 - 2000 לפנה"ס.

תקופה זו היא תקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה. בתחילת הדרך, כשניסו לתָקֵף את הארכאולוגיה של ארץ ישראל חשבו לקרוא לה תקופת הנחושת. הארכאולוג פלינדרס פיטרי היה הראשון שזיהה צורת התיישבות חדשה זו בקברים שסביב תל אל-עג'ול, קרא לה תקופת הנחושת על שם כלי הנחושת הרבים שנמצאו בקברים. אולברייט היה הראשון שקרא לה ברונזה תיכונה 1 (MB1) כאשר ב-2000 מתחילה ברונזה תיכונה 2 (MB2). אולם ישנם חוקרים אשר המשיכו את התקופה קדומה 4 (EB4) עד 2000 (בעיקר ארכאולוגיים אמריקאים). קתלין קניון (הבריטית) חידשה את המושג של הברונזה הביניימית. וזה המושג המקובל היום על רוב הארכאולוגים הישראלים.

בסוף תקופת הברונזה הקדומה ננטשו הערים, והאזור נכנס לתקופה של נסיגה (סברות שונות לסיבת תהליך זה הן שינויי אקלים, שינוי דמוגראפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה)

מדובר על 200 שנה בארץ ישראל המערבית לא היה ישוב עירוני, ואין שינוי.

תקופת הברונזה הבייניימית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים מרכזיות אלא חי חיי נוודות. על רקע היישוב הדל בולטים בתי הקברות הרבים שנתגלו בהקשר לתקופה זו. (ראו קברים וקבורות בתקופת הברונזה הביניימית)

היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב בארץ מפוזר ולרוב התפרסו היישובים אל תוך מקומות שטרם נתיישבו קודם. הבנייה צפופה ולרוב יישובים אלה לא הגיעו אף לעשרות דונמים. אורך קיום היישובים הללו היה כה קצר עד כי לא שרד כל סימן מהם ולכן אין הם ידועים כלל.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה כלי עבודה נמצאו במטמונים בחברון וביריחו וכן מספר סיכות רכיסה ותכשיטים נמצאו בקברים בגולן ובגליל. במגידו שבה נמצא ברונזה קדומה, נמצא מתחם מקודש ענק, אך אנו מוצאים שבברונזה הבניימית היא מולאה כולה בעפר והושאר תא קטן לפולחן. זו דוגמה לירידה ישובית דרסטית.

בהר הנגב המבנים הם סגולים (שבמרכזם עמוד תומך) ולא רבועים. הבתים צמודים זה לזה (למשל באר רסיסים). בהר הנגב רוב הטומולים נמצאו ריקים. ישנם הרבה מגליתים (לית=אבן מגה=גדול) כלומר, מבני קבורה גדולים מאוד. כלי החרס דומים לכלים מתקופת הברונזה הקדומה, אך, יש גם שוני רב. הכלים בעיקר עשויים ביד, מעין קומקומים, כמו כלים עם זרבובית, וכלי אבעתן שצבוטים מארבע פינות.

ברונזה תיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות התקופה: 2000 לפנה"ס - 1550 לפנה"ס.

בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומסוריה אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של מצרים העתיקה עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה.

היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת העיור חוזרת לארץ ישראל. בין הערים המרכזיות נמנות שכם, חצור, רחוב וליש. בנוסף יש מעבר מהמערך השבטי של 3-‏4 שליטים בעיר לשלטון מלוכני של שליט יחיד, כפי שהתגלה בחקירת כתבי המארות. בכתבים אלו, המחולקים לשלוש תקופות, נראה כי יחס מספר השליטים למספר הערים נמצא במגמת מתאם שלילית, כך שככל שעולה מספר הערים - יורד מספר שמות המלכים המופיעים בכתבים. בעקבות זאת, לקראת סוף התקופה, ישנן עדויות לארמונות שליטים בחצור ובמגידו. לאחר מכן מתרחשת קריסת מערכות נוספת.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף התקופה פורחת תעשיית התכשיטים בארץ ובהם פסלי אלות פריון שונות ותכשיטי זהב. הממצא החשוב ביותר בתקופה זו נמצא בישראל בתל אל-עג'ול שם נמצא מלאי עצום של תכשיטי זהב, העיר כנראה נחרבה לאחר מצור שארך שלוש שנים על ידי יעחמס הראשון.

