ארצות הברית במשחקי החורף
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת האמריקאית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר (2010) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | USA | |||||
| שם | הוועד האולימפי של ארצות הברית | |||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
ארצות הברית השתתפה בכל משחקי החורף שנערכו מאז היווסדם באולימפיאדת שאמוני (1924).
לאורך השנים צברו הספורטאים האמריקאים 305 מדליות, מהן 105 מדליות זהב והיא במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי נורווגיה. הענף הבולט ביותר הוא החלקה מהירה (68 מדליות, מהן 29 מדליות זהב), בו מדורגת ארצות הברית במקום השני אחרי הולנד. הענף הבולט השני הוא סקי אלפיני (47 מדליות, מהן 17 מדליות זהב), ובו מדורגת ארצות הברית במקום השלישי, אחרי אוסטריה ושווייץ. בארבעה ענפים מוליכה ארצות הברית את טבלת המדליות: החלקה אומנותית (51 מדליות, מהן 15 מדליות זהב), גלישת שלג (31 ו-14), סקי חופשי (25 ו-9) וסקלטון (8 ו-3). בשני ענפים מדורגת ארצות הברית במקום השלישי - מזחלות (אחרי גרמניה ושווייץ) והוקי קרח (אחרי קנדה וברית המועצות), ובענף נוסף, החלקה מהירה במסלול קצר, היא מדורגת במקום הרביעי. ענף החורף היחיד בו מתקיימות תחרויות כיום, ושאף ספורטאי אמריקאי לא זכה בו במדליה אולימפית הוא ביאתלון.
ארצות הברית אירחה ארבע מאולימפיאדות החורף: אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932), אולימפיאדת סקוו ואלי (1960), אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ואולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת שאמוני (1924)[עריכת קוד מקור | עריכה]
24 ספורטאים אמריקאים השתתפו באולימפיאדת שאמוני. הם זכו בארבע מדליות, בהן מדליית זהב אחת, הישג שהיה די בו כדי להקנות לארצות הברית את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, פינלנד, אוסטריה ושווייץ.
צ'ארלס ג'וטרו, שניצח בהחלקה מהירה ל-500 מטר, שהיה האמריקאי היחיד שזכה במדליית זהב באותם משחקים, היה גם לאלוף האולימפי הראשון בתולדות משחקי החורף. ביאטריקס לאפרן זכתה במדליית כסף בהחלקה אומנותית, כמו גם נבחרת ההוקי קרח, שדורגה שנייה בבית הגמר, אחרי נבחרת קנדה. קופץ הסקי אנדרס האוגן סיים במקום הרביעי, ואולם בדיקה שערך היסטוריון נורווגי 50 שנה מאוחר יותר, ב-1974, העלתה כי חלה טעות בחישוב הנקודות של הקופץ הנורווגי תורלייף האוג, וכי האוגן הוא זה שהיה צריך לזכות במדליית הארד. האוגן בן ה-86 נסע לנורווגיה, ובתו של האוג, שנפטר עוד ב-1934, העניקה לו את המדליה של אביה.
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) השתתפו 24 ספורטאים אמריקאים. הם זכו ב-6 מדליות, שתיים מכל סוג, ודורגו במקום השני בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה.
שתי חמישיות אמריקאיות זכו במקומות הראשונים במירוץ המזחלות. גם בסקלטון זכו שני אמריקאים במקומות הראשונים - ג'ניסון היטון זכה בזהב, ואחיו הצעיר ג'ון זכה במדליית הכסף. ג'ניסון היה חבר גם בנבחרת המזחלות שזכתה במדליית כסף. ביאטריקס לאפרן זכתה במדליה אולימפית שנייה בהחלקה אומנותית, מדליית ארד, ובמדליית הארד השנייה זכה ג'ון פארל, בהחלקה מהירה ל-500 מטר.
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה שנערכה על אדמת ארצות הברית. מטבע הדברים, גדלה המשלחת האמריקאית, והיא מנתה 64 ספורטאים. הם זכו ב-12 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ובפעם הראשונה בהיסטוריה (והיחידה עד כה) דורגה ארצות הברית בראש טבלת המדליות.
הענף הבולט ביותר היה החלקה מהירה, עם 5 מדליות, מהן כל 4 מדליות הזהב האפשריות. ג'ק שי ניצח במרוצים ל-500 ול-1500 מטר, ואירווינג ג'אפי ניצח במרוצים ל-5000 ול-10000 מטר. סגנו של ג'אפי במירוץ ל-5000 מטר היה אמריקאי שלישי, אדי מרפי. גם במזחלות נחלו האמריקאים הצלחה רבה: במקצה הרביעיות זכו צוותים אמריקאים במדליות הזהב והכסף, ובמקצה הזוגות זכו יוברט סטיבנס וקרטיס סטיבנס במדליית הזהב, ובמדליית ארד זכו רוברט מינטון וג'ון היטון (שהתחרה במזחלות בהיעדר תחרות סקלטון). ברביעייה שזכתה במדליית הזהב היה חבר גם אדי איגן, שזכה במדליית זהב באיגרוף 12 שנים קודם לכן, באולימפיאדת אנטוורפן (1920).
ביאטריקס לאפרן זכתה במדליה אולימפית שלישית, מדליית כסף, אלא שהפעם זכתה בה במקצה הזוגות, יחד עם בן זוגה שרווין בדג'ר. מחליקה אומנותית נוספת, מריבל וינסון, זכתה במדליית ארד במקצה היחידות. את תמונת המדליות השלימה נבחרת ההוקי קרח, שזכתה במדליית כסף לאחר שסיימה במקום השני, אחרי קנדה, בבית בן ארבע נבחרות.
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירשן (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת גרמיש פרטנקירשן (1936) השתתפו 55 ספורטאים, אך הישגי המשלחת האמריקאית הצטמצמו לכדי 4 מדליות בלבד, מהן רק מדליית זהב אחת. המשלחת דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.
