אשת חיל

ערך זה עוסק בשיר הלל לאישה העברייה בפרק האחרון של ספר משלי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אשת חיל (פירושונים).

המונח "אשת חיל מי ימצא" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט קולנוע, ראו אשת חיל מי ימצא (סרט).

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה העברייה, החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידאלית. פרשנויות שונות נתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא נודעת, דרך נשים שונות במקרא, עבור בדמות האשה האידאלית וכלה בתורה.

החל מהמאה ה-16 נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת לפני הסעודה ברוב תפוצות ישראל.

נוסח השיר

	אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ. דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ. וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ. זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם. חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ. טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ. יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ. כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים. מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ. סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן. פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ. צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל. קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה. שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל. תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
– משלי ל"א, י'-ל"א.

הערות לשיר

בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים – חלקו השני משלים את חלקו הראשון.

האקרוסטיכון בנוסח המסורה תואם את סדר האלפבית המקובל. לעומת זאת, נראה כי בנוסח העברי שעמד לפני מתרגם השבעים, קדם הפסוק המתחיל באות עי"ן לפסוק המתחיל באות פ"א. החוקרים התקשו להכריע איזו היא הגרסה העדיפה. סדר אותיות שבו מחליפות עי"ן ופ"א את מקומן נמצא גם במגילת איכה, ויש לו שורשים קדומים (עיינו בפרק הרלבנטי בערך על מגילת איכה).

ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של בוז ליופי, במיוחד כשאינו מלווה בפנימיות תואמת – "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלוהים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.

רק בפסוק שלפני האחרון מצוין במפורש שהכוונה לאישה יראת שמים ("אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"). כל שאר פסוקי השיר יפים לאישה כלשהי. אלכסנדר רופא מסיק, מתוך השוואה לגרסת השבעים, שהנוסח המקורי היה: "אשה מַשְׂכֶּלֶת [=חרוצה ומצליחה] היא תתהלל" ואילו הנוסח שלפנינו מקורו בתיקון מגמתי.‏

מושא השיר

חז"ל, שפירשו את ספר משלי כנכתב כולו על ידי שלמה המלך, פירשו את מושא השיר כאמו של שלמה, בת שבע. פרשנות רווחת אחרת, בעקבות ראיית תוכן הספר כמשלים, היא שהמדובר במשל לתורה, או לחכמה. פרשנים אחרים ראו בו שיר הלל לאישה האידאלית, ללא כוונה לאישה מסוימת.

יש הסוברים שעל פי הפשט נכתב השיר כהספד לאישה מסוימת, על ידי בעלה.

שימוש בשיר

מקור המנהג לזמר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד, שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה והכנותיה לקראת שבת בפרט.

מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.

ראו גם

• מעמד האישה ביהדות
• צאינה וראינה
• תחינות

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ ויצחק תורג'מן, אשת חיל, הוצאת מילתא
• נעמה צפרוני, העלמה והמחמאה, מגזין ארץ אחרת, מרץ-אפריל 2008.

קישורים חיצוניים

• אשת חיל באתר הזמנה לפיוט

• אשת חיל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• תווי נגינה של השיר, באתר "דעת"
• הניגון המסורתי של המזמור באתר ביכורים