אשר זליג ארליך

אשר זליג ארליך
	אשר זליג ארליך בכפר תבור
לידה	18 במרץ 1878; נהר טוב, אוקראינה
פטירה	5 בינואר 1952 (בגיל 73); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

אשר זליג ארליך (18 במרץ 1878 נהר טוב, אוקראינה – 1952 תל אביב) היה פעיל ציוני. מאנשי העלייה השנייה. עבד בישראל ומחוצה לה כמורה ומנהל בתי ספר. ממייסדי הסתדרות המורים וממקימי התיאטרון העברי בארץ.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליך נולד ב-1878 במושבה החקלאית היהודית נהר-טוב שבפלך חרסון שבאוקראינה להוריו חיים יצחק ארליך ופנינה-פרל (רבינוביץ') מחסידי חב"ד. בצעירותו התחנך בזרם החרדי והוסמך לשחיטה ולרבנות. בישיבת ליובאוויטש למד יחד עם רבי יוסף יצחק שניאורסון שמאוחר יותר נהיה לאדמו"ר השישי מליובאוויטש. שירת תחילה כשו"ב בעיר נוביבוג ואחר כך עבד כרב ושו"ב בדימובקה שבפלך חרסון.

תחילת פעילותו הציונית ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף היותו שייך לזרם החרדי הצטרף ארליך לתנועת חיבת ציון וב-1897 נסע לאודיסה על מנת להרחיב את השכלתו הכללית ואת ידיעותיו בחינוך. בתקופה זו התמסר לפעילות ציונית וב-1898 אף מונה למזכיר ההסתדרות הציונית באוקראינה (בראשותו של זאב טיומקין). ב-1899 יצג ארליך תנועה זו בקונגרס הציוני השלישי שנערך בבזל^[1] ואף זכה ללחוץ שם את ידו תיאודור הרצל.

השירות בצבא רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1900 גויס ארליך לצבא רוסיה ונשלח למבצר קארס (Kars Kalesi) שבקווקז (כיום בגבולות טורקיה) שם מונה לסופר הגדוד ומורה. בין חיילי הגדוד ששירת במבצר נמנו כ-140 חיילים יהודים (מתוך כ-400 יהודים ששירתו בחיל המצב בעיר קארס עצמה)^[2]. על אף האיסור של שלטונות הצבא להיות חבר בארגון כלשהו המשיך ארליך לפעול בקרב החיילים היהודים ויהודי המקום להחדרת הרעיון הציוני וללימודי יהדות.

לאחר מספר חודשים בצבא הופסקה המגבלה של חברות בארגונים וארליך החל לארגן אגודה ציונית, בשם "צבא ציון", עבור החיילים היהודים ששירתו באזור. ארגון ציוני זה אף זכה לאישורו של מנחם אוסישקין. באותה תקופה פעל ארליך גם בקרב היהודים של כפרי האזור כדי לקרבם ליהדות ולציונות ואף יזם פעילויות משותפות, בתקופות החגים היהודיים, עבור החיילים והיהודים תושבי האזור.

בפורים נערכו חגיגות..... אופי מיוחד נשאה חגיגת פורים בקארס. ביזמתם של חיילי חיל-המצב המקומי נערך כינוס של יהודים מסביבות קאווקאז, ביחד עם מספר יהודים מקארס וחיילי חיל-המצב דנו בתוכניות ציוניות הלכה למעשה. הנני מביע את תודתי ליוזם הראשי וליושב ראש האסיפה, לחייל גדוד-המבצר אשר זליג ארליך, על מאמציו ללא ליאות בטיפוח הציונות בין היהודים המתגוררים בספר הרחוק, בגבולות תורקיה

— מנחם אוסישקין, 5 במאי 1902, חוזר מספר 8

בתקופת שירותו גמר ארליך אומר לעלות ולהתיישב בארץ ישראל ואף הודיע על כוונתו זו לאוסישקין תוך שהוא מבקש את עזרתו למצוא אדמה באזור הספר.