גולשי המזחלות איוון בראון ואלן וושבונד זכו במדליית הזהב היחידה, ובמדליית הארד באותו מקצה זכה צמד אמריקני נוסף, גילברט קולגייט וריצ'רד לורנס. ליאו פרייזינגר זכה במדליית ארד בהחלקה מהירה ל-500 מטר, ונבחרת ההוקי קרח זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שדורגה במקום השלישי בבית הגמר, אחרי בריטניה וקנדה.
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים האמריקאים שהשתתפו באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) הגיע לשיא חדש - 69. הם זכו ב-9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, שוודיה והמארחת, שווייץ.
גולשת הסקי האלפיני גרטשן פרייזר זכתה במדליית זהב במסלול הסלאלום ובמדליית כסף במסלול המשולב. מספר צוותי מזחלות אמריקאים זכו במדליות: במקצה הרביעיות זכו צוותים אמריקאים במדליות זהב וארד, ובמקצה הזוגות זכו סקיילר קרון ופרדריק פורצ'ן במדליית ארד. לפני תחילת התחרויות טענו הזוגות האמריקנים כי אלמונים חיבלו במזחלותיהם. בסופו של דבר הודה נהג משאית כי פגע בהן בשוגג. התקרית לא הפריעה לזוגות להגיע להישגיהם.
המחליק האומנותי דיק באטון בן ה-18 זכה במדליית זהב במקצה היחידים. מרוץ ההחלקה המהירה ל-500 מטר היה צמוד למדי. שני אמריקאים, קן ברתולומיאו ורוברט פיצג'ראלד חלקו את מדליית הכסף עם הנורווגי תומאס ביברג. שלושתם הגיעו עשירית השנייה אחרי הזוכה במדליית הזהב, הנורווגי פין הלגסן. ג'ון היטון זכה במדליה אולימפית שלישית, מדליית כסף בסקלטון, 20 שנה לאחר שרשם הישג זהה, גם כן בסנט מוריץ.
השתתפותה של ארצות הברית בטורניר ההוקי קרח לוותה בשערורייה שכמעט הגיעה לכדי ביטול הטורניר כולו. לקראת המשחקים התארגנו שתי נבחרות. נבחרת אחת נתמכה על ידי איגוד האתלטים החובבים והוועד האולימפי של ארצות הברית והתבססה על שחקנים חובבים בלבד, והשנייה נתמכה על ידי התאחדות ההוקי החובבני ופדרציית ההוקי קרח הבינלאומית והתבססה גם על שחקנים מקצוענים. המחלוקת בשאלת הייצוג לא הוכרעה עד לתחילת המשחקים, ושתי הנבחרות הגיעו לסנט מוריץ. כתוצאה מכך, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי כי אף אחת מהן לא תוכל להשתתף. בתגובה, הודיעה פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית כי תחרים את המשחקים. הוועדה המארגנת מטעם השווייצרים לא רצתה להתעמת עם אף אחד מהארגונים, וקבעה כי הנבחרת המקצוענית תורשה להשתתף במשחקים ואילו הנבחרת החובבנית היא זו שתצעד בטקס הפתיחה. בסופו של דבר הושגה פשרה לפיה הנבחרת המקצוענית תורשה להשתתף בטורניר, אך הישגיה לא ירשמו, והיא לא תוכל לזכות במדליה אולימפית. מאחר שהטורניר שימש גם כאליפות העולם בהוקי קרח, נקבע כי התוצאה שתשיג הנבחרת כן תיחשב לעניין זה בלבד. במשחקים עצמם דורגה הנבחרת במקום הרביעי בבית בן שמונה נבחרות.
אולימפיאדת אוסלו (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]
65 הספורטאים האמריקאים שהשתתפו באולימפיאדת אוסלו (1952) זכו ב-11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, הישג שהיה שני רק להישגיה של המארחת, נורווגיה.
גולשת הסקי האלפיני אנדריאה מיד-לורנס זכתה בשתי מדליות זהב, במסלול הסלאלום ובמסלול הסלאלום הענק. דיק באטון שמר על תוארו בהחלקה אומנותית, ומחליקים אומנותיים נוספים זכו במדליות: טנלי אולברייט זכתה במדליית כסף במקצה היחידות, האחים פיטר וקרול קנדי זכו במדליית כסף במקצה הזוגות וג'יימס גרוגן זכה במדליית כסף במקצה היחידים. קן הנרי ניצח בהחלקה מהירה ל-500 מטר, ודון מקדרמוט היה סגנו. סטנלי בנהאם ופטריק מרטין זכו במדליית כסף במזחלות, ויחד עם ג'יימס אטקינסון והווארקד קרוסט זכו גם במדליית כסף במקצה הרביעיות. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף הרביעית בתולדותיה, לאחר שדורגה שנייה, אחרי קנדה, בבית בן שמונה נבחרות.
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) השתתפו 67 ספורטאים אמריקאים. הם זכו ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.
עיקר ההישגים הגיעו בהחלקה אומנותית. בתחרות הגברים זכו מחליקים אמריקאים בכל שלוש המדליות: הייז אלן ג'נקינס בזהב, רונלד רוברטסון בכסף ודייוויד ג'נקינס (אחיו הצעיר של הייז) בארד. המחליקות האמריקאיות הגיעו לשני המקומות הראשונים בתחרות הנשים. טנלי אולברייט שיפרה את הישגה מאוסלו וזכתה במדליית הזהב, וסגניתה הייתה קרול הייס. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף בפעם השנייה ברציפות. לראשונה הקדימה ארצות הברית את נבחרת קנדה, אך דורגה שנייה, אחרי נבחרת ברית המועצות, שהשתתפה לראשונה במשחקים. במדליה האחרונה, מדליית ארד, זכו רביעיית גולשי המזחלות.
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1960 אירחה ארצות הברית את אולימפיאדת החורף בפעם השנייה בתולדותיה, אולימפיאדת סקוו ואלי. מספר שיא של 79 ספורטאים אמריקאים השתתפו במשחקים. הם זכו ב-10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, וארצות הברית דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות והמשלחת הכלל-גרמנית.
