ארתור נבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור נבה

ארתור נֶבֶּהגרמנית: Arthur Nebe) ‏(13 בנובמבר 1894 - 21 במרץ 1945) היה איש ה-SS בדרגת גרופנפיהרר, שפיקד על איינזצגרופה במהלך השואה ואחראי לרציחת עשרות אלפי יהודים. נבה היה איש משטרה מקצועי, ושימש כמפקד משטרת ברלין. הסבך הפוליטי הפנימי ברייך השלישי קירב את נבה לשורות קושרי קשר ה-20 ביולי. לאחר כישלון הקשר נכלא, והוצא להורג בימיה האחרונים של המלחמה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבה נולד בברלין בשנת 1894, בנו של מורה בבית ספר יסודי. הוא שירת שירות קרבי במלחמת העולם הראשונה ונפצע פעמיים בלוחמת גז.

לאחר המלחמה הצטרף נבה למשטרה הפלילית (KRIPO - KRIminalPOlizei), ואף הגיע לדרגת מפקד הקריפו בברלין בשנת 1924. נבה הצטרף לשורות המפלגה הנאצית ב-1931, עוד בטרם עלתה המפלגה לשלטון. הוא יצר קשרים בארגון ה-SS, ובין היתר קשרי ידידות עם קורט דלואגה, מפקד בכיר ב-SS. באפריל 1933 לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, מונה נבה למפקד משטרת המדינה. ב-1933 הכיר את הנס ברנד גיזביוס, איש גסטאפו בעל קשרים מגוונים, שהכיר לו את הנס אוסטר, גנרל שהיה מראשי המתנגדים לנאציזם. אוסטר וגיזביוס קירבו את נבה לחוגי המתנגדים לשלטון הנאצי.

ב-1936 הפכה הקריפו למחלקה ב"משרד לביטחון המדינה" RSHA, ארגון נאצי במסגרת ה-SS, שאיחד מחלקות שונות כגון ה-SD והקריפו, ליצירת כוח משטרה שיטפל בגורמים פליליים ופוליטיים. האיחוד הביא לכך שנבה יקבל דרגת "גרופנפיהרר" ב-SS. ב-1937 נוצר כוח משטרה אחיד לרייך כולו (כאשר בעבר הייתה המשטרה בסמכות המדינות השונות), נבה הועמד בראש הכוח, והוכפף לריינהרד היידריך. במקביל היה נבה מעורב בפעולות שונות של חוגי הקושרים, לרבות ניסיונו של אוסטר, ב-1938, להדיח את היטלר, ניסיון שכשל בשל כניעת מדינות המערב בוועידת מינכן.

ב-1941 נבחר נבה לעמוד בראש "איינזצגרופה B", כוח של אנשי SS שפעל במקביל לכוחות הלוחמים, מאחורי הקווים, להשמדת היהודים במרחבי רוסיה שנכבשו. איינזצגרופה B פעלה בגזרת קבוצת ארמיות מרכז, שהבקיעה בחזית המרכז במבצע ברברוסה, וביצעה פעולות השמדת יהודים בעיקר בבלארוס. נבה הודה כי הוא אחראי למותם של 45,000 יהודים.

בסוף שנת 1942 דיווח נבה לקושרים על הפתרון הסופי, ועל הפעולות הננקטות להשמדת היהודים.

נבה שימש בתפקיד חשוב בקשר ה-20 ביולי לרציחתו של אדולף היטלר. תפקידו היה להוביל קבוצה שתתפוס ותהרוג את היינריך הימלר, אך בשל הבלבול והמבוכה ששררו בשורות הקושרים באותו יום, לא יצאה התוכנית לפועל. לאחר כישלון הקשר ניסה להימלט, אך הוסגר על ידי פילגש מאוכזבת. הוא נדון למוות על ידי בית הדין העממי שדן את הקושרים במשפטי ראווה. ב-21 במרץ 1945 הוצא להורג בכלא פלצנזה בברלין, בשיטה הנהוגה באשר לקושרי ה-20 ביולי, תלייה באמצעות מיתרי פסנתר.