לאחר השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1903 שוחרר ארליך מהצבא, הגיע לאודסה ומשם לעירו ניקולאייב. עם חזרתו הוצע לו ללמד בבית הספר הציוני שבעיר (החדר המתוקן) וארליך קיבל את ההצעה והחל ללמד שם^[3]. ב-1904 עבר ארליך לגור בחרסון שם היה פעיל הארגון ההגנה העצמית היהודית.

פעילותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1904 עלה ארליך ארצה במסגרת העלייה השנייה. עם הגיעו ארצה הצטרף לצוות המורים של בית הספר לבנות ביפו^[4]. בהמשך עבר לעבוד ברחובות.

לפי הצעתו של מנהל יק"א, צבי הנרי פרנק, התיישבו ארליך ואשתו בכפר תבור על מנת להחליף את יוסף ויתקין כמנהל בית הספר של יק"א ביישוב. בתקופת שהותו בכפר תבור היה שותף ארליך למאמצים להחליף את השומרים הערבים בשומרים מארגון השומר.

ב-1909 פוטר ארליך ממשרתו בכפר תבור^[5] (כפר תבור) על ידי פקיד יק"א "בגלל התערבותו בפוליטיקא". לאחר שפוטר, שבתו תלמידי בית הספר מלימודיהם. פרשה זו תוארה בהרחבה על ידי ממש"י (מנחם שמואלי) ב"הפועל הצעיר"^[6]:

רואה אנוכי את כבוד החינוך הלאומי – ילד שעשועינו, שכלכך הרבה עמלו וטיפלו בו המורים שלנו – והוא הולך ונרמס ברגל גאוה של איש זר ויהיר [פקיד יק"א] לעיני אלה הפעוטים התמימים, תלמידי בית־הספר הקטנים עם נשמותיהם הטהורות. המסכנים האלה הרגישו בלבותיהם הברות את העוול שנעשה למורם מצד אחד ואת האבידה הגדולה שאבדה להם בהילקח מהם מורם [ארליך] היותר חביב ונכבד עליהם, ויערכו שביתה מלימודיהם בבית־הספר נגד שני מורי האליאנס שנשארו כעת בבית־הספר כמחנכי הדור הצעיר במושבה.

אחרי פיטוריו עבר ללמד בבית הספר אליאנס בביירות אולם ב-1911 הסתכסך עם הנהלת הארגון ושוב פוטר ונשלח לנהל את הגימנסיה העברית בעיר פלובדיב שבבולגריה.

ב-1914 חזר ארליך ארצה והחל ללמד בבית הספר לבנים בירושלים בהנהלת חיים אריה זוטא אך זמן קצר לאחר שחזר פרצה מלחמת העולם הראשונה וארליך נאלץ לעבור לטבריה על מנת לחמוק מחובת הגיוס לצבא הטורקי. בטבריה מונה למזכיר המשרד לענייני המושבות ובמסגרת זו פעל לקליטת מגורשי תל אביב יפו^[7]. במסגרת תפקידו הקים בטבריה בית ספר לילדי המגורשים אותו ניהלו אליעזר פפר וישראל יהודה אדלר. לאחר שנחשד בקשר למחתרת ניל"י נאסר והועבר לכלא "ח'אן אל באשה" בדמשק שם נחקר ארוכות ועונה^[8]. לאחר תקופה בכלא החליטו שופטים שאינו קשור לארגון ניל"י והוא נשלח כמגויס (יחד עם עוד 30 משוחררי הכלא) לשרת בטורקיה שם חלה בטיפוס (יחד עם עוד 6 מגויסים) והועבר לבית חולים צבאי שם נשאר עד תום המלחמה^[9]^[10]^[11]^[12].

ב-1918 עם סיום המלחמה חזר ארליך לטבריה וניהל את בית הספר שיסד. במסגרת פעילותו הציבורית בטבריה היה בין מייסדי שכונת "קריית שמואל" ופעל להקמת מלון אליזבת בשכונה.