גם במשחקים אלה בלטו המחליקים האומנותיים. קרול הייס שיפרה את הישגה מקורטינה ד'אמפצו וזכתה במדליית הזהב במקצה הנשים. באותה תחרות זכתה ברברה רולס במדליית הארד. במקצה הגברים זכה דייוויד ג'נקינס במדליית הזהב, ארבע שנים לאחר שאחיו רשם הישג דומה. במקצה הזוגות זכו ננסי ורונלד לודינגטון במדליית ארד. נבחרת ההוקי קרח זכתה בתואר האולימפי לראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה את כל משחקיה בבית הגמר ללא הפסד. גולשת הסקי האלפיני פני פיטו זכתה בשתי מדליות כסף, בגלישה במורד ובסלאלום ענק, וגולשת נוספת, בטסי סנייט, זכתה במדליית כסף בסלאלום. ביל דיסני זכה במדליית כסף בהחלקה מהירה ל-500 מטר וג'יני אשוורת' זכתה במדליית ארד במקצה המקביל לגברים.
אולימפיאדת אינסברוק (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים האמריקאים שהשתתפו באולימפיאדת אינסברוק (1964) הגיע לשיא חדש - 89. עם זאת, מספר המדליות שצברה המשלחת ירד ל-6, בהן מדליית זהב אחת בלבד. בסיום המשחקים דורגה ארצות הברית במקום השמיני בטבלת המדליות.
טרי מקדרמוט היה האמריקאי היחיד שזכה במדליית זהב באינסברוק, בהחלקה מהירה ל-500 מטר. גולשת הסקי האלפיני ג'ין סוברט זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום. בילי קיד זכה במדליית כסף בסלאלום וג'ימי היוגה זכה במדליית ארד באותו מקצה. סקוט אלן זכה במדליה השישית, מדליית ארד בהחלקה אומנותית. זכייתו זו באה שלוש שנים לאחר שרוב נבחרת ההחלקה האומנותית של ארצות הברית נספתה בהתרסקות מטוס בסמוך לבריסל. נבחרת ההוקי קרח רשמה את ההישג החלש בתולדותיה, כשסיימה במקום החמישי.
אולימפיאדת גרנובל (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר המשתתפים האמריקאים המשיך לגדול באולימפיאדת גרנובל (1968), והגיע ל-95, אך גם הפעם לא הצליחו לרשום הישגים גבוהים כבעבר. הם זכו ב-7 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות, הדירוג הנמוך אי פעם.
המחליקה האומנותית פגי פלמינג זכתה במדליית הזהב היחידה. מחליק אומנותי נוסף, טים ווד, זכה במדליית כסף. יתר המדליות הושגו בהחלקה מהירה. דיאן הולום, מארי מאיירס וג'ני פיש חלקו במדליית הכסף במירוץ ל-500 מטר והולום זכתה גם במדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר. טרי מקדרמוט איבד את תוארו מאינסברוק, וזכה אף הוא במדליית כסף, במירוץ המקביל ל-500 מטר. נבחרת ההוקי קרח שוב רשמה שיא שלילי, כשסיימה את המשחקים במקום השישי.
אולימפיאדת סאפורו (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
באולימפיאדת סאפורו (1972) עלה מספר הספורטאים האמריקאים ל-103, וגם ההישגים השתפרו, ל-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בסיום המשחקים דורגה ארצות הברית במקום החמישי בטבלת המדליות.
דיאן הולום שיפרה את הישגיה מגרנובל, וזכתה במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-1500 מטר ובמדליית כסף בהחלקה מהירה ל-3000 מטר. מחליקה מהירה נוספת, אן הנינג, זכתה במדליית זהב במירוץ ל-500 מטר ובמדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר. בסקי אלפיני זכתה ברברה קוקרן במדליית זהב בסלאלום, וסוזאן קורוק זכתה במדליית ארד בגלישה במורד. ג'נט לין זכתה במדליית ארד בהחלקה אומנותית. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף, לאחר שדורגה שנייה, אחרי ברית המועצות, בבית בן שש נבחרות.
אולימפיאדת אינסברוק (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישגי המשלחת האמריקאית המשיכו להשתפר באולימפיאדת אינסברוק (1976). 106 הספורטאים האמריקאים שהשתתפו במשחקים זכו ב-10 מדליות, בהן 3 מדליות זה, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית.
מרבית זוכי המדליות היו מחליקים מהירים. שילה יאנג זכתה במדליית זהב במירוץ ל-500 מטר, במדליית כסף במירוץ ל-1500 מטר ובמדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר. פיטר מולר זכה במדליית זהב במירוץ ל-1000 מטר, ליאה פולוס (לימים רעייתו של מולר) זכתה במדליית כסף במירוץ ל-1000 מטר ודן אימרפול זכה במדליית ארד במירוץ ל-500 מטר. דורותי האמיל זכתה במדליית זהב בהחלקה אומנותית, וקולין אוקונור וג'יימס מילנס זכו במדליית ארד בתחרות הזוגות. ביל קוך היה לאמריקאי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בסקי למרחקים, מדליית כסף במירוץ ל-30 ק"מ. גולשת הסקי האלפיני סינדי נלסון זכתה במדליית ארד בגלישה במורד. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום החמישי.
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת החורף השלישית שנערכה על אדמת ארצות הברית, אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) השתתפו 101 ספורטאים אמריקאים. הם זכו ב-12 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, בדיוק כמו במשחקים שנערכו בלייק פלאסיד, ב-1932. גם במשחקים אלה דורגו האמריקאים במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וגרמניה המזרחית.
הספורטאי הבולט במשלחת היה אריק היידן, שניצח בכל חמשת המקצים בהחלקה מהירה - 500 מטר, 1000 מטר, 1500 מטר, 5000 מטר ו-10000 מטר. במירוץ ל-1000 מטר גם קבע שיא עולם חדש. גם כיום, ערב אולימפיאדת סוצ'י (2014), היידן הוא הספורטאי היחיד בהיסטוריה שזכה בחמש מדליות זהב באולימפיאדת חורף אחת. בתחרויות הנשים זכתה ליאה פולוס בשתי מדליות כסף, במרוצים ל-500 ול-1000 מטר, ובת' היידן זכתה במדליית ארד במירוץ ל-3000 מטר. לינדה פרטיאני זכתה במדליית כסף בהחלקה אומנותית וצ'ארלס טיקנר זכה במדליית ארד. פיל מארה זכה במדליית כסף בסקי אלפיני, בסלאלום.
