ארתור לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארתור לונדון (1 בפברואר 19158 בנובמבר 1986) היה מנאשמי משפטי פראג שלא הוצא להורג. משפטי פראג היו סדרה של משפטי ראווה שנערכו בסוף 1952 בפראג בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטונו בארצות הגוש הקומוניסטי. לונדון פרסם ספר בשם "ההודאה" (L'Aveu) על המשפט שהיה לבסיס לסרט דוקומנטרי על משפטים אלו.

לונדון נולד באוסטרבה למשפחה יהודית. בשנת 1937 הוא התנדב להלחם במלחמת האזרחים בספרד במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. לאחר ניצחונו של פרנקו עבר לצרפת. במלחמת העולם השנייה נתפס על ידי הנאצים ונשלח למאוטהאוזן. בסיום המלחמה עבר לשווייץ אך עבר במהרה לפראג בה היה חבר מרכזי במפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית. סמוך לאחר תפיסת השלטון על ידי הקומוניסטים בשנת 1948 נתמנה לסגן שר החוץ. בשנת 1951 נעצר על ידי השלטונות ובמשך מעל שנה הוחזק בכלא, עונה והושפל כדי להביאו להודות בפשעים שיוחסו לו. ב-20 בנובמבר 1952 היה אחד מ-14 נאשמי משפטי פראג שהואשמו בריגול ובגידה במסגרת קשר של הציונות עם הטיטואיזם והאימפריאליזם המערבי.

במהלך המשפט הודה בפשעים שיוחסו לו ובין השאר אמר שבהוראת רודולף סלנסקי החדיר סוכנים ציונים, טרוצקיסטים ולאומנים בורגניים שונים למשרד החוץ.

אשתו כתבה מכתב בו נאמר: "לאחר שנאסר בעלי חשבתי ... שהוא נפל קורבן למזימות בוגדים ... כשקראתי את כתב האשמה נתבדתה תקוותי: בעלי לא היה קרבן אלא בוגד במפלגתו, בוגד במולדתו ... בשעת המלחמה היה אבי אומר: מוטב מת במשפחה מאשר בוגד ... יחד עם כל האנשים ההגונים מצהירה אני שבוגדים אלו שאתם חורצים את דינם בפראג מן הדין שיקבלו עונש כפי המגיע להם".‏[1][2]

באפריל 1956 זכה לונדון לטיהור שמו מידי השלטונות הצ'כוסלובקים ושוחרר מהכלא.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבר
  2. ^ דבר
  3. ^ טוהרו שלושה מאנשי סלאנסקי, דבר, 4 באפריל 1956