ארתורו איליה
 | |||||
| ארתורו איליה | |||||
| לידה |
4 באוגוסט 1900 פרגמינו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1983 (בגיל 82) קורדובה | ||||
| מדינה | ארגנטינה | ||||
| מקום קבורה |
Mausoleum of the Fallen in the Revolution of 1890  | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת בואנוס איירס | ||||
| מפלגה | האיחוד האזרחי הרדיקלי | ||||
| בן או בת זוג |
Silvia Martorell (1939–1966) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אָרתוּרוֹ אוּמבֶרטוֹ אִיליה (בספרדית: Arturo Umberto Illia; 4 באוגוסט 1900 – 18 בינואר 1983) היה נשיא ארגנטינה מ-12 באוקטובר 1963 עד 28 ביוני 1966 וחבר במפלגת האיחוד האזרחי הרדיקלי (UCR).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליה נולד ב-4 באוגוסט 1900 בפרגמינו שבפרובינציית בואנוס איירס לאמה פרנצסקוני ומרטין איליה, שהיגרו לארגנטינה מחבל לומברדיה שבאיטליה.
הוא נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס ב-1918. באותה שנה הצטרף לתנועת רפורמה באוניברסיטאות ארגנטינה שהתחילה בעיר קורדובה והניחה את היסודות למערכת אוניברסיטאות חופשית, פתוחה וציבורית שמושפעת פחות מהכנסייה הקתולית. במסגרת לימודי הרפואה שלו התחיל איליה לעבוד בבית החולים סן חואן דה דיוס בעיר לה פלאטה, וקיבל תואר ב-1927.
במקביל לתחילת לימודיו, ב-1918, הצטרף לתנועת האיחוד האזרחי הרדיקלי (UCR) תחת השפעת החינוך המיליטנטי הקיצוני שקיבל מאביו ומאחיו איטלו. הוא הרבה לעסוק בפוליטיקה לצד עיסוקו כרופא. ב-1929 עבר לקרוס דל אֵחֶה שבפרובינציית קורדובה, והמשיך שם בעבודתו כרופא וכן בפעילות פוליטית. ב-1935 נבחר לסנאט של הפרובינציה. במסגרת כהונתו כסנאטור פעל לחוקק חוק רפורמה אגררית. החוק עבר בסנאט המחוזי אך נדחה על ידי הקונגרס הלאומי. בנוסף, כיהן כראש ועדת האוצר והתקציב בסנאט, ומתוקף תפקידו זה קידם הקמת סכרים בפרובינציה.
בבחירות שהתקיימו במרץ 1940 נבחר איליה לסגנו של מושל קורדובה, סנטיאגו דל קסטיו. הוא החזיק בתפקיד זה עד שפדרו רמירס תפס את השלטון בארגנטינה בהפיכה, והדיח אותו.
בין השנים 1948–1952 כיהן איליה בבית הנבחרים הארגנטינאי שנשלט על ידי המפלגה הפרוניסטית והיה פעיל בוועדת הרפואה וההגיינה ובוועדת העבודות ציבוריות.
בחירות וכהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופה של אי-יציבות פוליטית בין השנים 1963-1955 שבה כיהנו בארגנטינה חמישה נשיאים שונים, נבחר איליה לנשיאות בבחירות דמוקרטיות בראש מפלגת ה-UCR. כנשיא, איליה הסיר את המגבלות האנטי-פרוניסטיות שהציב הצבא ב-1955.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 בפברואר 1939 נישא איליה לסילביה אלווירה מארטורל. הוא היה אב לאֶמה סילביה, למרטין ארתורו וללאנדרו איפוליטו. בנו מרטין איליה נבחר לקונגרס ב-1995 וכיהן בו עד מותו ב-1999.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארתורו איליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