טאי בבילוניה ורנדי גרדנר, אלופי העולם המכהנים היו מועמדים לזכייה, אך בעקבות פציעה במהלך חימום ירדו מהמשך התחרות.
נבחרת ההוקי קרח הפתיעה וזכתה במדליית הזהב בפעם השנייה בתולדותיה, ולראשונה מזה 20 שנה. הנבחרת, שהורכבה משחקני מכללות אלמונים גברה בבית הגמר על נבחרת ברית המועצות, שנחשבה לנבחרת הטובה בעולם, בתוצאה 3-4, במשחק שזכה לכינוי נס על הקרח. הניצחון היה כה דרמטי, עד כי בשנת 2008, כשפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית חגגה 100 שנים להיווסדה וציינה את 100 האירועים הבולטים ביותר בהיסטוריה של הענף, נבחר המשחק למקום הראשון. המשחק עצמו לא היה זה שהבטיח לארצות הברית את מדליית הזהב, שכן היא גררה תוצאת תיקו עם שוודיה משלב הבתים, והיה עליה לנצח גם את פינלנד. רק לאחר ניצחון זה הובטחה מדליית הזהב.
אולימפיאדת סרייבו (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]
107 ספורטאים אמריקאים השתתפו באולימפיאדת סרייבו (1984). הם זכו ב-8 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ובפעם השלישית ברציפות דורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה המזרחית וברית המועצות.
הסקי האלפיני החליף את ההחלקה המהירה כענף המוביל. פיל מארה שיפר את הישגו מלייק פלאסיד, וזכה במדליית זהב בסלאלום. אחיו התאום, סטיב, זכה במדליית הכסף, וביל ג'ונסון זכה במדליית הזהב בגלישה במורד. דבי ארמסטרונג זכתה במדליית הזהב בסלאלום ענק, וסגניתה הייתה כריסטין קופר. יתר המדליות הושגו בידי מחליקים אומנותיים. סקוט המילטון זכה במדליית הזהב בתחרות הגברים, רוזלין סאמנרס זכתה במדליית הכסף בתחרות הנשים והאחים פיטר וקיטי קארות'רס זכו במדליית כסף בתחרות הזוגות. נבחרת ההוקי קרח לא הצליחה לשחזר את הישגה מלייק פלאסיד, ורשמה את התוצאה הנמוכה בתולדותיה - מקום שביעי.
אולימפיאדת קלגרי (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר שיא של 118 ספורטאים אמריקאים השתתפו באולימפיאדת קלגרי (1988), אך הישגיהם ירדו ל-6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, וארצות הברית דורגה רק במקום התשיעי בטבלת המדליות.
בוני בלייר זכתה במדליית הזהב בהחלקה מהירה ל-500 מטר ובמדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר ואריק פליים זכה במדליית כסף במירוץ ל-1500 מטר. בתחרות הגברים בהחלקה אומנותית זכה בריאן בויטנו במדליית הזהב, דבי תומאס זכתה במדליית ארד בתחרות הנשים ופיטר אופגארד וג'יל ווטסון זכו במדליית ארד בתחרות הזוגות. נבחרת ההוקי קרח שוב סיימה במקום השביעי.
אולימפיאדת אלברוויל (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת אלברוויל (1992) זינק מספר הספורטאים האמריקאים ל-147. הם זכו ב-11 מדליות, בהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות.
בוני בלייר שמרה על תוארה בהחלקה מהירה ל-500 מטר וזכתה גם במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-1000 מטר. קריסטי ימאגוצ'י זכתה במדליית זהב בהחלקה אומנותית, ננסי קריגן זכתה במדליית הארד, ובתחרות הגברים זכה פול ויילי במדליית הכסף. לראשונה נערכו באלברוויל תחרויות החלקה מהירה במסלול קצר. קתי טרנר זכתה במדליית זהב במקצה ל-500 מטר והייתה שותפה לזכייה במדליית הכסף במירוץ השליחות ל-3000 מטר. גם בסקי חופשי נערכו תחרויות ראשונות. דונה ויינברכט זכתה במדליית זהב ונלסון קרמייקל זכה במדליית ארד. שתי גולשות סקי אלפיני זכו במדליות כסף, הילרי לינד בגלישה במורד ודיאן רופי בסלאלום ענק. נבחרת ההוקי קרח סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הפסידה לנבחרת המשלחת המאוחדת בחצי הגמר, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה לנבחרת צ'כוסלובקיה, וסיימה במקום הרביעי.
אולימפיאדת לילהאמר (1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם באולימפיאדת לילהאמר (1994) השתתפו 147 ספורטאים אמריקאים. הם רשמו את ההישג הגבוה ביותר עד אז - 13 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות.
על השתתפותה של ארצות הברית במשחקים העיבה תקרית שהתרחשה חמישה שבועות לפני תחילת המשחקים. המחליקה האומנותית ננסי קריגן הותקפה בדטרויט, בה שהתה לקראת אליפות ארצות הברית. עד מהרה התברר כי התוקף נשכר על ידי ג'ף גילולי, בעלה של מחליקה אחרת, טוניה הארדינג, כדי שישבור את רגלה של קריגן ובכך ימנע את השתתפותה במשחקים. פציעתה של קריגן לא הגיעה לכדי שבר, ואף שהחמיצה את אליפות ארצות הברית (בה הארדינג ניצחה), הצליחה להתאושש מהפציעה ולנסוע ללילהאמר. בתוך כך, התברר שאף שלהארדינג לא הייתה יד בתכנון התקיפה, היא סייעה לבעלה בטיוחה. הוועד האולימפי האמריקאי והתאחדות ההחלקה האומנותית האמריקאית החליטו להדיח אותה מהמשלחת, אך לאחר שאיימה לפתוח בהליכים משפטיים, נכללה בכל זאת במשלחת. במשחקים עצמם זכתה קריגן במדליית כסף, והארדינג סיימה במקום השמיני.
