אש השועל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרייה מהמין Panellus stipticus
פטרייה מהמין Panellus stipticus
פטרייה מהמין Panellus stipticus
פטרייה מהמין Mycena singeri
פטרייה מהמין Panellus stipticus
פטרייה מהמין Mycena chlorophos
פטרייה מהמין Panellus stipticus

"אש השועל" (מוכרת גם בשמות "זוהר הפיה ו"אש הפיה") היא תופעת טבע שבה מפיקים מיני פטריות מסוימים אור עמום בגווני ירוק וכחול (ראו ערך ביולומינסנציה). אף על פי שאנשים מסוימים מייחסים לה פן מסתורי או רומנטי, למעשה היא מופקת מפטריות הניזונות מריקבון העצים עליהם הן שוכנות (הן מופיעות גם על גבי הקרקע או גזעים ישנים באזורים הלחים של היער).‏[1][2] אש השועל מופיעה ביער כאשר מזג האוויר מתקרר עם בוא הסתיו (אצל רוב המינים).‏[2] קשה למוצאה בטבע, מכיוון שהיא מפיקה זוהר הנמוך בעוצמתו, ובשל כך יכולה להיראות רק באפילה (כמו מתחת לחופות העצים ביער עבות).‏[2] לכן, לילות מעוננים או חסרי ירח (גם ללא אור מלאכותי בסביבה) הם הזמן המומלץ להתחקות אחריה.‏[2] כמו כן, כדי לראותה יש להניח לעיניים להתרגל לחשיכה במשך כ-25 דקות, ולכבות כל מקור אור שהוא: פנסים, נרות, שעוני יד וכו'.‏[2] על אף שעוצמת האור חלשה יחסית למינים אחרים, זוהרן של הפטריות פועל במשך ימים שלמים, כך שהפליטה הכוללת בת-השוואה עם אלו של היצורים הבוהקים ביותר, כמו גחליליות.‏[3] הזוהר מופק באמצעות האנזים לוציפראז (אותו אנזים המשמש את הגחליליות ומינים אחרים) אשר מחמצן את הסובסטרט לוציפרין.‏[4]

מטרת האור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבת או סיבות ההארה שנויות במחלוקות, הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה ביולוגית.‏[2] עם תחילת המחקר עליה, שוער כי ייצור האור משמש לשריפת עודף אנרגיה שלא נוצלה, או כי זהו מנגנון שנועד למנוע מרדיקלי חמצן היכולים לפגוע ברקמת התאים הפטריה.‏[2] כמו כן, משוער כי אש השועל משמשת את הפטרייה למשיכת בעלי חיים היכולים להפיץ את נבגיה[5][6][7] או מנגד כדי להרחיק חיות רעבות (בדומה למנגנונים הנמצאים אצל חיות רעילות, ארסיות וקשות לעיכול).

תפוצה, מינים ואבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך כ-100,000 מיני פטריות, ישנן לפחות 71 פטריות הידועות ביכולתן להפיק את אש השועל; כולן נכללות תחת הסדרה פקועיים (Agaricales).‏[4] רובן שוכנות באזורי אקלים טרופי, וחלקן גם באקלים ממוזג, כאשר הפטריה מהמין Armillaria mellea (סוג: Armillaria) היא הנפוצה ביותר, ומצויה באסיה, אירופה, אמריקה הצפונית ודרום אפריקה.‏[8] מינים אחדים, כמו Panellus stipticus, יכולים להאיר רק בתנאים מסוימים, כמו ביערות לחים במשך החודשים החמים.‏[9] כמו כן, עוצמת האור משתנה ממין למין: לדוגמה מינים האוסטרלים נוטים להפיק זוהר חזק יותר, בעוד שמינים הצפון אמריקניים מפיקים אור חלש יותר וזקוקים לזמן הסתגלות לפני שהם מאירים בחשיכת הליל.‏[10]

כל הפטריות המאירות חולקות את אותו מנגנון הנזכר לעיל.‏[4] עובדה זו מרמזת על אב קדמון משותף, ולכן, על פי מחקרים, הן שייכות לארבע שושלות אבולוציוניות (Evolutionary lineages):‏[4] שושלת Omphalotus, שושלת Armillaria, שושלת Mycenaceae ושושלת Lucentipes'.

