אשת לוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משפחתו של לוט נסה מסדום. אשת לוט נותרת מאחור, גוסטב דורה
נציב מלח
אשת לוט, מעשה ידיה של הפסלת קטה אפרים מרכוס

אֵשֶׁת לוֹט, דמות מקראית, מתוארת בספר בראשית מסיפור מהפכת סדום ועמורה, בו נהפכה ל"נציב מלח" על פי הסיפור המקראי. במסורת המדרש יוחס לה השם "עירית".‏[1]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסיפור התנ"כי כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם לפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו) להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר 'הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה'.

– בראשית, יט: 17

בהמשך מסופר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", כלומר – קפאה והייתה לעמוד מלח. זהו על פי הפירוש הנפוץ, היה עונשה על שהמרתה את פי המלאכים, או שלא האמינה לדבריהם על הפיכת סדום.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש מפרש שזה היה בגלל קמצנותה בהיותם בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה [דרוש מקור].

פירוש נוסף (רלב"ג, חזקוני) על דרך הפשט שניתן למקראות התורה, מסביר כי אשת לוט הסתכלה לאחור וראתה את האדמה, ולגביה מתייחס התיאור "נציב מלח". קריאת המכלול מבהירה עניין זה:

וַה' הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

– בראשית: יט, 24-26

כמו כן יש לשים לב כי בתיאור חורבן אחר בתורה, נאמר "גופרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים: כט, 22), מה שמחזק את הקשר בין המילה "מלח" לתיאור חורבן שנעשה בגופרית ואש.
פירוש זה מתיישב עם כך שלכאורה דברי המלאכים הם דברי זירוז בלבד, ולא ציווי שאין לעבור אותו.

ההיסטוריון היהודי פלאביוס יוספוס כותב בחיבורו קדמוניות היהודים על אשת לוט:

ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום

– קדמוניות היהודים, א: 203


יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען כחלק מדרכו הרציונליסטית שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין:

המלט על נפשך, אל תבט אחריך – כלומר, רוץ מהרה ואל תביט אחריך, כאדם שאומר לחבירו 'נבו"ש אלי"ץ מיאה דגרדינט"א' (=אל תלכו בהביטכם בי), אלא מהרו ללכת, כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים, ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים... ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש"א אלו"ט דגרדוט"א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גפרית ומלח שרפה' וגו', ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח - לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא.

חוקרים מודרניים רואים בסיפור הפיכת אשת לוט לנציב מלח כסיפור המנסה להסביר את התנאים הטופוגרפים המיוחדים של אזור ים המלח. פרשנות מעניינת נוספת הינה של הסופר ופסבדו-מדען השווייצרי אריך פון דניקן הטוען בספרו מרכבות האלים כי הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח אינה אלא תוצאה של קרינה רדיואקטיבית שהייתה בחורבן הערים סדום ועמורה.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית החדשה מזהיר ישו את המאמינים לבל יביטו לאחור לחטאיהם הישנים לאחר שחזרו בתשובה, תוך כדי שהוא מזכיר את מקרה אשת לוט לאחר חורבן סדום ועמורה

מִי שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַגַּג וַחֲפָצָיו בַּבַּיִת אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט הַמְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אוֹתָהּ יַצִּילֶנָּה.

– לוקס, יז: 31-32

מסורות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עירית אמינוף, "אשת-לוט - החוטאת הגדולה או האם הרחמניה?", אורנים ב (1988), עמ' 340-357
  • דב נוי, "היפוכה של אשת לוט : לחקר מוטיב העונש על הפרת-טאבו [בר’ יט, כו]", זר לגבורות (1973), עמ' 37-20
  • רחל רייך, "הביטו אחורה בחמלה", קוראות מבראשית, רותי רביצקי (עורכת), ידיעות אחרונות, תל אביב, 1999, עמ' 105-109
  • נורית גוברין, "נשים בנות-בלי-שם במקרא ובספרות - המקרה: אשת לוט", מאזנים פ"ו 5, אוקטובר 2012, עמ' 26-20

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כה