בענפים אחרים נרשמו הישגים גבוהים יותר. בוני בלייר שמרה על שני תאריה, בהחלקה מהירה ל-500 ול-1000 מטר, וסיימה קריירה אולימפית במהלכה זכתה ב-6 מדליות זהב ובמדליית ארד אחת. מחליק מהיר נוסף, דן ג'נסן, קבע שיא עולם בהחלקה מהירה ל-1000 מטר (1:12.43 דקות). בסקי אלפיני זכה טומי מו במדליית זהב בגלישה במורד ובמדליית כסף במסלול סופר G, דיאן רופי זכתה במדליית זהב במסלול סופר G, ופיקאבו סטריט זכתה במדליית כסף בגלישה במורד. בהחלקה מהירה במסלול קצר שמרה קתי טרנר על תוארה במירוץ ל-500 מטר, בעוד איימי פיטרסון זכתה במדליית ארד במירוץ זה. שתיהן היו שותפות לזכייה במדליית הארד במירוץ השליחות ל-3000 מטר. הגברים זכו במדליית כסף במירוץ השליחים ל-5000 מטר. אחרונת זוכי המדליות הייתה גולשת הסקי החופשי אליזבת מקינטייר, שזכתה במדליית כסף. נבחרת ההוקי קרח רשמה את ההישג הנמוך בתולדותיה, וסיימה במקום השמיני.
אולימפיאדת נאגנו (1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת נאגנו (1998) עלה מספר הספורטאים האמריקאים ל-186. הם רשמו הישג דומה למשחקים הקודמים, כשזכו ב-13 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות.
שלושה גולשי סקי חופשי אמריקאים זכו במדליות זהב - אריק ברגוסט, ג'וני מוזלי וניקי סטון. טרה ליפינסקי בת ה-15 וחצי זכתה במדליית זהב בהחלקה אומנותית, וסגניתה הייתה מישל קוואן. גולשת הסקי האלפיני פיקאבו סטריט שיפרה את הישגה מלילהאמר, וזכתה במדליית זהב במסלול הסופר G. כריס ויטי זכתה בשתי מדליות בהחלקה מהירה, מדליית כסף במירוץ ל-1000 מטר ומדליית ארד במירוץ ל-1500 מטר. לראשונה זכו צמדים אמריקאים במדליות בלוג': גורדון שיר וכריס ת'ורפ זכו במדליית כסף ומארק גרימט ובראיין מרטין זכו במדליית ארד. בנאגנו נערכו לראשונה תחרויות גלישת שלג, ורוס פאוורס ושאנון דאן-דאונינג זכו כל אחד במדליית ארד.
בטורניר האולימפי הראשון בהוקי קרח לנשים זכתה נבחרת ארצות הברית במדליית הזהב, לאחר שניצחה את כל יריבותיה, וגברה במשחק הגמר על נבחרת קנדה. אף שלראשונה התירה הנהלת ה-NHL לשחקני הקבוצות המשתתפות בליגה להשתתף במשחקים, הודחה נבחרת הגברים ברבע הגמר בידי נבחרת צ'כיה, וסיימה במקום השישי.
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2002 אירחה ארצות הברית את משחקי החורף בפעם הרביעית בתולדותיה, בעיר סולט לייק סיטי. 202 ספורטאים אמריקאים השתתפו במשחקים, והישגיהם זינקו ל-34 מדליות, בהן 10 מדליות זהב, שיא של כל הזמנים. בטבלת המדליות דורגה ארצות הברית במקום השלישי, אחרי נורווגיה וגרמניה.
הענף הפורה ביותר היה החלקה מהירה, עם 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. כריס ויטי קבעה שיא עולם במירוץ ל-1000 מטר (1:13.83 דקות) וג'ניפר רודריגז זכתה במדליות ארד הן במירוץ זה והן במירוץ ל-1500 מטר. דרק פארה קבע שיא עולם במירוץ ל-1500 מטר (1:43.95 דקות) וגם זכה במדליית כסף במירוץ ל-5000 מטר. קייסי פיצרנדולף ניצח במירוץ ל-500 מטר, בו זכה קיפ קרפנטר במדליית הארד במירוץ ל-500 מטר. ג'ואי צ'יק זכה במדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר. גם בגלישת שלג בלטו האמריקאים. רוס פאוורס, דני קאס וג'ארט תומאס זכו בשלוש המדליות בחצי צינור, ובמקצה המקביל לנשים זכתה קלי קלארק במדליית הזהב. בנוסף, זכה כריס קלוג במדליית ארד בסלאלום ענק מקביל.
לראשונה מזה 54 שנים נערכו תחרויות סקלטון, וגם בהן בלטו האמריקאים. טריסטן גייל ולי אן פארסלי זכו במדליות הזהב והכסף במקצה הנשים, וג'ימי שי ניצח במקצה הגברים. בהחלקה מהירה במסלול קצר זכו האמריקאים במדליה אחת מכל סוג: אפולו אונו ניצח במירוץ ל-1500 מטר וזכה במדליית כסף במירוץ ל-1000 מטר, וראסטי סמית' זכה במדליית ארד במירוץ ל-500 מטר. וונטה פלאוורס וג'יל באקן זכו במדליית זהב במירוץ המזחלות לזוגות נשים, ובמקצה הרביעיות לגברים זכו שתי רביעיות אמריקאיות במדליות הכסף והארד. שרה יוז זכתה במדליית הזהב בהחלקה אומנותית, בעוד מישל קוואן, שמעדה במהלך ביצוע התרגיל שלה, הסתפקה במדליית הארד. בתחרות הגברים זכה טימותי גייבל במדליית ארד. שלושה גולשי סקי חופשי אמריקאים זכו במדליות כסף: טראוויס מאייר, ג'ו פק ושאנון בארקי. בודי מילר זכה בשתי מדליות כסף בסקי אלפיני, במסלול המשולב ובסלאלום ענק. גולשי הלוג' מארק גרימט ובראיין מרטין שיפרו את הישגם מנאגנו וזכו במדליית כסף. כריס ת'ורפ התחרה הפעם לצדו של קליי אייווס, והשניים זכו במדליית ארד.
