אשרה (אלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אשרה היא אלת הבית של ארץ כנען, שהגיעה כנראה מצור וצידון, אשתו של אל אבי האלים, אלת האדמה, הנישואין והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה – "אמא אדמה". המקבילה של נינטו הבבלית, הרה היוונית ויונו הרומית.

בכתבי אוגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה השלם של אשרה באוגריתית הוא: אַת'רת ים, שפירושו כנראה: "הצועדת על הים".

שם נוסף הוא קנית אלם (קונית האלים), אם האלים, בהקשר זה בניה מכונים "שבעים בני אשרה". המילה "רבת" (הגברת) משמשת כקידומת לשמה, לפעמים היא נקראת סתם "אלת" (האלה), האלה הראשית ולעתים מוצגת כזוגתו של בעל, בשם "בעלת".

לאשרה סימן פולחן אחד בצור (אַת'רת צרם - אלה של צור) וסימן פולחן שני בצידון (אלת צדינם - אלה של צידונים). כמו עשתורת וענת גם האשרה נחשבה לאלת הפריה. בלוחות המיתולוגיים נזכר משרתה קדש-ואמרר (קוּדשוּ-ואמרר, הוו בתחילה של אמרר היא כמו מקף חיבור) המכונה גם "הדייג של האשרה".

לגבירה אשרה כוח השפעה רב. בעלילות בעל וענת בכתבי אוגרית היא מוצגת כמי שמשפיעה על אל בעלה להרשות בניית היכל לבעל, כדי לבסס את מלכותו (לוח KTU.1.4.I), וכמי שמסרבת לבקשת אל ראש הפנתיאון להמליך אחד מבניה תחת בעל שמת, והיא למעשה הממליכה את עשתר כשליט העולם (לוח KTU.1.6.I). בניה מוזמנים לשמחה בהיכלו של בעל, אבל לאחר מכן הם נלחמים בבעל כאשר הוא רוצה לחזור למלכותו והוא הורגם.

פולחנה בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולחנה באוגרית נזכרים קורבנות של בהמות גסות ודקות לכבוד האשרה. בתנ"ך מתוארים עצים שניטעו לכבודה או שסימלו אותה, וטקסים שנעשו סביב העצים או תחתם כמו גם זביחה והקטרה: "עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ, עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה" (הושע ד', יג).

פסליה שהיו עשויים מעץ לא שרדו, אך נותרו תבליטים שמתארים את פסלי האשרה, בצורה של גזע עץ חלול. פיסלונים של האלה אשרה, מתארים דמות אישה בעלת שדיים חשופים.

וכנגדם היה האיסור:

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ – אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ:
וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה – אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ:

דברים ט"ז, כא–כב

פולחנה גם היה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם, בטקסים של מיניות פולחנית מקודשת, שמטרתה הייתה לגרום לפיריון חקלאי, והייתה נעשית בין כהני הבעל לבין כהנות האשרה, כסימולציה לבין גשם והרוויית פני האדמה, ובין המון העם לבין כהנות האשרה. בתנ"ך מתוארים בתים שנבנו לפולחנה, שם קויימו היחסים (אך ייתכן שהם קויימו בטבע, תחת העצים שהוקדשו לאשרה), ואשר אליהם מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות ואתנן לצורך עניינים של קדושה, כדין כל פולחן עבודת אלילים.

כפי שנכתב:

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם:

דברים כ"ג, יח–יט

כניגוד לעבודת האשרה, נאסר לנטוע עצים בבית המקדש, כמו גם לקיים יחסי מין פולחניים. פולחני אשרה היו נפוצים בישראל למן תקופת השופטים ועד חורבן בית ראשון, בתקופת שלמה המלך נבנו מצבות לאשרה בהר הזיתים, ובתקופת מנשה המלך לא רק שנטעה אשרה בתוך בית המקדש, אלא אף הוכנסו בתי קדשים של מין פולחני לתוך המקדש עצמו. עוד מסופר שם שהקדשות - כהנות האשרה, היו אורגות יריעות, או לכסות את פסלה או מה שיותר סביר, לבגדים לכהני האשרה, וכך מסופר על נכדו של מנשה, יאשיהו, "וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים, אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה:" (מלכים ב' כ"ג, ז)

