ארתור אקסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור אקסמן בחקירה בנירנברג, 16/10/1947.

ארתור אקסמןגרמנית: Artur Axmann;‏ 18 בפברואר 1913 - 24 באוקטובר 1996), היה המפקד האחרון של הנוער ההיטלראי.

אקסמן הקים את קבוצת הנוער ההיטלראי הראשונה במדינת וסטפליה בשנת 1928. הוא למד משפטים ובשנת 1932 מונה לארגן את תנועת הנוער ההיטלראי בקנה מידה ארצי. הוא היה אחראי על החינוך המקצועי והחקלאי של חניכי התנועה. באוגוסט 1940 הוא החליף את באלדור פון שיראך כמנהיג הנוער ההיטלראי (Hitlerjugend).

בשנת 1941 התנדב לשרת בחזית המזרחית, נפצע קשה ואיבד את זרועו הימנית. בינואר 1944 הוענק לו אות המסדר הגרמני-העיטור הגבוה ביותר שניתן על ידי המפלגה הנאצית. לקראת סוף המלחמה אקסמן החל להתקרב לחוג הפנימי של היטלר. הוא אירגן יחידות של הנוער ההיטלראי שכללו נערים ומתבגרים ושיבץ אותם בתוך "צבא העם" (Volksturm) שהיה מורכב ממבוגרים וקשישים. הם נשלחו לאייש את קו החזית ב"רמות זלו", מול הצבא האדום בפיקודו של גיאורגי ז'וקוב. רוב הצעירים לא קיבלו אימון צבאי ונפלו בהמוניהם עם תחילת הקרב על ברלין ב-16 באפריל 1945.

ב-20 באפריל 1945 נחגג יום הולדתו האחרון של היטלר. באותו יום עלה היטלר מהבונקר שלו לגן ההרוס של הקנצלריה של הרייך. שם המתינה לו שורה של חברי הנוער ההיטלראי שהצטיינו בקרבות האחרונים נגד הטנקים הסובייטים. היטלר פסע שפוף בלווית אקסמן, שמע מכל נער על גבורתו וליטף בחיבה את פניו כשאקסמן מתבונן מאחור בסיפוק. זו הייתה הפעם האחרונה שהיטלר יצא מהבונקר שלו בחיים.

ב-1 במאי 1945 קרוב לחצות יצא אקסמן מהבונקר ביחד עם מרטין בורמן וד"ר לודוויג שטומפפגר. הם לוו בטנק "טייגר" ותותח סער מתנייע. אקסמן נפרד מחבריו ופנה מזרחה אבל נתקל בסיור סובייטי. הוא חזר על עקבותיו וכעבור זמן קצר נתקל לדבריו בגופותיהם של בורמן ושטומפפגר. הוא לא התעכב לבחון את הדרך שבה מתו אלא הסתלק במהירות מהמקום.

הוא הצליח להתחמק מהרוסים וחי מספר חודשים בשם בדוי אריך זיברט. הוא נעצר בדצמבר 1945 לאחר שנחשפה מחתרת נאצית שאותה אירגן. הוא נידון במאי 1949 למאסר של שלוש שנים ושלשה חודשים.

לאחר שחרורו עבד כסוכן מכירות. ב-19 באוגוסט 1958 נידון לקנס של 35,000 מרקים על החדרת עקרונות התורה הנאצית לליבותיהם של הצעירים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטוני ביוור: נפילת ברלין, 2003.