בתקופה זו, ניתן למצוא מעט תעודות על מה שקורה בארץ, רובן ממצרים:

מגילת סינוחת - במגילה ישנו סיפור מהמאה ה-20 לפנה"ס. הסיפור מתאר אדם חשוב ממצרים שנאלץ לברוח ממצרים לארץ כנען ("גבל"-בין טריפולי לבירות בזמננו). עיר זו שימשה, לדבריו, כמרכז תרבותי-מצרי, דבר המחזק את ההשערה כי האזור שמדרום לגבל אכן היה נתון להשפעה מצרית מסוימת. הוא מתאר את ארץ כנען כארץ מאוד פוריה ופורחת. בעניין האנשים שהוא פוגש שם - הסברה המקובלת במחקר היא שאלו אנשים נוודים למחצה שנמצאים באיזשהו תהליך של התיישבות. אינטרפרטציה זו נשענת, כמובן, גם על ידיעות ממקומות אחרים ולא רק מהטקסט עצמו.

אולם יש המשערים שב"רתנו העילית" ששכנה בתוך כנען הרחק ממבוא הים פגש סינוחה במצרים שהעדיפו חיי קבע במקום זה ולא במולדתם - מצרים. מקור נוסף הם שתי קבוצות של טקסטים הקרואים כתבי המארות (=קללות). הקבוצה הראשונה כתובה על גבי קעריות חרס והקבוצה השנייה על גבי צלמיות. הראשונה בערך מ-1900 לפנה"ס והשנייה בערך מ-1800 לפנה"ס ובהן מוזכרים מקומות ושליטיהם בא"י, חלקם בפעם הראשונה. בין המקומות המוזכרים: ירושלים, אשקלון, צור, עכו, שכם, אפק, חצור, ליש.

הכתובות הללו ממחישות את הקשר בין ארץ ישראל למצרים. למצרים היה קשר לארץ ישראל וכן הייתה למצרים יומרה להשתלט ולהשפיע על ארץ ישראל.

מקור נוסף הוא כתובת חוּסֶבֶּכְ, כתובת קבר ממצרים. היא אינה אומרת הרבה חוץ מהזכרת מסע צבאי מצרי לאזור שכם, וכך מלמדת, שוב, על עניין מצרי בארץ ישראל.

מקור נוסף הוא מכתבים שנמצאו בארכיון של מָארִי. הם נמצאו במסופוטמיה בצפון סוריה מתוארכים למאה ה-18 לפנה"ס. בארכיון נמצאו, לוחות טין של כתב יתדות ובהן עשרות אלפי תעודות. חמש מהן מדברות על ארץ ישראל - בעיקר על חצור. הם מזכירות שיירות שנסעו לחצור חזרו מחצור נתפסו בדרך, מפני שחצור הייתה עיר מרכזית ונכללה בעולם התרבות של סוריה.

ברונזה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח התיכון וסביבתו בסביבות שנת 1400 לפנה"ס
ארון קבורה אנתרופואיד (דמוי אדם) מדיר אל-בלח, מתקופת הברונזה המאוחרת מאות 13-14 לפנה"ס, מוזיאון הכט חיפה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל

כרונולוגיה: 1550 לפנה"ס - 1200 לפנה"ס.

תקופה זו, האחרונה בתקופות הברונזה, מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה-18 וה-19 ושליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחותפ את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים (כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית עד סוף התקופה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה מצרים לעצור התנחלות עמים בארץ, ביניהם "ישראל", עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו, ו"גויי הים", שהגיעו כנראה מהאיים האגאים ואיי הים התיכון והפלשתים היו הקבוצה העיקרית שבהם.

היישוב העירוני עבר דלדול, יחסית לתקופת הברונזה התיכונה. ערים מרכזיות ננטשו (אולי במהלך הכיבוש המצרי של הארץ), ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים (מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם). לרוב היישובים לא היו ביצורים (הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם, ובכך היה גבוה מהביצורים. כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו על ידי המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד).

ערים מרכזיות: תל חצור, גזר, תל בית שמש, בית אל, שכם, מגידו, תענך, עפולה ובית שאן

תקופה זו מכונה בחלק ניכר מספרות המחקר התקופה הכנענית.

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות התקופה: 1150 לפנה"ס (בקירוב) - 586 לפנה"ס (חורבן בית ראשון).