היסטוריה ומקום בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד המוקדם ביותר לאש השועל נכתב על ידי הפילוסוף היווני אריסטו בשנת 382 לפני הספירה, שציין כי בשונה מהאש, הזוהר הזה היה קר למגע.‏[2] גם חוקר הטבע הרומאי, פליניוס הזקן (שנת 2325 באוגוסט 79), ציין אור הבוקע מעץ שהיה מצוי בחורשות עצי זית.‏[11][10] בשנות ה-80 של המאה ה-17 שוער כי בזמן שהעץ מתרקב, מופיעים בו בעלי חיים זעירים הזוהרים עד אשר היובש הורג אותם.‏[2] עם בוא המאה ה-18, תיאורים של קורות מכרה נרקבות קישרו בין העץ המאיר לפטריה, ולאחר יובל כבר אושר כי הגורם הוא פטריה הדורשת לחות וחמצן.‏[2] המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקדשו לפרסום רשימות מיני הםטריות הזוהרות.‏[2]

בנוסף לכך, עם הזמן האדם למד לנצל את אש השועל לתועלתו. לדוגמה, בשנת 1555 פרסם אולאוס מגנוס את ספרו "A Compendious History of the Goths, Swedes, and Vandals and Other Northern Nations", בו ציין פטריות מאירות רבות, הסביר את הקשר שלהם לריקבון העץ,‏[11] ופירט על השימוש של קליפת עץ נגועה פטריות כמקור אור בידי הסקנדינבים בלילות חורף ארוכים.‏[11] השימוש ב"אש השועל" התפשט מאז ברחבי העולם: בשלהי המאה ה-17, תיאר הרופא ההולנדי G.E. Rumph ילידים המשתמשים בפטריות כפנסים פרימיטיבים.

אש השועל הוזכרה גם בהקשר לצוללת "צב" (Turtle), שהייתה הצוללת הצבאית הראשונה בעידן המודרני. לפני המצאת הנורה החשמלית, מפתח הצוללת התקשה למצוא גוף תאורה מתאים לה, מכיוון שנרות כילו במהרה את מלאי החמצן המוגבל בחללה הפנימי. הוא נועץ במדינאי והמדען בנג'מין פרנקלין, אשר הציע לו להיעזר באש השועל. האור שהפיצו הפטריות היה כנראה עמום מהרגיל היות שחילוף החומרים שלהן הואט במי הים הקרים. עם זאת נאמר כי די היה בו לשימוש במצפן ובמד העומק.‏[12]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם האנגלי של "אש השועל" הוא foxfire. ככל הנראה, מקור המילה fox (שועל) הוא במילה הצרפתית Faux, שמשמעותה: "כוזב". עם זאת, לאש השועל מקום בפולקלורים רבים המקשרים אותה לשועל, פיות (ועל כן נקראת fairy fire), אלפים, רוחות הרפאים, שדים ואש "קרה" על טבעית.‏[2] דוגמה נפוצה נמצאת בפולקלור היפני, בו מסופר על ה-Kitsune (שועל מיתולוגי) המייצר את אש השועל. בפולקלור האנגלי נמצאות רוחות המוכרות בשם Will-o'-the-wisp (בעברית גם בשם "זהרורעים"), המקושרות לפעמים לאש השועל. איש דת יפני אחד אף קישר בין ה-Will-o'-the-wisp ל-Kitsune.‏[13] בנוסף, הפטריות המאירות שימשו לפולחנים וכתוספות לחימה בשבטים מסוימים.‏[11]