נבחרת הנשים בהוקי קרח הביסה את כל יריבותיה, אך במשחק הגמר נכנעה לנבחרת קנדה 3-2, איבדה את תוארה וזכתה במדליית כסף. את נבחרת הגברים אימן הרב ברוקס, שאימן אותה גם במשחק "הנס על הקרח" ב-1980. אף שהתבססה בעיקר על שחקנים בשלהי הקריירה שלהם, העפילה הנבחרת לגמר לאחר ניצחון על נבחרת רוסיה. במשחק הגמר הפסידה לנבחרת קנדה 5-2, וזכתה במדליית כסף, המדליה האולימפית הראשונה של הנבחרת מזה 22 שנים.
-
המחליק המהיר קייסי פיצרנדולף (מימין), עם מדליית הזהב בה זכה בסולט לייק סיטי -
ג'ימי שי לאחר ניצחונו בסקלטון -
וונטה פלאוורס וג'יל באקן, זוכות מדליית הזהב במירוץ המזחלות לזוגות -
משחק בין נבחרות ההוקי קרח של רוסיה וארצות הברית בשלב המוקדמות -
המחליקה האומנותית שרה יוז, שזכתה במדליית זהב
אולימפיאדת טורינו (2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הישגיה המשלחת האמריקאית נותרו גבוהים גם באולימפיאדת טורינו (2006). 215 הספורטאים האמריקאים זכו ב-25 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, ודורגו במקום השני בטבלת המדליות, אחרי גרמניה.
שני הענפים הבולטים היו גלישת שלג והחלקה מהירה. בכל אחד מהם זכו האמריקאים ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בגלישת שלג, זכה שון וייט במדליית זהב בחצי צינור, ודני קאס זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. האנה טטר זכתה במדליית הזהב במקצה המקביל לנשים, וגם סגניתה הייתה אמריקאית, גרטשן בליילר. במדליית הזהב השלישית זכה סת' וסקוט, במקצה ה-snowboard cross. במקצה המקביל לנשים זכתה לינדזי ג'קובליס במדליית הכסף, ואילו רוזי פלטשר זכתה במדליית ארד בסלאלום ענק מקביל. בהחלקה מהירה זכה צ'אד הדריק במדליית זהב במירוץ ל-5000 מטר, במדליית כסף במירוץ ל-10000 מטר ובמדליית ארד במירוץ ל-1500 מטר. ג'ואי צ'יק ניצח במירוץ ל-500 מטר וזכה במדליית כסף במירוץ ל-1000 מטר. במירוץ זה ניצח שני דייוויס, שגם זכה במדליית כסף במירוץ ל-1500 מטר.
שני גולשי סקי אלפיני זכו במדליות זהב: טד ליגטי במסלול המשולב וג'וליה מנקוסו בסלאלום ענק. בודי מילר לא עמד בציפיות, וההישג הגבוה ביותר שהגיע אליו היה המקום החמישי בגלישה במורד. במסלול המשולב הוא נפסל, ואת מסלולי הסלאלום והסופר G לא סיים. במהלך המשחקים התבטא מילר באופן שנתפס בעיני רבים כ"פגיעה ברוח האולימפית", כשתיאר את שהותו בטורינו כ"שבועיים נהדרים בהם חגג והתרועע עם חברים". בארצות הברית נמתחה ביקורת קשה על התנהלותו במשחקים[1].
אפולו אונו זכה בשלוש מדליות נוספות בהחלקה מהירה במסלול קצר: מדליית זהב במירוץ ל-500 מטר ומדליות ארד במירוץ ל-1000 מטר ובמירוץ השליחים ל-5000 מטר. סשה כהן זכתה במדליית כסף בהחלקה אומנותית, והישג דומה רשמו בנג'מין אגוסטו וטנית בלבין במקצה הזוגות. ואלרי פלמינג ושונה רובוק זכו אף הן במדליית כסף, במקצה הזוגות במירוץ המזחלות. טובי דוסון זכה במדליית ארד בסקי חופשי, וכך גם נבחרת הגברים בקרלינג, לה הייתה זו מדליה אולימפית ראשונה. הנבחרת הפסידה לקנדה בחצי הגמר וגברה על בריטניה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים בהוקי קרח זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת שוודיה בחצי הגמר, וגברה על נבחרת פינלנד במשחק על המקום השלישי. הגברים הודחו בידי נבחרת פינלנד ברבע הגמר, ודורגו במקום השמיני.
-
המחליק המהיר במסלול קצר אפולו אונו -
המחליק המהיר ג'ואי צ'יק -
גולשת הסקי האלפיני ג'וליה מנקוסו -
המחליק המהיר שני דייוויס
אולימפיאדת ונקובר (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ונקובר (2010) השתתפו 216 ספורטאים אמריקאים. הם זכו במספר שיא של 37 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי המארחת קנדה וגרמניה.
הענף הבולט ביותר היה סקי אלפיני, עם 8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בודי מילר הקהה את הביקורת שנמתחה עליו בעבר, כשזכה בשלוש מהן: מדליית זהב במסלול סופר-משולב, מדליית כסף בסופר G ומדליית ארד בגלישה במורד. לינדזי וון זכתה במדליית זהב בגלישה במורד ובמדליית ארד בסופר G, ג'וליה מנקוסו זכתה בשתי מדליות כסף, בגלישה במורד ובמסלול סופר-משולב, ואנדרו וייברכט זכה במדליית ארד בסופר G.
בגלישת שלג, שמר שון וייט על תוארו בחצי צינור, בעוד סקוטי לאגו זכה במדליית הארד. סת' וסקוט שיפר את הישגו מטורינו, וזכה במדליית הזהב ב-snowboard cross. בקרב הנשים, זכתה האנה טטר במדליית כסף בחצי צינור, וקלי קלארק במדליית ארד. לראשונה זכו גולשים אמריקאים במדליות בסקי נורדי משולב. ביל דימונג זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה גבוהה וגלישה ל-10 ק"מ. סגנו, ג'וני ספיליין, זכה גם במדליית כסף בקפיצה מגבעה גבוהה וגלישה ל-10 ק"מ. שניהם היו שותפים לזכייה במדליית הכסף בקפיצה מגבעה גבוהה וגלישה ל-4X5 ק"מ.
