אשל
ערך זה עוסק בעץ בשם זה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אשל (פירושונים).
האשל (שם מדעי: Tamarix) הוא סוג עץ ממשפחת האשליים (Tamaricaceae) המונה כ-50 עד 60 מינים, חלקם נשירים וחלקם ירוקי-עד, חלקם עצים וחלקם שיחים.
האשל נזכר כבר בתנ"ך מספר פעמים. בספר בראשית, כאשר אברהם כורת ברית עם אבימלך מלך גרר בבאר שבע ונוטע שם אשל:
| וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם | ||
| – בראשית כא, פס' לג | ||
עצי אשל בנגב ובערבה, למעט אלה שניטעו בחלקות עיבוד ובשולי דרכים, הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק[1].
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
העצים של כמה ממיני האשל מגיעים לגובה רב, והם מאריכים ימים (עד 150 שנה ואף למעלה מכך). המין הגבוה ביותר הוא אשל הפרקים (Tamarix aphylla), והוא מיתמר לגובה של עד 15 מטרים. במינים אחרים שולטת צורת השיח והצמח חסר גזע מרכזי אחד.
[עריכה] תפוצה
רוב מיני האשל הם ממוצא סהרו-אפריקאי, והם קשורים לאזוריים חוליים, לאפיקי נחלים או לשטחי מלחה. יש ביניהם מינים המסוגלים לעמוד בתנאי מליחות קיצוניים ביותר. המזרח הקרוב הוא מרכז תפוצה חשוב של האשל המצוי.
[עריכה] הישרדות בתנאי מדבר
האשל הוא אחד ממיני העצים הבודדים המסוגלים להתפתח יפה בתנאי היובש של הנגב. הוא נמנה עם הצמחים מפרישי המלח, המיועד לקלוט את הלחות שבאוויר במשך הלילה. ביום, האשל פולט את הלחות ולכן קריר בסביבתו הקרובה. המלח מופרש מהעלים, נמס מהטל, מטפטף לאדמה ומעלה בצורה משמעותית את רמת המליחות בשכבותיה העליונות. הדבר משמיד את הצמחים סביב העץ, וגורם ל"מעגלי צריבה" סביב הגזע, דבר הניכר ממרחק רב. כל המינים של האשל מפתחים מערכת שורשים כפולה: שורשים מעמיקים לחיפוש שכות לחות ומי תהום ושורשים המתפשטים לרוחב, למרחק רב. צבעו הכללי של העץ ירוק-אפרפר, עקב המלח המופרש מעליו. בעת הפריחה הוא מתכסה בפרחים סגולים. צמח זה מגלה התאמה מיוחדת לקרקעות מליחות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005. ק"ת 6369, התשס"ה (15.2.2005), עמ' 426. תוקן ביום 31.3.2009