תקופה זו מתחלקת לשתיים: תקופת הברזל I בין 1150 לבין 1000 לפני הספירה. תקופת הברזל II בין 1000 ל-586 לפני הספירה.

תחילת התקופה עומדת בסימן ירידת קרנן של המעצמות הגדולות מתקופת הברונזה המאוחרת: המצרית, חתית והמיקנית. וכניסתם של עמים חדשים, תרבויות חדשות וממלכות קטנות חדשות בתוך ארץ ישראל ובהם שבטי ישראל והפלשתים (שהיו חלק מתוך גל נדידה שנקרא "גויי הים"). ארץ ישראל הייתה ללא שליט וחולקה רובה בין ישראל הפלשתים והכנענים שישבו בה עוד קודם. שם נוסף בספרות המחקר לתקופה זו הוא "התקופה הישראלית". חלקה השני של התקופה עומד בסימן עלייתה של אשור, פחד מפני כיבוש, חורבן בית ראשון בידי בבל שהתחזקה והפכה לאימפריה של אותם זמנים וסופה בגלות בבל.

היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים, אך ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.

היישוב הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הישראלית עוברת בתקופה זו התפתחות מרחיקת לכת. בתחילה קיימת ההתיישבות השבטית: כל שבט ישב בנחלה משלו וקבע את כלליו שלו, והשולטים בשבט היו המשפחות החזקות. לערים לא הייתה משמעות מיוחדת. באותה תקופה הערים לא היו מבוצרות, או שהיו מבוצרות בצורה דלה מחוסר ידע וכוח אדם (עבדים) לבנייה.

התפתחות ממלכה מביאה לזיקה ממלכתית בעם במקום הזיקה הפטריארכלית הקודמת. כמו כן מוקמות ערים ומחוזקים ביצורים, במיוחד לנוכח התחזקות אשור.

לקראת סופה של התקופה יש סימנים של חורבן ברוטאלי, במיוחד של ישובי יהודה. חורבן זה בא במסעות השונים שערכו מלכי אשור לממלכות ישראל, יהודה והפלשתים, וכן חורבן בית ראשון בידי בבל.

ערים מרכזיות:ירושלים, חצור, גזר ובית שאן.

היישוב הפלשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלשתים אימצו את תרבותם של ערי כנען, שבהן היה שליט לכול עיר, כאשר בערים הפלשתיות לשליט אופי צבאי מובהק, ובריתות בין ערים. הערים היו מבוצרות היטב בחומות לבנים ששוקמו מתקופת הברונזה המאוחרת (3-6 מ' עובי). כמו כן, היה צבא סדיר לכל עיר.

ערים מרכזיות: אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה.

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטמון של 26 ק"ג תכשיטים וחלקי מטילים מכסף בתוך חמישה פחי חרס נתגלה באשתמוע מדרום לחברון. עד היום לא ברור בדיוק מה מקורו, מה הייתה מטרתו ולמה החביאו אותו. יש שניסו לשייך אותו למשלוח מדוד לזקני יהודה המוזכר בספר שמואל[14] אך הוכח שהמטמון הומצא בתקופה מאוחרת יותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יען הדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים ותערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, ירושלים: אריאל, 2008.
  • עירית ציפר, "והכנעני אז בארץ - חיי יום-יום בכנען בתקופת הברונזה התיכונה 2 (2000 - 1550 לפנה"ס)", תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 1990.
  • זאב הרצוג, העיר הכנענית: בין אידאולוגיה וממצא ארכאולוגי, בתוך: תרבות חומרית, חברה ואידאולוגיה: כיוונים חדשים בארכאולוגיה של ארץ ישראל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1999.
מאמרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 16-15.
  2. ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 20-19.
  3. ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2 , האוניברסיטה הפתוחה, 1989 , עמודים 66-58
  4. ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 28-25
  5. ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 38-35.
  6. ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה בתקופת המקרא יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 90.
  7. ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמ' 42.
  8. ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב] ירושלים, הוצאת אריאל בשיתוף מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות, 2008, עמ' 130
  9. ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפריהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב הוצאת ספרים אריאל, ירושלים ומוזיאון התרבות הירמוכית בקיבוץ שער הגולן, 2008, עמ' 161
  10. ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 100.
  11. ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמ' 52
  12. ^ נתן שור, תולדות ארץ ישראל, עמ' 20.
  13. ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 20.
  14. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים כ"ו-כ"ח,