אשלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשלגן כלורי

אשלג הוא תרכובת של אשלגן, בדרך כלל לדשנים. אשלגן כלורי (המצוי גם בים המלח), אך גם תרכובות אחרות. השימוש העיקרי באשלג הוא לדישון, באמצעותו מקבלים הגידולים את האשלגן הדרוש לצמיחתם. האשלג משפר את התפתחות הצמחים ומגדיל את עמידותם למחלות.

הפקת האשלג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפקת האשלג בעולם מתבצעת במכרות בהם כורים סילביט - המינרל העיקרי ממנו מפיקים אשלג. במתקן ליד המכרה מתבצעת הפרדת האשלג מהסילביט.

אשלג בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אשלג בישראל

במפעלי ים המלח שבישראל מהווה האשלג בתצורתו כאשלגן כלורי את אחד התוצרים העיקריים, ויש לחברה יתרון טבעי בהפקתו. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי מים בבריכות אידוי רדודות שנמצאות בחלקו הדרומי של ים המלח. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. יתרון נוסף הוא שמש כמעט כל ימות השנה. ריכוז האשלגן הכלורי במימי ים המלח הוא 1.2%.

תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא המינרל קרנליט ((KMgCl3·6(H2O). את הקרנליט שואבים כתרחיף (תמיסה + מוצק) בצינורות וממשיכים לעבד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים תוך השקעה בעלות נמוכה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. עיקר העלות הכספית היא בהפקת האשלג מהקרנליט שצורכת אנרגיה רבה. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת על ידי מפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ 3.5 מיליון טונות אשלג. גם מפעלי האשלג בירדן מפיקים אשלג בצורה דומה.

השוק העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדי ייצור האשלג בעולם

מתחילת המאה העשרים ואחת מסתמנת מגמה של גידול בביקוש לאשלג, על רקע גידול בצריכה של גרעינים הן כמזון לבני אדם והן לצורך הזנת בעלי חיים. הגידול בצריכה נובע ממעבר של אוכלוסיות במדינות מתפתחות לצריכה מוגברת של בשר לסוגיו. לשם ייצור קילוגרם בשר נדרשת כמות גרעינים גדולה פי כמה. מאפיין נוסף של התקופה הוא שימוש בדלקים מן הצומח, על רקע עליית מחירי הנפט, המגבירה את צריכת הגרעינים שלא למזון. תופעה זו בולטת בעיקר בארצות הברית, שם הגיעה צריכת התירס לצורך ייצור אתנול לכ-20% מהתפוקה בעונת 2006/2007.

היצרנית הגדולה בעולם של אשלג היא חברת פוטאש ססקצ'ואן הקנדית, האחראית לכ-16 אחוז מהייצור העולמי, ובעלת כושר ייצור של 11 מיליון טון לשנה (2007). חברות רוסיות ובלארוסיות פועלות אף הן בתחום. היצרנית השנייה בעולם היא בלארוסקלי מבלארוס, המייצרת כ-15% מהתצרוכת העולמית, ואחריה מוזאיק, בעלת מכרות בקנדה וארצות הברית, עם 13%. K+S הגרמנית מייצרת 11%, וסילביניט הרוסית - 10%.

חברת כימיקלים לישראל, חברת האם של מפעלי ים המלח, מייצרת כ-9% מתצרוכת האשלג בעולם (כ-5 מיליון טון) בכל מפעלי התשלובת בעולם, מה שמציב אותה במקום השישי בין יצרני האשלג בעולם. בכוונת החברה להגדיל את כושר הייצור לכ-6 מיליון טון בשנה. על פי הערכות אנליסטים הקמת מכרה חדש כרוכה בעלות של כמיליארד דולר לכל מיליון טון של תפוקה שנתית.

הצרכנית הראשית של אשלג בעולם היא סין, אשר על פי ההערכה צורכת כ-10 מיליון טון בשנה, ואחריה ברזיל. הצריכה העולמית עולה בכ-3% בשנה. על רקע עליית מחירי הסחורות בשוקי העולם בשנת 2007, ובפרט מחירי התבואות, הרקיעו גם מחירי האשלג לשיאים חדשים בשנה זו: מחיר טון אשלג, שנע שנים רבות סביב 100 עד 200 דולר לטון, זינק והגיע עד לרמות של 800 עד 850 דולר לטון ובחוזים בודדים אף יותר. עליית המחירים הביאה גם את רווחי היצרניות, ובכללן כי"ל, לרמות שיא. מגמה זו נקטעה עם פרוץ המשבר העולמי ב-2008, ובתחילת 2009 צנחו מחירי האשלג לסביבות 300 דולר לטון. בתחילת 2011 המחיר נע סביב 450 דולר לטון.

עתודות עולמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה מחזיקה בעיקר עתודות האשלג המוכחות בעולם עם כ-38%, ואחריה רוסיה עם כ-33%‏‏‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ ‏‏מקור

פוטשה יש