על פי המסופר בספר מלכים (ט"ו, יג), מעכה, אמו של המלך אסא הלוחם הגדול באלילים, עשתה לה "מפלצת אשרה", ובגלל זאת בנה המלך הוריד אותה ממעמדה הרם, והרס את הפסל. לא ברור מה הייתה המפלצת הזו, ובגמרא, במסכת עבודה זרה דף מד עמוד א, מוסבר כי המדובר בפסל שיש לו איבר זכרות, שהייתה מקיימת איתו יחסי מין. (רב יוסף). הרד"ק הסביר שמדובר בבניין שהוקדש לעבודתה.

השמדת אשרות בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הציווי המקראי, כחלק ממצוות השמדת עבודה זרה, נצטוו בני ישראל גם להשמיד את עצי האשרה שהם פוגשים: "וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ"‏[1], "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן "‏[2]. התנאים נחלקו אם האשרה האמורה בתורה היא דווקא כשהפולחן נעשה לעץ עצמו, או גם עץ שהפולחן נעשה לעצם שמונח תחתיו.‏[3]

התנאים התחבטו במצווה זו, כיצד היא מתיישבת עם העקרון ההלכתי הרגיל, לפיו מצוות השמדת עבודה זרה נוגעת רק לפסלים ולמבנים מלאכותיים, ולא לדברים טבעיים המחוברים לקרקע, גם אם הם שימשו לפולחן. רבי יוסי הגלילי מסביר את הדבר במשנה: "מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת ידי אדם"‏[4], כלומר עצי אשרה אסורים משום שהחיבור שלהם לקרקע נעשה באופן מלאכותי, על ידי נטיעתם בידי אדם. התלמוד מציג מחלוקת האם על פי זה מצוות ההשמדה היא רק בעצים שניטעו מראש כאשרות, או גם בעצים שהוכרזו כאשרות רק לאחר שניטעו.‏[5] על פי המשנה‏[6] והתלמוד‏[7], יכולים להיות מצבי ביניים שבהם מצוות ההשמדה נוגעת רק לענפים ולפירות שצמחו מהעץ לאחר שהקדישו אותו כאשרה.

על פי ההלכה, בנוסף למצוות השמדת האשרות, יש בהן גם כן איסור הנאה. המשנה קובעת שאסור לשבת בצילו של עץ אשרה, או לזרוע או לעבור מתחתיו, ושהעובר תחתיו נטמא.‏[8] כמו כן, אסור להשתמש בעצי אשרה להסקה או לשימושים אחרים, ולחם שנאפה בעצים כאלה או בגד שנארג באמצעות מוט שנעשה מהם – נאסרים אף הם בהנאה.‏[9]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות כונתילת עג'רוד (1974–1976) נמצאו באתר ישראלי, ששימש כפונדק דרכים, מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, כדים שעליהם ציורים וכתובות בכתב עברי קדום. המיוחד בכתבים היה הקשר שנעשה בין "יהוה" אלוהי ישראל לבין אשרה.

אמר א[]ו[.]ה[]ך אמר ליהל[יו] וליועשה ול[ ב]רכת אתכם ליהוה שמרנ ולאשרתה

ליהוה התמן ולאשרתה[ כל אשר ישאל מאש חנן הא ונתן לה יהו כלבבה

ממצא דומה נתגלה גם בחורבת אל כום

ממצאים אלו גילו שהיו כאלו שזיהו את אשרה כבת זוגו של יהוה, ועבדו את שניהם יחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד קאסוטו, "אשרה", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, א, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"י, טורים 786–788
  • Nicholas Wyatt, "Asherah", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 99-105

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אלים במיתולוגיה הכנענית
אלאשרהבעלענתעשתרעשתרתמותיםשפשירח
כושרותנכל ואיבכושר וחסיסרשףשלםשחרחורוןסעראדוניס
גדבעל זבובכמושמולךדגון
בעל