החל משנת 1920 היה ארליך פעיל בהסתדרות המורים והיה שותף להקמת מוסדות עזרה למורים כמו קרן פנסיה, קופת גמל ובנק (בנק מסד).

בנוסף לעבודתו כמורה היה ארליך ממקימי התיאטרון העברי (ביחד עם מנחם גנסין, אליעזר פפר ויעקב מושלי). בנוסף התעניין בתחום האסטרונומיה ובנה מכשירי עזר ללימוד וצפייה בכוכבים^[13]^[14]

ב-1905 נשא ארליך לאשה את דבשה לויט^[15] ולזוג נולדו 3 ילדים. נפטר ב-1952 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב^[16]^[17]^[18]. אשתו, דבשה, נפטרה ב-1968 ונקברה לצידו.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר "ארליך" בטבריה נקרא על שמו. ב-1954, במלאת שנתיים למותו הוצב בבית הספר לוח הנצחה על שמו. בנוסף לדמותו נחקק על הלוח גם המשפט "המורה, התוכן, איש העלייה השנייה, מאבות העיר וממייסדי בית ספר זה"^[19].
ב-1959 הוציאה משפחתו ספר לזכרו בשם "אשר היה"^[20].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך בשמי ארצנו, הוצאת צ'צ'יק, 1959
לוח המאורות, הוצאת העורך, 1989
לוחות שפיצר, הוצאת רשפים
קמיל פלמריון, אסטרונומיה לכל - ספר לימוד וקריאה לבתי-ספר ולעם. תרגם: אשר ארליך. ירושלים, הוצאת בַּשָּׁמַיִם, תרפ"ט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

'ארליך, אשר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 62–63. (תאריך הלידה שם - 19 במרץ 1878) (הספר בקטלוג ULI)
יצחק עוגן, אשר היה, 1959 (עדויות אשר ליקטה ועדה ציבורית בראשות אברהם הרצפלד)
משפחת דיבשה, דבש מסלע (משפחת דיבשה-ארליך), 1965
יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך א', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 87–105
נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 29–36 (פרק על דיבשה ארליך)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אשר זליג ארליך בוויקישיתוף

דוד תדהר (עורך), "אשר זליג ארליך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 946
אשר ארליך (הקישור אינו פעיל) באתר בית הספר היסודי "ארליך" בטבריה
בן הברית של השומר באתר של מט"ח (אורכב)
דוד זכאי, אשר ארליך בן שבעים, דבר, 2 ביוני 1948
י. בכר, אשר ארליך - שנה למותו, דבר, 19 בינואר 1953
דוד זכאי, לזכר חבר, דבר, 5 בפברואר 1952
אשר ארליך (1878-1952), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בקונגרס היה ארליך נציגם של ניקולאייב, אודיסה, ווזנסנסק, ויניצה, פרוסקורוב ועוד
^ רבים מהחיילים היו בני חרסון והמושבות החקלאיות היהודיות ויתרתם היו מורשה, אודסה ולודז'
^ מורים נוספים שלימדו שם היו יחיאל יחיאלי, ש. בן-ציון ואחרים
^ יחד עם ארליך לימדו בבית הספר גם מרדכי אזרחי, יחיאל יחיאלי, ניסן טורוב, ש. בן-ציון, יוסף עזריהו ואליעזר פפר
^ הפיטורין היו ביוזמת יק"א לאחר שארליך התייצב כנגד הארגון בסכסוך שפרץ עם איכרי האזור
^ ממשי, קורספונדציה: ימה, הפועל הצעיר שנה שנייה, מספר 13, 1909, עמ' 9-10(הקישור אינו פעיל)
^ יחד עם ארליך היו חברים במשרד גם משה גליקין, יוסף בוסל ועוד
^ אשתו, דבשה ארליך, הלכה בעקבותיו לדמשק ופעלה שם לעזרת האסירים היהודים שבכלא
^ הטורקים חיפשו בעצם את פעיל המחתרת שבתאי ארליך וטעו בגלל שם המשפחה
^ בתקופת מאסרו בדמשק שהתה אשתו דבשה בקרבת הכלא והשתדלה להקל על תנאי מאסרו ולמנוע את הוצאתו להורג
^ בהשפעת הרופא ד"ר תאודור זלוציסטי הועבר מבית חולים צבאי רגיל לבית חולים של הצלב האדום בו היו התנאים משופרים
^ בין שבעת החולים שאושפזו היה גם אברהם שפירא
^ טלסקופ לבית חיים שטורמן, דבר, 16 בספטמבר 1943
^ אמצאתו של מורה בארץ ישראל, דבר, 27 ביולי 1937
^ דבשה לויט בת חיים אליהו לויט (1886–1968) היא אחייניתו של אשר זליג (אימה שרה היא אחותו)
^ אשר זליג ארליך נפטר, דבר, 6 בינואר 1952
^ הלוויתו של אשר ארליך, דבר, 7 בינואר 1952
^ אשר זליג ארליך באתר GRAVEZ
^ גילוי הלוט מעל תבליט ע"ש ארליך, דבר, 5 בינואר 1954
^ ספר "אשר היה" לזכר אשר ארליך, דבר, 9 באוגוסט 1959