אש השועל מופיעה גם במקומות רבים בתרבות המודרנית, וביניהם:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aravindakshan DM, Kumar TKA, Manimohan P. "A new bioluminescent species of Mycena sect. Exornatae from Kerala State, India", Mycosphere 3 (5): 556–61.
  • Bermudes, D., Peterson, R.H. and Nealson, K.H. (1992), "Low-level bioluminescence detected in Mycena haematopus basidiocarps", Mycologia 84(5):799-802.
  • Capelari M, Desjardin DE, Perry BA, Asai T, Stevani CV. (2011). "Neonothopanus gardneri: a new combination for a bioluminescent agaric from Brazil". Mycologia 103 (6): 1433–40.
  • Dao Thi Van, "Physiological and cultural properties of the luminous fungus Omphalotus af. illudent", Journal of Siberian Federal University. Biology 2 (2009 2) 157-171.
  • Desjardin, D.E., Capelari, M. and Stevani, C. (2007), "Bioluminescent Mycena species from São Paulo, Brazil". Mycologia (in press).
  • Desjardin DE, Perry BA, Lodge DJ, Stevani CV, Nagasawa E. (2010). "Luminescent Mycena: new and noteworthy species". Mycologia 102 (2): 459–77
  • Desjardin DE, Oliveira AG, Stevani CV. (2008). "Fungi bioluminescence revisited", Photochemical & Photobiological sciences 7 (2): 170–82.
  • Frederic P. Miller, Agnes F. Vandome, John McBrewster; "Bioluminescence", VDM Publishing, 2009. ISBN 9786130219192.
  • Herring, P.J. (1994), "Luminous fungi", Mycologist 8(4):181-183.
  • O'Kane DJ, Lingle WL, Porter D, Wampler JE. (1990), "Spectral analysis of bioluminescence of Panellus stypticus", Mycologia 82 (5): 607–16.
  • Oliveira AG, Stevani CV. (2009), "The enzymatic nature of fungal bioluminescence", Photochemical & Photobiological Sciences 8 (10): 1416–21.
  • Ramsbottom, J. (1953), "The New Naturalist Mushrooms and Toadstools, A study of the Activities of Fungi", Bloomsbury Books, London.
  • Wassink, E.C. (1978), "Luminescence in Fungi". In: Herring P.J. (ed.) Bioluminescence in Action. Academic Press, London, pp. 171-197.
  • Weitz, H.J. (2004), "Naturally bioluminescent fungi", Mycologist 18(1):4-5.
  • Weitz HJ, Ballard AL, Campbell CD, Killham K.; "The effect of culture conditions on the mycelial growth and luminescence of naturally bioluminescent fungi", FEMS Microbiol Lett. 2001 Aug 21;202(2):165-70.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Deheyn DD, Latz MI. (2007). "Bioluminescence characteristics of a tropical terrestrial fungus (Basidiomycetes)". Luminescence: the Journal of Biological and Chemical Luminescence 22 (5): 462–7.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 Kim D. Coder, "Foxfire: Bioluminescence in the Forest", The University of Georgia, August, 1999.
  3. ^ OSAMU SHIMOMURA (1992),"The Role of Superoxide Dismutase in Regulating the Light Emission of Luminescent Fungi", Journal of Experimental Botany 43 (11): 1519-1525.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Oliveira AG, Desjardin DE, Perry BA, Stevani CV. (2012). "Evidence that a single bioluminescent system is shared by all known bioluminescent fungal lineages". Photochemical & Photobiological Sciences 11 (2): 848–52.
  5. ^ Ewart AJ. (1906). "Note on the phosphorescence of Agaricus (Pleurotus) candescens". Victorian Naturalist 13: 174.
  6. ^ Lloyd JE. (1974). "Bioluminescent communication between fungi and insects". Florida Entomologist 57 (1): 90.
  7. ^ Sivinski, J. (1981), "Arthropods attracted to luminous fungi", Psyche 88(3-4): 383-390.
  8. ^ Vydryakova GA, Psurtseva NV, Belova NV, Pashenova NV, Gitelson JI. (2009), "Luminous mushrooms and prospects of their use". Mikologiya i Fitopatologiya (in Russian) 43 (5): 369–76.
  9. ^ Roody WC. (2003), "Mushrooms of West Virginia and the Central Appalachians", Lexington, Kentucky: University Press of Kentucky. p. 23. ISBN 0-8131-9039-8.
  10. ^ 10.0 10.1 Desjardin DE, Oliveira AG, Stevani CV. (2008). "Fungi bioluminescence revisited". Photochemical & Photobiological sciences 7 (2): 170–82.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Glawe, D.A and Solberg, W.U. (1989), "Early accounts of fungal bioluminescence", Mycologia 81(2): 296-299.
  12. ^ Diamant, Lincoln (2004), "Chaining the Hudson: The Fight for the River in the American Revolution", P.25–27, New York: Fordham University Press.
  13. ^ Hall, Jamie. "Half Human, Half Animal: Tales of Werewolves and Related Creatures", Bloomington, Indiana: Authorhouse, 2003. 142.
  14. ^ "The Ancient Track", by H. P. Lovecraft.
  15. ^ Twain, Mark (2011), "35: Dark, Deep-Laid Plans". Adventures of Huckleberry Finn. CreateSpace. ISBN 1-4635-2071-9.
  16. ^ Sarah Stegall (1995), "To Serve Man". Munchkyn.