ארץ שכוחת אל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ליקויים לשוניים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עטיפת הספר
קרלו לוי

ארץ שכוּ‏חת-אל (במקור באיטלקית: Cristo si è fermato a Eboli -"ישו נעצר באבולי") הוא רומן אוטוביוגרפי של הסופר היהודי-איטלקי מטורינו, קרלו לוי. אבולי הוא שמה של העיר אליה הגיע הסופר מהעיר התעשייתית והמפותחת, טורינו, ברכבת שפעלה בשרות הרכבות של המדינה. בבחירת שם העיר לרומן שלו הוא בקש להביע את דעתו כי עיר זו היא קצה העולם התרבותי - כאן ישו עצר, דהיינו הקִדמה לא עברה מעבר לעיר זאת. בספרו הוא מתאר את ההווי של תושבי הכפר אליאנו בשנים 1934 - 1936, שאליו הוגלה בימי השלטון הפשיסטית. כמקובל באותן השנים, "אויבי המשטר" נשלחו לאזורים מרוחקים ונחשלים בדרום איטליה, שכונו "אזורי הגבול".

את ספרו "ארץ שכוחת אל" הוא חיבר בשובו מהגלות בכפר. הגולים זכו לחנינה בעקבות ניצחון איטליה במלחמת איטליה חבש. קרלו לוי כתב את הספר בין דצמבר 1943 ליולי 1944, והוא יצא לאור בפירנצה בשנת 1945.

במגבלות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי גלותו בכפר לא הורשה לוי לצאת ממנו, אלא עד טווח מסוים. הוא נהג להגיע לקצה המיושב של הכפר, בבית הקברות, ושם ציפו לו שוטרי הכפר שקיימו מעקב צמוד אחריו לפי הוראות ראש הכפר הפשיסטי. תפקידם העיקרי של אנשי החוק היה לקיים מעקב גם אחרי שאר הגולים שהיו במקום. בין השאר, הוטל על אנשי החוק להביא לכך שהגולים לא ייפגשו זה עם זה.

באחת ההזדמנויות הוא הורשה לצאת מהכפר אל העיר המרכזית של האזור, מטרה. הוא הגיע אל מטה המשטרה ובקש להקל בתנאי גלותו. בינתיים, היות שבכפר הוא נחשב לרופא, שכן הוא סיים את לימודי הרפואה אך לא הוסמך לכך, הוא החליט לנצל את ההזדמנות לקנות בבית המרקחת המקומי מכשיר מד חום. מכשיר שלא היה בנמצא בבית המרקחת בכפר. אך גם כאן לא עלה בידו להשיג מד חום. חשיבותו של המכשיר הייתה רבה שכן המחלה הנפוצה בקרב תושבי הכפר באותם הימים הייתה מלריה וחום גבוהה היה אחד מסימני המחלה המובהקים.

הוא תיאר את בירת האזור, מטרה, בצורה מעוררת חמלה. אמנם במרכזה השלטון הפשיסטי בנה בניני ממשל מפוארים. אך אלה לא עמדו בשום יחס לנחשלות העיר שחלק מתושביה חיו במערות.

השפעתו של הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הוא תיאר את הווי החיים בכפר בו הוא שהה בימי גלותו בכפרי דרום איטליה: העוני המרוד, האבטלה הנפוצה, רמת החיים הנמוכה, העדר השכלה והילדים - שהיו בני טיפוליו - אשר גדלו ללא תקוה לעתיד טוב יותר. וכל זה בעולם מלא "אמונות טפלות", עריצות ובורות הצמרת הכפרית ושרירות לבם של אנשי השלטון.

פרסום הספר לאחר מלחמת העולם השנייה, עורר הדים בדעת הקהל באיטליה . ההדים מפרסום הספר הביאו להגברת תשומת הלב של המיממשל המרכז ברומא לנעשה בדרום איטליה. תרומתו נזכרת לחיוב באזור כולו. בעיר מטרה קיים מוזיאון ובו מוצגים ציוריו מהימים היה בגלות בכפר אליאנו. באליאנו שוחזר הבית בו התגורר וכן הגלריה בה הכין את ציוריו. על אתרים בכפר הוצבו שלטי הסבר על האתרים המתוארים בספרו. קרלו לוי בקש להקבר באליאנו ואכן הללויה מכובדת נערכה לו בעיר.

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הספר, הופק גם סרט קולנוע בשנת 1979 בבימויו של פרנצ'סקו רוסי. בשנים האחרונות ננקטו פעולות לקידום כלכלת המקום, בייחוד בתחום פיתוח התיירות, שברובה נובעת מפרסומו של הכפר בספר.

תמונות מאתרי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]