[1] בקונגרס היה ארליך נציגם של ניקולאייב, אודיסה, ווזנסנסק, ויניצה, פרוסקורוב ועוד

[2] רבים מהחיילים היו בני חרסון והמושבות החקלאיות היהודיות ויתרתם היו מורשה, אודסה ולודז'

[3] מורים נוספים שלימדו שם היו יחיאל יחיאלי, ש. בן-ציון ואחרים

[4] יחד עם ארליך לימדו בבית הספר גם מרדכי אזרחי, יחיאל יחיאלי, ניסן טורוב, ש. בן-ציון, יוסף עזריהו ואליעזר פפר

[5] הפיטורין היו ביוזמת יק"א לאחר שארליך התייצב כנגד הארגון בסכסוך שפרץ עם איכרי האזור

[6] ממשי, קורספונדציה: ימה, הפועל הצעיר שנה שנייה, מספר 13, 1909, עמ' 9-10(הקישור אינו פעיל)

[7] יחד עם ארליך היו חברים במשרד גם משה גליקין, יוסף בוסל ועוד

[8] אשתו, דבשה ארליך, הלכה בעקבותיו לדמשק ופעלה שם לעזרת האסירים היהודים שבכלא

[9] הטורקים חיפשו בעצם את פעיל המחתרת שבתאי ארליך וטעו בגלל שם המשפחה

[10] בתקופת מאסרו בדמשק שהתה אשתו דבשה בקרבת הכלא והשתדלה להקל על תנאי מאסרו ולמנוע את הוצאתו להורג

[11] בהשפעת הרופא ד"ר תאודור זלוציסטי הועבר מבית חולים צבאי רגיל לבית חולים של הצלב האדום בו היו התנאים משופרים

[12] בין שבעת החולים שאושפזו היה גם אברהם שפירא

[13] טלסקופ לבית חיים שטורמן, דבר, 16 בספטמבר 1943

[14] אמצאתו של מורה בארץ ישראל, דבר, 27 ביולי 1937

[15] דבשה לויט בת חיים אליהו לויט (1886–1968) היא אחייניתו של אשר זליג (אימה שרה היא אחותו)

[16] אשר זליג ארליך נפטר, דבר, 6 בינואר 1952

[17] הלוויתו של אשר ארליך, דבר, 7 בינואר 1952

[18] אשר זליג ארליך באתר GRAVEZ

[19] גילוי הלוט מעל תבליט ע"ש ארליך, דבר, 5 בינואר 1954

[20] ספר "אשר היה" לזכר אשר ארליך, דבר, 9 באוגוסט 1959

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]