בהחלקה מהירה הסתפקו האמריקאים בארבע מדליות. שני דייוויס שחזר את הישגיו מטורינו, כשזכה במדליית זהב במירוץ ל-1000 מטר ובמדליית כסף במירוץ ל-1500 מטר. צ'אד הדריק זכה במדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר, והיה שותף לזכייה במדליית הכסף במירוץ המרדף. בסקי חופשי זכתה האנה קירני במדליית זהב ושאנון בארקי במדליית ארד, ובין הגברים זכו ג'רט פיטרסון במדליית כסף וביירון וילסון במדליית ארד. איוואן ליסאצ'ק היה למחליק האמנותי האמריקאי הראשון מזה 22 שנה שזוכה במדליית זהב אולימפית. מריל דייוויס וצ'ארלי וייט זכו במדליית כסף במקצה הזוגות. רביעיית גולשי המזחלות זכו אף הם במדליית זהב, ואילו ארין פק ואילנה מאיירס זכו במדליית ארד במקצה הזוגות לנשים.
בהחלקה מהירה במסלול קצר זכו האמריקאים בשש מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. אפולו אונו זכה במדליית כסף במירוץ ל-1500 מטר ובמדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר וחברו ג'יי אר סלסקי זכה במדליית ארד במירוץ ל-1000 מטר. שניהם היו שותפים לזכייה האמריקאית במדליית הארד במירוץ השליחים ל-5000 מטר. עם זכייתו של אונו בשלוש מדליות אלה, הגיע מספר המדליות האולימפיות הכולל בו זכה לשמונה, יותר מכל ספורטאי אמריקאי אחר במשחקי החורף אי פעם. במקצי הנשים זכתה קתרין רויטר במדליית כסף במירוץ ל-1000 מטר והייתה שותפה לזכייה במדליית הארד במירוץ השליחות ל-3000 מטר.
שתי נבחרות ההוקי קרח זכו במדליות כסף. נבחרת הגברים הביסה בחצי הגמר את נבחרת פינלנד 1-6, והעפילה למשחק הגמר מול קנדה. נשיא ארצות הברית ברק אובמה וראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר התערבו ביניהם על התוצאה, ובעקבות ניצחונה של קנדה (3-2, לאחר הארכה), שלח אובמה להארפר ארגזים של הבירה הקנדית מולסון קניידיאן ושל הבירה האמריקאית האהובה עליו, יונגלינג. בטורניר הנשים הביסה הנבחרת האמריקאית את נבחרת שוודיה בחצי הגמר 1-9, אך במשחק הגמר הפסידה גם היא לנבחרת קנדה, 2-0.
-
משחק הגמר בין נבחרות ההוקי קרח של ארצות הברית וקנדה -
גולש הסקי האלפיני בודי מילר, בוונקובר -
גולשת הסקי החופשי האנה קירני -
המחליק האומנותי איוואן ליסאצ'ק, בוונקובר -
נבחרת הנשים בהוקי קרח, עם מדליות הכסף -
ביל דימונג במסיבת עיתונאים לאחר ניצחונו בסקי נורדי משולב
אולימפיאדת סוצ'י (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת סוצ'י (2014) שלחה ארצות הברית את המשלחת הגדולה בתולדותיה, בת 230 ספורטאים. הישגי המשלחת ירדו בהשוואה לוונקובר, ל-28 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, והיא דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי המארחת רוסיה, נורווגיה וקנדה.
לראשונה, הענף הפורה במשלחת היה סקי חופשי, עם 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בסלופסטייל היו כל זוכי המדליות אמריקאים: ג'וס כריסטנסן זכה בזהב, גאס קנוורת'י בכסף וניק גופר בארד. דייוויד וייז זכה במדליית הזהב בהאפפייפ. אצל הנשים, זכתה מאדי באומן במדליית זהב בהאפפייפ, דווין לוגאן זכתה במדליית כסף בסלופסלייד והאנה קירני איבדה את תוארה במוגולס, וזכתה במדליית ארד.
בגלישת שלג הובילה המשלחת האמריקאית את טבלת המדליות, עם 5 מדליות, מתוכן 3 מדליות זהב. בהאפפייפ זכתה קייטלין פרינגטון במדליית הזהב וקלי קלארק זכתה במדליית ארד שנייה ברציפות. גולשת שלישית, ג'יימי אנדרסון, זכתה במדליית זהב בסלופסטייל. בתחרויות הגברים, זכה סייג' קוטסנבורג במדליית זהב בסלופסטייל, ואלכס דייבולד זכה במדליית ארד בקרוס.
גם בסקי אלפיני זכו האמריקאים בחמש מדליות, שתיים מהן מדליות זהב. טד ליגטי זכה במדליית הזהב האולימפית השנייה שלו אחרי טורינו, בסלאלום ענק. בסופר G זכה אנדרו וייברכט במדליית כסף, ובודי מילר במדליית ארד. מילר, שהיה בן 36 בזמן המשחקים, היה לגולש הסקי האלפיני המבוגר ביותר אי פעם שזכה במדליה אולימפית. מיקיילה שיפרין זכתה במדליית הזהב בסלאלום וג'וליה מנקוסו זכתה במדליית ארד במסלול המשולב.
