ארתור הרצברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור הרצברג בסביבות שנת 1972

ארתור הֶרְצְברג (אנגלית: Arthur Hertzberg;‏ 9 ביוני 1921 - 17 באפריל 2006) היה רב קונסרבטיבי, פרופסור ליהדות, היסטוריון וממנהיגי יהדות ארצות הברית במאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כאברהם הרצברג בעיירה לוּבַּצ'וֹב (Lubaczów) שבדרום-מזרח פולין ב-9 ביוני 1921. אביו היה צבי אלימלך הרצברג, רב אורתודוקסי מחסידות בעלז. כשהיה בן חמש עברה המשפחה לארצות הברית, קודם לאוהיו, ואחר כך לבולטימור בה כיהן אביו כרב. מגיל צעיר הכין את עצמו הרצברג למשרה של רב ולמד תלמוד במקביל ללימודי חול. הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבמרילנד, בהיסטוריה ובשפות שמיות. הוא למד יהדות בבית המדרש לרבנים באמריקה, המוסד האקדמי העליון של הזרם הקונסרבטיבי, ובשנת 1943 הוסמך על ידם לרבנות. הוא נישא בשנת 1950 לפיליס קאנון, ולזוג נולדו שתי בנות. נפטר בשנת 2006 כשהוא בן 84 שנים.

בין השנים 1951 ל-1953 כיהן כרב צבאי בחיל האוויר האמריקני. הוא התגורר באינגלווד שבניו ג'רזי, שם היה רב של קהילת בבית הכנסת הקונסרבטיבי עמנו-אל משנת 1956 עד לשנת 1985.

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותו רב קהילה, היה אקדמאי מכובד וצבר מוניטין והכרה על ספריו שגוללו את תולדות יהודי ארצות הברית ועל התנועה הציונית. הוא חיבר עשרות ספרים, מאמרים ומחקרים שעסקו בכל תחומי ההיסטוריה, ההגות והמחשבה של היהדות והציונות, ורבים מספריו מהווים כטקסט יסוד בתחומם.

הרצברג סיים לימודי דוקטורט בהיסטוריה בשנת 1966 מאוניברסיטת קולומביה. הוא לימד במספר מוסדות, בהם אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת רוטגרס, האוניברסיטה העברית בירושלים ובדארטמות' קולג'. משנת 1991 ועד מותו ב2006 שימש כפרופסור אורח למדעי הרוח באוניברסיטת ניו יורק.

הרצברג חקר את תופעת האנטישמיות בספרו משנת 1968, שהיה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, "הנאורות הצרפתית והיהודים: מקורות האנטישמיות המודרנית", בו טען כי מקור האנטישמיות מגיע לראשית ימי עידן האורות ולפילוסופים כדוגמת וולטר.

בשנת 2003 יצא לאור ספרו האחרון, אוטוביוגרפיה אישית השזורה בקורות העם היהודי, הנקרא "יהודי באמריקה, חיי ומאבק של עם על זהותו". במאמר ביקורת על הספר כתב ג'ייקוב ניוזנר, פרופ' ללימודים יהודיים, "הרצברג הוא האינטלקטואל הבולט ביותר של יהדות ארצות הברית".

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצברג השתתף במצעד הרבנים באוקטובר 1943 בבירת ארצות הברית וואשינגטון בקריאה לכוחות הברית לפעול לעצירת השמדת היהודים באירופה. כיהן כנשיא הקונגרס היהודי האמריקני בין השנים 1972 ל-1978 ובמקביל כיהן גם בוועד הפועל של הקונגרס הציוני העולמי. בשנים 1975-1991 היה סגן הנשיא של הקונגרס היהודי העולמי. הרצברג היה פעיל בהתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והיה בין חשובי היהודים שהתגייסו למטרה זו, והוא אף השתתף במצעד המפורסם של מרטין לותר קינג ב-1963 שבו נאם את הנאום, יש לי חלום.

הרצברג היה ציוני מתחילת דרכו, ובשנת 1947 נסע לארץ ישראל לעזור בהקמתה. לאחר מלחמת ששת הימים תמך הרצברג בהקמת מדינה פלסטינית, נושא ששם אותו במחלוקת עם רבים בקהילה היהודית, בעת שהנושא היה פחות מקובל מבימינו, אולם לא חשש להביע את דעתו. הוא תמך בתנועת שלום עכשיו.

הרצברג ביקר את הסתמכות של יהודי ארצות הברית על זכר השואה כמכשיר לביצור תחושת הקהילתיות והזהות היהודית. הוא קרא למוזיאון השואה האמריקני, "הקתדרלה הלאומית ליהדות של יהודי ארצות הברית". הוא רצה לראות את הזהות היהודית מבוססת על תכנים נוספים פרט לזכר השואה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצאו בעברית:

  • היהודים באמריקה: מפגש רב־תהפוכות בן 400 שנה, תרגום:אריה חשביה,הוצאת שוקן, 1994
  • היות יהודי בגולת אמריקה: מסות ורשימות, ירושלים: מוסד ביאליק, הספרייה הציונית, ההסתדרות הציונית, תשמ"א.
  • Essays on Jewish Life and Thought (1959) (co-editor)
  • The Zionist Idea (1959)
  • The Outbursts That Await Us (1963)
  • The French Enlightenment and the Jews (1968)- won the first Amran Award as the best work of nonfiction in the Jewish field.
  • Judaism (1961)
  • Being Jewish in America (1978)
  • The Jews in America: Four Centuries of an Uneasy Encounter (1989), ISBN 0-231-10841-9
  • Jewish Polemics (1992)
  • At Home Only with God (1993)
  • The Zionist Idea (1997)
  • Jews: The Essence and Character of a People (1998) (co-authored with Aron Hirt-Manheimer)
  • A Jew in America: My Life And a People's Struggle for Identity (2002)
  • The Fate of Zionism : A Secular Future for Israel & Palestine (2003).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]