ארתור, נסיך ויילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור, נסיך ויילס

ארתור, נסיך ויילס (19 או 20 בספטמבר 1486 - 2 באפריל 1502) היה בנו הבכור של המלך הנרי השביעי ושל רעייתו, המלכה אליזבת מיורק (בתו של אדוארד הרביעי), ויורש העצר של אנגליה. מכיוון שנפטר לפני אביו, ארתור מעולם לא ירש את כס המלוכה, ולאחר מות המלך ירש אותו אחיו הצעיר של ארתור, הנרי, שהפך להנרי השמיני. כבר מלידה נשא בתואר דוכס קורנוול. ב-29 בנובמבר 1498 קיבל גם את התארים נסיך ויילס ורוזן צ'סטר.

ארתור נולד בווינצ'סטר. לכך חשיבות רבה, שכן במסגרת מאמציו לחזק את הלגיטימציה לטענה שלו לכתר אנגליה, הנרי השביעי טען כי הוא צאצא של קדוולדר ושל מלכי בריטניה הקדומים. וינצ'סטר זוהתה כמיקומה של קמלוט. אביו גם קרא לו ארתור על שמו של המלך ארתור האגדי. ארתור הוטבל לנצרות בקתדרלת וינצ'סטר והוכרז באותו אירוע כאביר במסדר האמבט. סנדקיו היו תומאס סטנלי, הרוזן מדרבי וג'ון דה ויר, הרוזן מאוקספורד. סבתו, אליזבת וודביל שימשה אף היא כסנדקית והחזיקה אותו במהלך הטקס. לא ברור אם היה תינוק בריא: חלק מבני התקופה מתארים אותו כ"מלא חיים ומרץ" ופרנסיס בייקון כותב כי ארתור "נולד בחודש השמיני" אך היה חזק וכשיר. ישנם היסטוריונים הטוענים כי הוא היה חלש במהלך כל חייו, ובריאות רעועה זו הובילה גם למותו.

בגיל שנתיים שודך לנישואין עם הנסיכה הספרדית קתרינה מאראגון. הם נישאו בנובמבר 1501 ועברו לטירת לדלו בגבול אנגליה-ויילס. כבר באביב שלאחר נישואיהם הוא נפטר מקדחת. אלמנתו נישאה לאחיו, הנרי.


נסיכי ויילס שלא עלו למלוכה