צמד המחליקים האומנותיים מריל דייוויס וצ'ארלי וייט שיפרו את הישגם מוונקובר, וזכו במדליית זהב. בנוסף, זכו גם במדליית ארד עם הנבחרת האמריקאית בתחרות הקבוצתית. במזחלות, זכו שני צוותי נשים אמריקאיות במדליות כסף וארד. לורין ויליאמס, אתלטית לשעבר שזכתה במדליית זהב עם נבחרת השליחות האמריקנית ל-100X4 מטר באולימפיאדת אתונה (2004), עברה להתחרות במזחלות, וזכתה במדליית כסף יחד עם אילנה מאיירס. צוות נוסף, שכלל את אג'ה אוונס וג'יימי גרובל, זכה במדליית ארד. סטיבן הולקומב וסטיבן לנגטון זכו במדליית ארד בתחרות הגברים, וכן זכו במדליית ארד נוספת, בתחרות הרביעיות, יחד עם קרטיס טומשביץ וכריסטופר פוגט. בסקלטון זכתה נואל פיקוס-פייס במדליית כסף ומתיו אנטואן זכה במדליית ארד. בהחלקה מהירה במסלול קצר, זכתה נבחרת השליחים האמריקנית במדליית כסף. גולשת הלוג' ארין המלין זכתה במדליית ארד.
נבחרת הנשים בהוקי קרח זכתה במדליית כסף, לאחר שהביסה בחצי הגמר את נבחרת שוודיה 1-6, ובמשחק הגמר הפסידה לנבחרת קנדה 3-2, לאחר הארכה. נבחרת הגברים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך בחצי הגמר הפסידה לקנדה 1-0, ובמשחק על מדליית הארד הובסה בידי נבחרת פינלנד 5-0. שחקן הנבחרת פיל קאסל הבקיע חמישה שערים, והיה למלך השערים של הטורניר, יחד עם האוסטרי מיכאל גרבנר, וכן נבחר לשישייה הטובה ביותר בטורניר.
אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) השתתפו 241 ספורטאים במשלחת האמריקאית. סך הכל זכתה ארצות הברית ב-23 מדליות מהן 9 זהב. 7 מדליות בהן 4 זהב הושגו בגלישת שלג (בזהב זכו רדמונד ג'רארד בן ה-17, קלואי קים בת ה-17, שון וייט בפעם השלישית וג'יימי אנדרסון בפעם השנייה. אנדרסון זכתה גם במדליית כסף). נבחרת הנשים בהוקי קרח זכתה בפעם השנייה בתולדותיה במדליית זהב ואילו הגברים הודחו ברבע הגמר. לראשונה זכתה ארצות הברית בזהב בקרלינג שהושג על ידי נבחרת הגברים. בסקי למרחקים זכו צמד הנשים במדליית זהב. בסקי בסגנון חופשי הושגו 4 מדליות מהן מדליית זהב אחת שהשיג דייוויד וייז בפעם השנייה. בסקי אלפיני זכתה מיקלה שיפרין בזהב בסלאלום הענק ובמדליית כסף במשולב. לינדזי וון זכתה במדליית ארד בגלישה במורד.
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדות החורף:[2]
| אולימפיאדה | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
| אולימפיאדת שאמוני (1924) | 1 | 2 | 1 | 4 |
| אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) | 2 | 2 | 2 | 6 |
| אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) | 6 | 4 | 2 | 12 |
| אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) | 1 | 0 | 3 | 4 |
| אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) | 3 | 4 | 2 | 9 |
| אולימפיאדת אוסלו (1952) | 4 | 6 | 1 | 11 |
| אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) | 2 | 3 | 2 | 7 |
| אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) | 3 | 4 | 3 | 10 |
| אולימפיאדת אינסברוק (1964) | 1 | 2 | 4 | 7 |
| אולימפיאדת גרנובל (1968) | 1 | 5 | 1 | 7 |
| אולימפיאדת סאפורו (1972) | 3 | 2 | 3 | 8 |
| אולימפיאדת אינסברוק (1976) | 3 | 3 | 4 | 10 |
| אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) | 6 | 4 | 2 | 12 |
| אולימפיאדת סרייבו (1984) | 4 | 4 | 0 | 8 |
| אולימפיאדת קלגרי (1988) | 2 | 1 | 3 | 6 |
| אולימפיאדת אלברוויל (1992) | 5 | 4 | 2 | 11 |
| אולימפיאדת לילהאמר (1994) | 6 | 5 | 2 | 13 |
| אולימפיאדת נאגנו (1998) | 6 | 3 | 4 | 13 |
| אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) | 10 | 13 | 11 | 34 |
| אולימפיאדת טורינו (2006) | 9 | 9 | 7 | 25 |
| אולימפיאדת ונקובר (2010) | 9 | 15 | 13 | 37 |
| אולימפיאדת סוצ'י (2014) | 9 | 9 | 10 | 28 |
| אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) | 9 | 8 | 6 | 23 |
| אולימפיאדת בייג'ינג (2022) | 8 | 10 | 7 | 25 |
| סך הכל | 113 | 122 | 95 | 330 |
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בענפי החורף:[3]
| ענף | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
 החלקה מהירה |
30 | 22 | 19 | 71 |
 סקי אלפיני |
17 | 21 | 10 | 48 |
 גלישת שלג |
17 | 8 | 10 | 35 |
 החלקה אומנותית |
16 | 17 | 21 | 54 |
 סקי בסגנון חופשי |
11 | 13 | 9 | 33 |
 בובסלי |
8 | 11 | 9 | 28 |
 הוקי קרח |
4 | 12 | 2 | 18 |
 החלקה מהירה במסלול קצר |
4 | 7 | 9 | 20 |
 סקלטון |
3 | 4 | 1 | 8 |
 סקי נורדי משולב |
1 | 3 | 0 | 4 |
 סקי למרחקים |
1 | 2 | 1 | 4 |
 קרלינג |
1 | 0 | 1 | 2 |
 לוז' |
0 | 3 | 3 | 6 |
 קפיצות סקי |
0 | 0 | 1 | 1 |
| סך הכל[א] | 113 | 123 | 96 | 332 |
- ביאור
- ^ אי ההתאמה בין מספר המדליות לפי אולימפיאדות למספר המדליות לפי ענפים נובע ממדליה כסף בהוקי קרח ומדליית ארד בהחלקה אמנותית שהוענקו שהוענקו במסגרת אולימפיאדות הקיץ ב-1920
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sally Jenkins, "Only Medal For Bode Is Fool's Gold", וושינגטון פוסט, 26 בפברואר 2006
- ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
